זאת הייתה שנה מורכבת מאוד עבור חברת הכנסת אורית סטרוק באופוזיציה. בתור מי שהייתה יושבת ראש סיעת הציונות הדתית בשנה החולפת, היא הייתה חלק מאותה "ועדה מיוחדת", שבה היו חברים גם חברי הכנסת יריב לוין ויואב קיש מהליכוד, שמטרתה הייתה להוביל לפירוק מהיר של ממשלת בנט-לפיד.
לאור העובדה שאנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות, שנה לאחר הקמת הממשלה ההיא, ניתן לומר שהמטרה של הצוות המיוחד הושגה.
"זה היה מאבק קשה ואני גאה שהצלחנו בו. היינו פורום מאוד מצומצם שעבד באינטנסיביות, בחדרים סגורים ועם המון חשיבה על פירוק הממשלה הרעה הזאת. אני שמחה שמי שהיו בראש המערכת הזאת ועבדו מאוד קשה על זה, הציבור הכיר להם טובה על כך ושיבץ אותם גבוה בליכוד", היא אומרת.
מה היה בדיוק באותם חדרים סגורים?
"שם ישבנו ויצרנו את כל התוכנית האסטרטגית להפלת הממשלה. סימנו לעצמנו תוכנית עבודה מסודרת. מיפינו את הסדקים שעשויים להיווצר בקואליציה השברירית שהייתה, ותכננו איך להפוך את הסדקים האלו לבקיעים. עשינו את זה בשיתוף פעולה הדוק, כשבמקביל אנחנו מקבלים לא מעט מידע מודיעיני וניתוח שלו לפרטי פרטים".
מידע מודיעיני זה אומר שהיו לכם שותפים מתוך הממשלה או הקואליציה שרצו שהיא תיפול וסייעו לכם בזה?
"נכון. הם לא היו בממשלה עצמה, אבל הם היו בצוותים שם. זה סייע לנו מאוד להבין איך לפרק את הממשלה. אחרי שעיבדנו וניתחנו את המידע מהם, השתמשנו בכל הכלים שהיו לנו כדי למרר להם את החיים. ניצלנו כל סעיף וסעיף בתקנון הכנסת, כולל סעיפיו הנשכחים ביותר. וכמובן, יצרנו את פקק החקיקה שתקע את רוב היוזמות שלהם. זאת הייתה מערכה לא פשוטה, שאומנם הצלחנו בה, אבל גם שילמנו עליה מחירים".
באיזה מובן?
"לא רק שעות שינה וזמן עם המשפחה, שזה המובן מאליו. כולנו ויתרנו על המון פעילות פרלמנטרית שהייתה מאוד חשובה לנו. היינו צריכים לוותר על קידום נושאים שהיו חשובים לנו, כי היינו במאבק אינטנסיבי מאוד להפיל את הממשלה. כמעט ולא יכולנו להעביר חוקים בכנסת היוצאת בגלל המאבק שניהלנו".
יכולתם בכלל לקדם משהו אילו רציתם? זאת באמת הייתה הקרבה? הרי הייתם חברי כנסת באופוזיציה, בכנסת שבה הקואליציה לא בדיוק שיתפה פעולה בצורה כלשהי עם הצד שלכם.
"קודם כול, הצלחנו לקדם דברים. באופן אישי, מבחינת חוקים הצלחתי להעביר שני חוקים בקריאה ראשונה. זה לא נשמע הרבה, אבל ביחס לאופוזיציה, ובמיוחד בכנסת היוצאת, זה היה לא מעט בכלל. אבל עיקר הדברים שהצלחתי לקדם לא היו במסגרת חוקים, אלא בקידומם בשיח ובסדר היום של הוועדות. למשל בנושא תאונות הדרכים ביהודה ושומרון ניהלנו כמה דיונים בוועדת הכלכלה, ויזמתי דו"ח על מחדלי התחבורה שם. עכשיו כל שנותר זה לחזור לשלטון ולתקן את המחדלים שנמצאו שם".
היה קשר כלשהו עם הקואליציה בשנה האחרונה?
"בטח, אם כי פחות מבדרך כלל. לרוב הקשר גם היה מאחורי הקלעים ולא במהלכים גלויים. קח למשל את כל הנושא של קציני הביקור הסדיר והנשירה במערכת החינוך. שם היה לא מעט קשר מאחורי הקלעים, וקישרתי משפחות עם הבעיה הזו לחברים בקואליציה שטיפלו בנושא. אבל גם היו לנו כמה שיתופי פעולה גלויים, כמו בחוות הבודדים בצפון שמנענו בידיים הריסה שלהן ובשיתוף עם הקואליציה הובלנו להכרה בהן. אבל בסוף יש גם את העבודה כחברת כנסת מול גופי שלטון, ולא רק מול הקואליציה, כמו למשל בכל מה שקורה בלוד ובשכונות היהודיות במזרח ירושלים שהיה צריך לשקם ולקשר בין התושבים למשטרה, ועבדתי על זה לא מעט. היה צריך לשנות את התפיסה של המשטרה לגבי התפקיד שלה בשכונות האלו".
