הבטחות צריך לקיים, בתנאי

מילות הסיום של החלק הראשון, נראות כחזרה על עקרונות שעליהם חזר משה בשלש הפרשיות הראשונות פעמים רבות: ירושת הארץ תלויה בקיום הברית בין עם ישראל לבין ה' על ידי העם, דהיינו, בקיום המצוות.

את חשיבותם של הפסוקים האחרונים בפרשה ואת הסיבה מדוע נבחרו לסיום חלקו הראשון של נאום משה, אפשר להבין מתוך התבוננות בתחילת ספר יהושע. השוואה בין הפסוקים האחרונים של פרשת עקב לבין הפסוקים הראשונים של ספר יהושע מעידה על הקירבה הגדולה ביניהם.

דברים (יא, כב – כה)

כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ: וְהוֹרִישׁ ה' אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם: כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם: לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה' אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:

יהושע: (א, א – ז)

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן ... כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה:מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם: לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ:...רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ:

הדמיון בין שתי הפרשיות – עד כדי ציטוטים של ממש – גדול ביותר. מסתבר לומר שדברי משה בסוף פרשת עקב ובחתימת נאומו מורים מהי המגמה העיקרית של משה בנאום, ומהו הרעיון המרכזי השולט בו: הכנת עם ישראל, ויהושע העומד בראשם, לקראת הכניסה לארץ ישראל. ולכן פסוקים אלה שימשו גם בצו הא-להי ליהושע בתחילת הנהגתו.

המסר של פסוקים אלה, גם בחתימת החלק הראשון של דברי משה וגם בצווי ה' ליהושע בכניסה לארץ הוא החלטי ומבטיח ביותר. הןמבחינת היקף הכיבוש ועצמתו: כל מקום אשר תדרוך כף רגלם של בני ישראל, בכל המרחב שמנהר פרת ועד הים התיכון, יהיה להם. הןמבחינת עמידתם של יושבי הארץ: פחד ומורא יפלו על כל יושבי הארץ ואיש לא יתיצב בפני בני ישראל.

מובן היטב מדוע פסוקים אלה משמשים במעבר ההנהגה ממשה ליהושע לפני הכניסה לארץ.

אלא שמתעוררת תהיה, פסוקים אלה לא התקיימו מעולם. ארץ ישראל לא נכבשה בפני עם ישראל מנהר פרת ועד הים התיכון מעולם. כיבושי יהושע היו מוגבלים בהרבה. אפילו ההנחיות לכיבוש הארץ ולחלוקתה לנחלות השבטים לא הקיפו את כל השטח שעד נהר פרת.למעשה, ההיקף הזה של גבולות הארץ נזכר רק בפסוקים אלו, בשני המופעים שלהם, בדברים ויהושע, ועוד פעם אחת קודם לכן: בברית בין הבתרים.

גם ההבטחה ש"לא יתיצב איש בפניך" לא התקיימה במלואה מעולם. עוד בהיותם בעבר הירדן, תחת הנהגתו של משה רבנו, התיצבו סיחון ועוג כנגד בני ישראל. יהושע נדרש למלחמות כיבוש נגד עממי כנען, הוא לא זכה להשלים את המלאכה של השלמת הכיבוש. זו נמשכה בקושי רב בימי השופטים וראשוני המלכים, עד ימי שלמה.

יתכן שהפעם הראשונה והיחידה בה התממשה הברכה היתה בימי שלמה, עליו נאמר: כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב: (מלכים א ה, ד). אפשר לפרש שעבר הנהר הוא כל מה שממערב לנהר פרת. אמנם כיבושיהם של דוד ושלמה לא הגיעו עד שם, אבל יתכן שנתקיים בהם הכתוב "פחדכם ומוראכם יהיה על כל העמים". כלומר, גם העמים הרחוקים מארץ ישראל, שלא היו כפופים ישירות לשלמה המלך ולא העלו לו מס, הכירו במעלותיו האישיות ובהישגיו יוצאי הדופן, קיימו קשרים מתוקנים עם מממלכתו מתוך שלום ושלוה, ומתוך הכרה בכוחו ועצמתו של המלך ועם ישראל. אפשר שבכך נתקיימו במידה המירבית הברכה של משה והצו של ה' ליהושע.

