בשנת השמיטה מותר לבצע פעולות חקלאיות על מנת לשמור על העצים מנזקים. אך מה דין הפירות - האם וכיצד מותר להגן עליהם? ואיך זה קשור לפירוש המושג 'הפקר'? בסרטון חדש הרב נתנאל אוירבך ממכון התורה והארץ עושה סדר בשאלת השמירה על פירות השמיטה, ומסביר גם בנוגע להצבת דחליל בגינה.
הרב אוירבך פתח בהצגת המושג 'אוקמי': "כולנו מכירים את המושג 'אוקמי' - שחכמים התירו פעולות מדרבנן שנועדו למניעת נזק מהעץ, כדברי הרמב"ם: 'ומפני מה התירו כל אלה, שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה'. אבל מה קורה כשמדובר על פעולות שנועדו לשמור על הפירות מהיזק? האם היתר 'לאוקמי' מתייחס רק להצלת העץ מהפסד - או שמא יש להרחיב את ההיתר גם להצלה ומניעת הפסד מהפירות?"
אלא שמסתבר שיש מחולקת בנושא "לדעת הרב אברהם יצחק קוק, חכמים לא התירו מלאכות לצורך מניעת הפסד מהפירות, משום שיבול השמיטה הוא הפקר ובעל הגינה אינו אחראי על הפירות. אבל לדעת ה'חזון איש' הדבר מותר. הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין הסביר שפעולות אלו מותרות משום שפירות השביעית שייכים 'לכלל ישראל' ולכן ניתן לעשות פעולות למניעת הפסד מהם".
הרב אוירבך הסביר שמוקד המחלוקת בעניין סובב סביב הגדרת המושג "הפקר": "האם הפירות לא שייכים לאף אחד ולכן אין לעשות שום פעולה בהם, או שמא הם שייכים לכלל ישראל ועלינו לדאוג שהפירות לא יינזקו?"
עקב המחלוקת ראוי להימנע מלבצע פעולות חקלאיות לשמירת הפירות "כגון כיסוי העץ ברשת למנוע מזיקים או פגעי מזג אוויר, כיסוי הפרי עצמו בשקיות נייר ובד. אך מי שקשה לו, יכול להקל ולהסתמך על דעת ה'חזון איש'".
בסוף הסרטון סיכם הרב אוירבך כי מותר לבצע פעולות שאינן חקלאיות למטרת הצלת היבול, כגון העמדת דחליל להרחקת מזיקים.