"גנץ נלחם לצד האויב"
סטרוק אומנם עסקה בעיקר בתכנון הפלת הממשלה, אך במקביל לכך ניהלה קרב חריף נגד שר הביטחון בני גנץ בעקבות התנהלותו בשנה האחרונה מול הפלשתינים, ובעיקר כלפי המתנחלים. בשלב מסוים היא אף הגדירה אותו "איש השמאל המסוכן ביותר בממשלה".
זאת אמירה שאת עומדת מאחוריה, או שהיא נאמרה כחלק מהאמירות הפוליטיות שהקצינו בשנים האחרונות?
"אני לא מרבה להתבטא בצורה מוגזמת בשביל רווח פוליטי. אני לא רואה בזה עניין, וזה גם לא המקרה כאן. אומר זאת שוב בצורה הכי ברורה ופשוטה: בני גנץ הוא שר הביטחון הגרוע ביותר להתיישבות. זה לא התחיל בממשלה הזו, אלא כבר בממשלת נתניהו-גנץ. מהרגע שהוא נכנס הוא היה נחוש ככל יכולתו לחזק את הרשות הפלשתינית. במקום להתייחס אליה כאל אויב, כמו שהיא באמת, הוא רואה בה פרטנר למשהו, ופועל לחזק אותה בשלל דרכים. זה יכול להיות העברת הכספים בשיטת הדלת המסתובבת למרות שיש חוק לקיזוז הכספים בגלל שאבו מאזן משלם משכורות למחבלים. הוא מזמין אותו לביתו בראש העין ונותן לו כבוד מלכים בזמן שהוא מממן רוצחים. רק השבוע היה פיגוע ירי בירושלים עם שבעה פצועים וגם ניסיון הפיגוע בחיילי מג"ב. אלה אנשים שאבו מאזן נותן להם משכורות או קצבאות, תלוי אם המחבלים נתפסו חיים או חוסלו. וזה עוד מבלי שהזכרנו את המשך הכחשת השואה שלו. רק ביום שלישי אבו מאזן אמר בגרמניה שישראל ביצעה בפלשתינים 50 שואות. ואת האדם הזה גנץ מחזק".
סטרוק לא מאשימה את גנץ רק בתמיכה ברשות הפלשתינית ובעומד בראשה. היא טוענת שהוא מסייע בפועל למאמצי ההשתלטות הפלשתינית על שטחי C. "הוא עושה את זה בצורה אקטיבית. במשך שנים ישראל הפקירה את הזירה הזאת ולא נלחמה על השטחים הללו. עכשיו זה השתנה. בני גנץ כן נלחם, רק שהוא נלחם לצד האויב, נגד ישראל. הוא הקים את צוות שוסטר להתעללות במתיישבים, הוא יורק יום יום בפרצוף של מתיישבי אביתר ועושה עוד שלל דברים שנועדו להוביל לחלוקת הארץ. הוא אומר שהוא מרכז, אבל בפועל הוא הכי שמאל שיש".
יש להודות שלמעט ביקור אבו מאזן בביתו, את כל הדברים האלה עשו גם ממשלות נתניהו. הרי פארסת גבעת האולפנה התרחשה בתקופת נתניהו, הקפאות הבנייה היו אצל נתניהו, הריסות מאחזים היו אצל נתניהו בלי סוף, ההשתלטות על שטחים הייתה בעיקר בתקופת נתניהו. לא עושה רושם שהמצב השתנה דרמטית.
"לא תמצא אותי קושרת כתרים להתנהלות של הליכוד. יש לי ביקורת עצומה עליהם ומעולם לא חששתי להגיד אותה. אבל זה פשוט לא באותה סקאלה כמו מה שקורה עכשיו. קח לדוגמה את שטחי C. בממשלות נתניהו היה מחדל בנושא, בהחלט. אבל כאן יש עשייה אקטיבית לטובת הפלשתינים. קח למשל את רמת מגרון - תוך פחות משבוע הרסו את המקום פעמיים. אני יכולה להבטיח לך שבין שתי הפעמים הללו לא נהרס מבנה פלשתיני אחד".
אין ציפיות, אין אכזבות
סטרוק אינה מופתעת מהחיבור הפוליטי של השבוע, שהוביל את גדי איזנקוט למפלגת כחול לבן תוך שינוי שמה ל'מחנה הממלכתי'. "זה ממש לא הפתיע, כי שניהם מחזיקים בעמדות שמאל על מלא, כולל חלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינית. מה שכן, מאכזב מאוד לראות שם את גדעון סער וזאב אלקין. אומנם כבר התאכזבתי מהם אחרי שהם הקימו ממשלה עם רע"ם, אבל אז לפחות הם עוד נלחמו מול גנץ בקשר לשטחי C, למרות שבסוף הוא לקח את התקנים שלהם בשביל לרדוף את ההתיישבות. אבל עכשיו הם חלק מהמפלגה שלו, ועוד קיבלו בזרועות פתוחות את איזנקוט. וזה הכי חמור. כי גנץ הוא שמאל במסווה, אבל איזנקוט הוא שמאל גלוי לחלוטין. מאכזב לראות אנשים שהיו שותפים למאבק שלנו בעבר עוברים צד בצורה כל כך בוטה".
