ראש הישיבה הגבוהה בבית אל הרב זלמן מלמד התארח בפודקאסט "סולם מוצב ארצה" של ישיבת בית אל ושוחח עם אברהם אליצור על מגוון נושאים.
על הקמת ערוץ 7 אמר הרב מלמד: "ראינו שהתקשורת יש לה השפעה עצומה על הציבור, וראינו שאייבי נתן קנה אוניה והוא משדר ממנה כבר שנים, אז אמרנו – אם הוא יכול, גם אנחנו יכולים".
"קנינו אונייה, קנינו משדרים, אין לנו שום ניסיון בתקשורת", אמר. "הזמנו קבוצה של אנשי תקשורת, אישי ציבור, סופרים, משה שמיר ועוד. ישבו פה בשולחן הזה והתייעצנו איך עושים את זה. אנשי התקשורת אמרו: 'צריך פרסומת ולוגואים ושלושה חודשים מראש לפרסם שיעלה גל חדש, ואמרו שכל שעת שידור שבועית היא משרה של בנאדם – זאת אומרת שאם אנחנו משדרים 12 שעות ביום כפול שש, אנחנו צריכים להביא 72 משכורות. התעלמנו מכל העצות ואמרנו: אנחנו עושים אחרת.
"התייעצנו עם עוד אנשים, אחד שהיה מומחה באחת התחנות אמר: העיקר זה שירים. תשדרו חמש דקות פה וחמש דקות פה, ותראו שזה מה שהציבור אוהב. וככה התחלנו: שירי קודש, שירים ישראליים ופינות: פינת 'יש שואלים', פינת הרב הראשי וכדומה.
"כשהכול היה מוכן, היה צריך להתחיל את השידורים. הכנתי פתיחה שמספרת שאנחנו מתחילים רדיו ברוח טובה, בעין טובה, שמדברת על החיוב ועל הטוב ועל התורה ועל עם ישראל וארץ ישראל וכדומה. כמה רגעים אחרי שזה שודר כל הרשתות אמרו: יש איזה רדיו חדש, וציטטו את כל מה שאמרתי. בלי שום פרסומות ושום דבר להכין אחר כך. והלכנו בדרך שלנו, השגנו צוות מאוד מצומצם, אפילו לא עשירית ממה שמקובל בקול ישראל – וזה עבד. אנשים אהבו את זה מאוד-מאוד".
לדבריו, "הכיוון היה למשוך אנשים להכיר בחשיבות של הארץ, של היהדות, של התורה. והייתה לזה השפעה לא קטנה. פגשנו אנשים שאמרו שבגלל ערוץ 7 הם חזרו בתשובה".
על תפקידו של ראש ישיבה הסביר הרב: "ראש הישיבה, בראש ובראשונה, צריך לשאוף להיות דוגמה אישית של שקידה, של מידות טובות, כי ההשפעה היותר גדולה שיש לאדם על אחרים היא דוגמה אישית. זה הדבר הכי חשוב: להיות שקדן, לומד תורה, עולה במעלות התורה, משתדל לתקן את מידותיו – בין אדם למקום, בין אדם לחברו. אחר כך בפועל – התפקיד העיקרי שלו זה לבחור צוות טוב של תלמידי חכמים ומרביצי תורה, שיהיה הרמוני ויעבוד בצוותא".
על פעילותו למען האחדות אמר הרב מלמד: "אנחנו עם, לא פרטים. צריך תמיד להרגיש שאנחנו חלק מכלל האומה הישראלית. כשהעם מחובר ומקושר – השכינה שורה עליו, וכשיש פירוד – השכינה מסתלקת. תלמידים שרואים שרבנים פוסלים אחד את השני, לא מכבדים מספיק אחד את השני – כל כבוד התורה יורד על ידי זה".
"מחלוקות תמיד יהיו וצריך שיהיו, שבעים פנים לתורה, אבל אלה שבעים פנים של אותה תורה, לא שבעים תורות. חכמים הסבירו לנו שאלה פוסלים ואלה מכשירים, אלה מטהרים ואלה מטמאים – וכולם ניתנו מרועה אחד. יש מחלוקות בעניינים הכי חמורים: אלה אומרים שהמלאכה הזו מותרת בשבת ואלה אומרים שהיא אסורה בשבת, אלה אומרים שמותר לגייר ואלה אומרים שאסור לגייר, אלה עניינים שהם בשורש קיומה של האומה. מחלוקות תמיד יש, אבל כאשר כולם שואפים לשם שמים, כולם מאוחדים – כי כולם רוצים לשם שמים. מה פירוש מאוחדים? אוהבים אחד את השני. מתווכחים אבל אוהבים. כשזה לא לשם שמים – אז פוסלים, אומרים שלשני יש אינטרסים וחשבונות וכהנה וכהנה, ואז המחלוקת נעשית אישית ולא לגמרי לשם שמים".
הוא סיפר גם על הקמת הישיבה בבית אל. "בנינו את הבניין לפני שהיו תוכניות בכלל – איפה יהיו הכבישים, איפה יהיו הבתים וכדומה. אמרו לנו שהגבעה הזו מיועדת לקריית הישיבה והשנייה מיועדת ליישוב. אמרנו: אם ככה, נתחיל לבנות את הישיבה. אנחנו הולכים לאדריכל ואומרים: 'אנחנו רוצים תוכנית לבניית בית המדרש, אבל תביא מהר תוכנית מוכנה, אין לנו זמן'. הוא שאל אותנו: 'איפה זה יהיה?' ואמרנו: 'על ראש הגבעה'. האדריכל אמר: 'עוד אין תוכנית, אולי הכביש צריך לעבור פה'. אז אמרנו לו: 'השולחן ערוך אומר שבית הכנסת צריך להיות בראש הגבעה. אז השולחן ערוך קובע את התוכניות, ואת הבתים והכבישים יעשו מסביב'".
הרב מלמד נשאל מיהו בוגר הישיבה האידיאלי וענה, "המודל הוא תלמיד חכם בעל מידות, שמקדש שם שמים בהתנהגותו ובמעשיו. מי שמתאים לעבודת החינוך ולהרבצת התורה – כמובן נקרא אל התפקיד הזה, אנשים שבאופי שלהם ובכשרונות שלהן מתאימים לדברים אחרים – מדע, רפואה, כלכלה, תעשייה, חקלאות – כל אחד צריך להוציא את הכוחות שלו אל הפועל, אבל להיות בן תורה".