רגע לפני פתיחת שנת הלימודים שוחחנו עם תמר גרינבאום, גננת הפותחת בשנה הקרובה את גן היער הדתי הראשון בירושלים. מה זה גן יער? האם קיים ביקוש לסוג כזה של גנים? האם יש חששות? האם הכשרתה כגננת מותאמת לסוג כזה של גן? "גן יער פועל חלק מימי השבוע בטבע", היא מספרת על השטח הסמוך לשכונת גילה שבו יתקיים חלק ניכר מהפעילויות של הגן בשנה הקרובה. בחלק מהימים יצאו הילדים למספר שעות של פעילות בחורשת היער הסמוכה לשכונה ובחלק מהימים יצאו בתחילת היום לפעילות גן מותאמת שתימשך עד סופו של היום. "מדובר בגן בגישה אלטרנטיבית", אומרת גרינבאום הסבורה שמבט ומעקב אחרי נמלים ולא אחרי כרטיסיות יכול החלט להניב יכולות התפתחות ועצמאות אצל הילדים דווקא כשהדברים מגיעים מתוך מרחב שהוא לא סטרילי. לשאלתנו אם יציאה אל השטח לא יוצרת אצל הילדים חסר לעומת ילדים שיהיו בגנים "רגילים" שנבנו על פי יסודות דידקטיים מובנים ומוגדרים, מציבה גרינבאום שאלות על עצם הקביעה לפיה גן במבנה מותאם יותר ומפתח יותר, "אולי צריך לערער על הדרך הזו", היא אומרת וקובעת כי כל מה שניתן לפתח אצל הילדים בתוך מבנה ניתן להשיג גם בחוץ. "אולי לנו כמחנכים קל לתפוס קשב בתוך מבנה כשאין הרבה הסחות דעת, כשנמצאים במזגן וכו'. לי כמחנכת לא פשוט לצאת ליער, אבל אני מאמינה שהרבה מהמיומנויות שילד צריך לרכוש בגיל הרך הוא ירכוש, ולפעמים טוב יותר, בחוץ. החיבור לטבע בריא לילד. כשהלמידה נעשית בתוך מרחב החיים ולא דרך קוביות מפלסטיק זה מפתח אותו לא פחות טוב. מי אמר שמגדל מאבנים פחות מפתח ממגדל קוביות?". על הביקוש של הורים לגנים מסוג זה אומרת גרינבאום כי אכן הביקוש הולך וגדל בשנים האחרונות. גני יער קיימים בישראל מזה כעשור. באירופה יש גנים רבים שכאלה, כך שהפורמט אינו המצאה חדשה לגמרי ובתוך הפורמט הזה מוצאת כל גננת את דרכה הייחודית. לדבריה כל הגנים ברחבי הארץ בתפוסה מלאה, אם כי בציבור הדתי גם האופנה הזו, כדרכן של אופנות, מגיעה באיחור. גרינבאום מבהירה כי הקמת הגן וההכנה אליו לא הייתה פשוטה לה, לצוות ולהורים המודעים לכך שמדובר במתכונת מיוחדת אך אינם רואים בה מהלך ניסויי. "תעודת ההכשר" שנותן משרד החינוך למהלך מחזקים את התחושה הזו. "בהכנות לשנה החדשה הוכשרתי במכללת אפרתה לגן במבנה. רמת היכולת שלי לאחוז בשני מוקדים של פעילות מצריכה לתת על זה את הדעת, צריך לטפח שני מרחבים, לתאם, לאשר ולארגן, גם בהיבט הלוגיסטי של שינוע, תיאומים וכו'", היא אומרת ומציינת שאם בכל גן ומעון קשה למצוא בימים אלה סייעות הרי שכאן המשימה קשה אף יותר שכן לא כל סייעת נכונה לצאת למשימה מורכבת שכזו. ומה יקרה בחורף הירושלמי? גרינבאום לא נשמעת מתרגשת מהקור הגשם והשלג הצפויים בחורף המתקרב, ומזכירה לנו שהמודל של גני יער החל את דרכו באירופה, שם מתפקדים הגנים בקור של אפס מעלות. הרעיון, היא אומרת, הוא שילדים יחוו את הטבע כפי שהוא, "נפגוש את הגשם, נקפוץ בשלוליות ונשחק בבוץ", בעיניה יום שבו הילדים יחזרו מלוכלכים מהטבע שבחוץ יהיה יום מוצלח. עם זאת ברור לה שיהיו שעות וימים בהם לא תהיה ברירה אלא להתגמש ולהכניס את הילדים לפעילות במבנה. במסגרת ההכנה לשנת לימודים בגן יער נכללת גם בדיקתו של איש בטיחות שאמור לוודא שהמקום מתאים לכך, וכן בדיקתו של אגרונום את השטח, "המחנה", שבו יהיו הילדים על מנת לוודא שעצים לא יפלו בו ולא יסכנו את הילדים. ומה באשר לחיות פחות סימפטיות שהילדים עלולים לפגוש? האם הורים שואלים על כך? "הורים לא שואלים על כך. הם סומכים עליי. כל ילד שיוצא ליער ילמד בצורה הכי בטוחה איך מרימים אבן בצורה ששום דבר לא יפגע בהם, נתרגל מה עושים כשפוגשים חיות, כמו גם מה עושים במרחב לא סגור ולא סטרילי כשיש אזעקה". לדבריה הורים בעלי מפלס חרדה נמוך אכן יתקשו להתחבר לסגנון ולמאפייני הגן. פרט נוסף שעליו היא מספרת נוגע לגבולות הגזרה בה יפעלו הילדים כשיהיו ביער. "לא מדובר באזור מגודר ביער. אין סרט אדום מסביב. השפה שאנחנו עובדים איתה היא שפה של גבולות, שהילד מסגל גבולות והיכרות עם גבולות החוץ לעומת גבולות הגן. נעשה את זה בהדרגה. נציב בהתחלה סימון בין העצים, אבל בהמשך הסימון יירד וילד יידע לאן לא ללכת כי שם הגננת לא תוכל לראות אותו". עוד שאלנו את גרינבאום אם ההכשרה שלה כגננת במכללת אפרתה רלוונטית בכלל למתכונת כזו של גן, או שמעבר לתעודה שהושגה מדובר במשהו אחר לחלוטין מכל מה שנלמד. על כך היא משיבה ומספרת כי כבר בשנת הלימודים הראשונה נחשפה לגן יער במצפה רמון דרך סרטון המספר את סיפורו של הגן שם, וכבר אז היה ברור לה שהיא רוצה להיות גננת במתכונת שכזו. לשאיפה זו התווספה חשיפתן של הסטודנטיות לגישות חינוכיות שונות, לשיח הנכון עם ילדים, וכל אלה נותרים רלוונטיים בכל סוג של גן. "ההתנסות בגנים שונים עם גישות שונות מאפשרת לקט גישות שאת כולם הכרתי בזכות הלימודים".