זה לא מובן מאליו. חזרתי בתשובה בגיל 16 וחצי, עברתי תהליך ארוך של בירור עם עצמי, כי הייתי קשובה לקול פנימי שאמר לי שאני באמת מאמינה שיש מי שברא את העולם, ומנהל אותו גם היום. זה גם הקול הפנימי שמנחה אותי היום, בכל יום ויום.
חלק ניכר מתהליך התשובה שלי עבר עלי בצל קורתו של הרב דרוקמן, שם למדתי לא רק תורה, אלא גם חיי תורה, וחיים של שליחות מתוך תורה. הלימוד הגדול הזה הוא מאז נר לרגלי.
ב"ה התחתנתי עם בחור ישיבה (הרב דרוקמן היה השדכן...), ובשנות הנישואין הראשונות שלנו לקחתי על עצמי גם את עול הפרנסה וגם את נועם עול הבית וגידול הילדים. עשיתי זאת באהבה ובשמחה.
בשנים אלה ויתרתי על לימודים ועל תואר, על מותרות, על מנוחה ועל שינה רצופה, וצברתי לעצמי בור בתקציב, בור בשעות-שינה ובור בהשכלה (שמלווים אותי עד היום) - ואני לא מצטערת לרגע.
כנראה שבגלל כל אלה הגעתי לכנסת בגיל מבוגר יחסית. אבל בשום אופן לא⁰ הייתי מוותרת על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי באותן שנים.
כשאני פועלת בכנסת למען עולם הישיבות, למען נשות האברכים, למען תלמודי-התורה - זה מגיע אצלי מהמקום העמוק והאמוני שתארתי כאן.
גם כשאני פועלת בנושא ארץ ישראל (על שלל הנושאים הנגזרים ממנו: התיישבות, מערכה על השטח, משילות, ומאבק בטרור) - הכל הכל יושב חזק מאד על העולם האמוני והתורני, זה המנוע הפנימי שממנו הכל נגזר.
זכות גדולה לי להיות מי שמייצגת את עולם התורה בכנסת, ופועלת למענו. אודה אם תאפשרו לי להמשיך בשליחות הזו, גם בכנסת הבאה.