הסיבה לכך שהבטחת משה לעם וה' ליהושע כמעט ולא התקיימהמעולם, כלולה בה עצמה: כל עוד העמידה של עם ישראל בדרישות הא-להיות לשמירת המצוות והליכה בדרך ה' היא מוגבלת ולא שלמה, גם המחויבות של ה' לקיים את חלקו בברית מוגבלת. די היה בחטא עכן בימי יהושע כדי לעורר את התנגדות עמי הארץ, להעצים את כוחם, לגרום מפלה לישראל ולהצריכם למלחמות של ממש בהמשך כיבוש הארץ. רק בתחילת הכניסה לארץ, לפני שהספיקו לחטוא, התנהל כיבוש יריחו בברכת ה' המלאה, ובדרך ניסית גמורה.

הכלל הידוע מספר משלי, ש"אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא"נכון מקל וחומר גם ביחס לעם שלם. הקב"ה ומשה רבנו מכירים היטבאת אופיו של העם ויודעים שהסיכוי שהברכה וההבטחה יתקיימו במלואן הוא די נמוך. אך הידיעה הזאת אינה מונעת מלומר את הדברים, משתי סיבות. האחת, מפני שההבטחה היא נכונה: באמת, אם ישראל ימלאו את חלקם בברית, הם יזכו למילוי מלא של ההבטחה הא-להית. סיבה נוספת, חשובה יותר ומשמעותית מאד מבחינה חינוכית: יש בהצהרה זו ערך אמוני יסודי ביותר : יש דין, יש דיין, יש צדק ויש גמול בעולם. זאת, בניגוד לאמונות הרווחות בדתות ובתרבויות אחרות עד ימינו, אלו המאמינות בגורל או במקריות ומתקשות לקבל את המשוואה הפשוטה של תורת הגמול היהודית כערך בסיסי בקיום העולם.

הידיעה שהסיכוי שעם ישראל יוכל לקיים את חלקו בהתחייבות במלואו הוא קלוש, ולכן גם הקיום המלא של ההבטחה הא-להית רחוק מן המציאות, אינה משנה את העקרון המהותי. דבר זה דומה לידיעה של מדען שהנוסחה התיאורטית שגילה במעבדה אמנם נכונה, אולם במציאות היא לא מתרחשת בדיוק כמו בתנאי המעבדה. יש גורמים שונים במציאות המשפיעים על ההתרחשות הפיסיקלית, הכימית או הביולוגית, ומשנים את התוצאה המעשית מכפי שהיתה אמורה להתרחש בעולם חף מהשפעות רקע, בסביבה ה"טהורה" של הניסוי במעבדה. אולם הדבר אינו מונע את המדענים מלנסח את החוקים ומן המורים ללמדם בבית הספר, למען דעת שיש חוק וסדר בעולם הבריאה, וגם – כדי להשתמש בחוקים האלה לצורך חישובים מעשיים במציאות מורכבת, המצריכה לשקלל עוד אינספור שיקולים אחרים.

תובנה זו חשובה גם למאמרי חז"ל רבים שיש בהם הבטחות וייעודים, ברכות וקללות. לא כל חייב מיתה מן השמים מת מייד ולא כל מי שמובטחת לו אריכות ימים יחיה לאורך ימים. זאת, מכיון שלצד העבירה המחייבת מיתה עומדות לו זכויות ובצד המצוה המבטיחה לו אריכות ימים, כגון: שילוח הקן או כיבוד אב ואם, הוא גם עלול לעבור עבירות שמקצרות את ימיו. את החישוב הכולל שלפיו נקצבו שנות חייו, לא זוכה אף אדם לראות בעיניו בעולם הזה.

עלינו להכיר בכך, ולחנך לכך, שייעודי התורה והבטחותיה אינם נופלים בתקפותם מחוקי הטבע, אבל גם ללמד שכשם שבטבע אין כוח אחד ויחיד הגובר על כל האחרים וההתרחשויות במציאות נובעות משקלול של אינספור גורמים, כך הדבר גם בחיי האדם, העם והעולם. אחריותנו היא להשתדל להפעיל ככל האפשר את מחוללי הטוב – על ידי עשיית מצוות ומעשים טובים, ובכך להעצים את השפע הא-להי המגיע אלינו מן השמים.