בפרשת 'ראה' השתלבו להן מצוות הצדקה ושמיטת כספים, ונראה שמכנה משותף בניהן הכורך עימו את חודש אלול החל בשבת זו.
מעֵבר לאזהרה על קיומם מצוות שמיטת כספים, נוספה אזהרה לאי-ביצועה: 'והיה בך חטא'. תוספת זו מעלה קושי, שכן ברור שמי שאינו מקיים את מצוות התורה חוטא ייקרא לו, ולא מצאנו ביתר המצוות אמירה כזו.
בדברי התלמוד מצאנו אמירה חריפה המשווה בין מצוות צדקה לעבודה זרה: 'כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים'. מדוע כה חמור ביטולה של מצווה זו עד כדי השוואתה לאחת מג' עבירות החמורות?
המענה לשאלות אלו טמון בקשר בין הקב"ה לישראל. בתלמוד מסופר על וויכוח בין טרונוסרופוס הרשע לרבי עקיבא. זה הראשון טען שאין לפרנס עניים, והסתייע במשל 'למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין, וציווה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו. והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו?! ואתם קרוין עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים'.
בואו לקיים מצווה של פעם בשבע שנים
על כך השיב לו רבי עקיבא במשל שונה על 'מלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וציווה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו. והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו?! ואנן קרוין בנים, דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם'. שורש הוויכוח נעוץ בקשר בין ישראל להקב"ה, האם אנו עבדיו או בניו. לדברי רבי עקיבא, קיום מצוות הצדקה מעיד ומחזק את הקשר בין האב לבניו.
וויכוח זה נערך לאחר החורבן בין ישראל ליחזקאל הנביא, כפי שמתאר התלמוד: 'באו עשרה בני אדם וישבו לפניו. אמר להן, חזרו בתשובה. אמרו לו, עבד שמכרו רבו ואישה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום?! אמר לו הקב"ה לנביא, לך אמור להן אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם... והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם'. הרב יהודה רוזאניס מסביר שישראל באותו דור השרוי בגלות חשבו שעבדים הם והקב"ה שחרר אותם בעקבות חטאיהם ועתה הם ככל הגויים. הקב"ה ענה להם, שאינם עבדים היכולים לצאת מרשותו אלא בנים הם וקשורים עימו בקשר אמיץ בל-יינתק.
בכך מובן הקשר בין העדר קיום מצוות צדקה לעבודה זרה, שכן מצווה זו מעידה ומחזקת את הקשר בנינו לבין הקב"ה בהיותנו בנים למקום, ולכן 'המעלים עינו מהצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים' שכן הוא מורה שהקב"ה הסיר השגחתו מאיתנו, כמחשבת ישראל לאחר החורבן.
יאה הוא חודש אלול לחיזוקו הקשר בין האב לבנו דרך הנתינה, כפי שנרמז שם החודש בראשי-התיבות 'איש לרעהו ומתנות לאביונים'. בימים אלו בהם אנו עומדים בין חודש מנחם-אב המסמל את האבלות על הגלות וחורבן המקדש, לחודש אלול המסמל את ימי הדין והרחמים – עלינו להרבות בנתינה בין איש לרעהו, להעיד ולחזק בכך את הקשר בנינו ליוצרנו-אבינו.
אחד האופנים לנתינה זו היא בשילוב מצוות צדקה ושמיטת כספים, דרך המיזם הייחודי 'נדיבי ארץ' מבית מכון 'התורה והארץ'. במיזם זה כל אחד ואחת מלווה סכום כסף, הלוואה שתישמט בערב ראש-השנה ותחולק, בסיוע עמותת 'מקימי', למשפחות נזקקות שיוכלו לצאת ממעגל העוני. מאמינים אנו ששותפות במיזם זה תחזק את הקשר בינינו לבין הקב"ה, בין האב לבנו ויתקיים בנו 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'.
הרב נתנאל אוירבך - מכון התורה והארץ
בואו לקיים מצווה של פעם בשבע שנים