אני מניח שבאותה מידה את מתאכזבת גם ממתן כהנא, שהצטרף לשם גם הוא.
"ממתן כהנא אין לי שום ציפיות, אז גם אין ממה להתאכזב. מדובר באדם שהפך את עצמו ליס־מן מוחלט של נפתלי בנט, חסר כל אמירה עצמית משלו, אז אין לי מה לצפות ממנו או להתאכזב ממהלכים שהוא עושה".
את אומרת שמדובר במפלגת שמאל מובהק, אבל בשורה התחתונה, גם לאיזנקוט ובמיוחד למתן יש כנראה קהל לא קטן שמגיע מהימין, ובמיוחד המגזר הדתי. אלה קולות שעשויים למנוע מכם להרכיב ממשלה.
"אני חושבת שזו בעיקר אשליה. אני לא מאמינה שיש הרבה אנשים במגזר שילכו אחרי מתן כהנא, שהתגלה שהוא אדם שהמילה שלו היא לא מילה והנאמנות שלו היא לאנשים ולא לערכים. אני מאמינה שדווקא החבירה לאיזנקוט מבהירה את זה בצורה הכי ברורה, ומצביעי ימין ידעו להיזהר ממנה".
מי שלסטרוק כן יש ציפיות ממנו הוא איתמר בן גביר, שהודיע השבוע על ריצה עצמאית לכנסת הקרובה, לאחר שלא הגיע להסכמים עם מפלגת הציונות הדתית. סטרוק חוזרת ואומרת שוב ושוב שהציפייה שלה מבן גביר היא "לנהוג באחריות ולחזור לריצה משותפת".
"אנחנו נהגנו באחריות לאורך כל הדרך. אמרנו כל הזמן שהחבירה צריכה להיעשות לאחר הפריימריז, אבל לאיתמר אצה הדרך. עד עכשיו אני לא מבינה למה הוא עשה את זה", היא אומרת.
את חושבת שאתם עוד יכולים לרוץ ביחד? הרי אנחנו רואים את הראיונות והתדרוכים שיוצאים מעוצמה נגדכם. נראה כאילו גם אם תרוצו יחד, זה לא יעבוד טוב.
"בטח שאפשר לחזור ולעבוד ביחד. הרי גם בפעמים הקודמות היה כביכול דם רע אחרי המשא ומתן לחיבורים, ובסוף בשנה האחרונה עבדנו כולנו בצורה נהדרת יחד. אני הייתי יושבת ראש הסיעה, והיו לי שבעה חברי כנסת שעבדו בשיתוף פעולה מושלם, ולא רק אנשי הציונות הדתית, אלא גם אבי מעוז ואיתמר בן גביר. אין שום סיבה שלא נעשה את זה שוב גם הפעם".
כלומר, את לא סוגרת את הדלת על ריצה משותפת שלכם גם הפעם?
"מה פתאום? למה שאעשה את זה? בעיניי זה עוד פרק בסאגה בלתי נגמרת ומיותרת של מהלכי החיבור הזה. אני כן יכולה להגיד לך שזה תלוי אך ורק באדם אחד, וזה איתמר. הוא צריך לבחור מה הוא רוצה לעשות. אנחנו לא סגרנו את הדלת אפילו לא לרגע. נתנו לו הצעה נהדרת, ולא משכנו אותה".
למה שהוא יקבל פתאום את אותה הצעה שהוא סירב לה ושהובילה אותו להודיע על ריצה עצמאית?
"תראה, אני לא יודעת מה הוא יחליט בסוף ולמה. אני מקווה שהוא יתאפס על עצמו ויבין שזאת לא הדרך. כל המפלגות ניהלו מגעים בחדרים סגורים, בצורה אחראית ומתוך מטרה להגיע להסכמים. ככה צריך לעשות. לא ראית אף מפלגה שמנהלת את המשא ומתן שלה לאיחוד באולפנים. זה ממש מיותר".
ואם לא תסתדרו לבד?
"זה לא עניין של נסתדר לבד. זה לא עניין פרטי שלי או של איתמר. זאת בכלל לא השאלה. השאלה היא איך אנחנו מצילים את מדינת ישראל מהידיים של יאיר לפיד. לשם נפתלי בנט דרדר אותנו, ואנחנו חייבים להציל את המדינה מידיו. כל השיח כמה לי יהיה וכמה לו יהיה, מי העליב אותי ומי דיבר יפה, אלה שאלות ילדותיות שעיסוק בהן לא מתעלה לגודל האירוע שאנחנו נמצאים בו. הדלת חזרה פתוחה בפניו, ואנחנו רוצים לרוץ איתו יחד. יש פה שאלה של אחריות לאומית, ואני מקווה שאיתמר יחליט לחזור. אצלנו הוא יתקבל בזרועות פתוחות".
***