נתוני הלמ"ס חשפו בשבוע שעבר ירידה דרמטית של כמעט עשרים אחוזים במספר הזוגות הבוחרים להינשא ועליה בשיעור דומה של הבוחרים להתגורר יחד ללא נישואים. על התופעה, הגורמים לה וההשלכות שלה שוחחנו עם עורכת הדין נעמה סלע, יו"ר פורום ארגוני המשפחה.
"התופעה מוכרת ונחקרה על ידינו כבר לפני שנתיים במסגרת בירור הצעת חוק אלימות כלכלית", אומרת עו"ד סלע וקובעת כי התופעה קיימת מאז 2008 במגמה יציבה של ירידה דרמטית וקבועה באחוזי הנישאים. המחקר גילה כי בתקופה זו נוצר גרף הפוך, עולה, של חקיקה פמניסטית. בדבריה היא אינה מבקשת לקבוע שהדברים הם סיבה זה של זה, אלא מלמדים על קורלציה שקיימת בין השניים. על מנת לקבוע אם אכן מדובר בסיבה לירידה בהיקפי הנישואים הממוסדים, יהיה צורך במחקר מקיף.
שאלנו את סלע אם היא יכולה לשער, גם ללא מחקר שכזה, אם אכן קיים קשר שכזה, היא משיבה ואומרת שאכן כן. "בעיקר גברים צעירים מדברים על זה שלא רוצים להתחתן. הקשר הבינזוגי והמתח המיני שהוביל למיסוד של משפחות הופך לקשר ארעי שמתמצא בקשר מיני בלבד". החקיקה הפמיניסטית מייצרת רתיעה אצלח גברים צעירים מנישואים.
האם ההשלכות של כרסום מוסד המשפחה נוגעות גם לחברה שאינה שומרת מצוות? על כך משיבה עו"ד סלע בנחרצות כמי שאינה שומרת מצוות בעצמה, וקובעת כי "ההשלכות הן חוסר יציבות. גם בתחומי החברה הלא דתית משפחה היא אבן יסוד. משפחה היא הבסיס לכל האומה היהודית, ועל זה נבנים שאר המרכיבים של קהילה ומדינה. זה היסוד גם אצל אנשים דתיים וגם אצל אנשים לא דתיים. כאשר אנשים לא מוכנים להתחייב התחייבות ארוכת טווח בעלת משמעויות חוקיות וחברתיות, זה אומר שהם רואים את הקשר כקשר ארעי. החתונה והטקס נותנים פומבי לזוג שאומר שאנחנו באים בקהל, אנחנו אומרים לכל חברינו ומכרינו שאנחנו מבקשים לגיטימציה לקשר בינינו שהוא לתמיד, לא ארעי ולא תלוי מקום וזמן. זה קשר שאנחנו מבקשים עליו חותמת הכשר חברתית, וכאשר אנשים נמנעים מכך במכוון זה אומר שהם לא מוכנים להתחייב, וגם שהם לא סופרים את הקהילה מסביבם כמשהו מחייב ובעל משמעות".
במציאות כזו, אומרת סלע, "יחס הקהילה אל הזוג יורד בחשיבותו, ולדבר הזה יש משמעות נוספת. הדבר מצביע על חיים אינדיבידואליים. הזוג הוא לא חלק מקהילה חברתית כלשהי, הזוג חי לעצמו ובכל רגע נתון הוא יכול לפרק את הקשר הזה. לדבר הזה יש השלכות גם לצאצאים".
להערכתה של סלע אחד הגורמים למציאות זו היא הדמוניזציה שנוצרת בתקשורת למוסד הרבנות כחלק מהדמוניזציה שיוצרת התקשורת לכל מה שקשור לדת היהודית, "במקום לפאר את המנהגים של מה שמצליח למעלה מ-3000 שנה, עושים דמוניזציה למוסדות ולמסורת".
השינוי, מעריכה סלע, יכול לבוא אך ורק מלמעלה, מכיוון הממשלה שתצטרך להבין את הבעיה, לזהות את הסיבות לה ולנטר אותה. "המשפחה הולכת ומתפוררת לנגד עינינו ואף אחד לא מתייחס לכך. מערכת החינוך שלנו עבודת בשני נתיבים. בנתיב אחד של דמוניזציה מוחלטת לכל מה שקשור למסורת ולמוסדות היהודיים. יוצרים את החשש מהדתה וגדלים כאן ילדים בורים. זה דבר שניתן לשינוי", אומרת סלע הרואה גם היא בעמדותיה של מירב מיכאלי מודל לתופעה כולה.
"משפחה מבחינת מרב מיכאלי הוא דבר מגביל. זה נכון, אבל הוא מקנה טוב אדיר. בכל רעיון או מוסד יש גם טוב וגם רע ושוקלים זה מול זה. לעומת זאת במשפחה יש רק טוב כי גם ההגבלות הן אלה שגורמות לטוב".
המסלול השני שבו פועל משרד החינוך, וגם אותו רואה עו"ד סלע כבעייתי הוא "מסלול המיניות הבריאה שנחשב מתקדם, אבל מה שעומד מאחוריו יש אינדיבידואל ולא משפחה. על פי הגישה הזו כל אדם מתכנן את חייו המיניים בהתאם לרצונותיו כאון ועכשיו ללא תכנון ארוך טווח, ללא הסייגים של משפחה".
עוד שאלנו את סלע אם היא רואה את התפיסות הללו זולגות גם לציבור הדתי. היא מציינת בפתח תשובתה שאינה בקיאה בחינוך הדתי "אבל אני רואה את התגובות של הציבור ברשתות החברתיות. גם במגזר הדתי אנשים לא מבינים שהמונח לשבור את תקרת הזכוכית לגבי נשים עומד בסתירה למיסוד וביסוס עצמתו של מוסד המשפחה. זה נשמע מאוד מתקדם לקדם נשים ללא שום גבול, אבל האובססיה לשבירת תקרת הזכוכית נמצאת בקו ישיר לפגיעה במוסד המשפחה, ואין זה אומר שההיפכא מסתברא היא שנשים לא צריכות להתקדם. התקדמות אינה בהכרח דבר טוב. התקדמות היא תלוית צורך. צריך לבחון אם הקידמה היא נצרכת ואז להתקדם".
סלע מציינת בדבריה שמגבלות אינם נחלתן הבלעדית של נשים. "לגברים יש הרבה מגבלות משמעותיות במדינת ישראל, גם מבחינת חקיקה גברים הם המגזר המופלה בישראל. מגבלה נוספת הא שביחסים התוך משפחתיים ברוב המקרים גברים עובדים הרבה יותר שעות מנשים, במקצועות מסוכנים יותר, נפצעים יותר בעבודה. כל אלה הם לא יתרונות אלא מגבלות. המיתוג של שבירת תקרת הזכוכית יוצר אצל השומעות תחושת נרדפות ואפליה, כשהמציאות הפוכה כי לאישה כיום אין שום מגבלה להגיע לשום מקום שהוא רלוונטי לה ומותאם ליכולות שלה. הדיון על שבירת תקרת הזכוכית מביא רק למלחמת המינים ומכאן הדרך קצרה למיעוט שיעור הנישואים".