נכשלו גם במבחן המעשים

פוליטיקה תמיד הייתה דבר מאוס. נושא שדובר בסלידה אצל רבים מכל גוני החברה והעמדות הפוליטיות. בשנים האחרונות הקושי התעצם. מסיקור פוליטי על ידי כלי תקשורת בודדים, אשר כל אחד מהם מונע מאג'נדה נסתרת או ברורה, הפכה התקשורת לנחלתם של מיליונים באמצעות הרשתות החברתיות. הריבוי הזה מרבה גם את הסלידה, ובנוסף אליו ובמידה רבה בגללו - חדשות הכזב, או הפייק ניוז בלעז, זוכים לעדנה, והאמת נעדרת.

המציאות הזו קשה בעבור רבים שהפוליטיקה חשובה להם, אלה שלא התייאשו ותמכו ופעלו וניסו לעשות במהלך השנים ככל האפשר למען המדינה. ברוח הימים האלה ובעקבות אכזבות בלתי פוסקות, אני יכול להעיד על עצמי - ומעריך שגם הם, או שמא אתם – רוצים בעיקר לשתוק. לא לומר. לא לדבר. לא לספוג עיניים מאשימות של פוליטיקאים ששקרם התגלה, או של תומכיהם שהזזתם להם את הגבינה או החורים.

אך לצד הרצון לשתוק קיים הצורך, האקוטי לעיתים, לדבר. כאשר מפלגות שרימו ושיקרו ממשיכות לאחז את עיניהם של רבים מחבריי ואהוביי; כאשר פוליטיקאים מחליפים מפלגות ואג'נדות כמו שחקנים שעוברים בין קבוצות כדורגל; כאשר הטענה של כולם איננה שהם צודקים, אלא רק ש"ככה כולם" – חייבים לשים אצבע במדמנה הזאת. חייבים להסביר שלא מדובר בכאלה שטעו חד־פעמית - "כולנו עושים טעויות" - אלא במגמה מדאיגה שאף אחד מהחוטאים בה לא עשה עליה תשובה ואפילו לא התנצל.

השקרים והפרות ההבטחות כבר נמנו שוב ושוב: החלטתם של אנשי הימין לשעבר לרוץ עם "אחות החמאס" כהגדרתם, ההבטחה שלא להעניק את ראשות הממשלה ללפיד "עם או בלי רוטציה", השותפות עם מרצ והפניית העורף למפלגות הימין. לצד זאת, הממשלה האחרונה שינתה עקרונות בסיסיים אקוטיים למדינת ישראל, מה שבפועל מעמיד את ישראל בסכנה של הפיכתה ממדינה יהודית למדינה ערבית־יהודית, כזו שכל צעד שנעשה בה נבחן בצעד מקביל לטובת החברה הערבית־הישראלית, או אפילו לטובת מדינת האויב הפלשתינית שמולנו.

הטענה "ניבחן במעשינו" שאותה אפריך, גם אם הייתה נכונה - דומה לאיש שבגד באשתו חלילה והוא מנופף בכך שביתו מסודר, שהוא מניח תפילין ויש מזוזה בפתחו. ובכל זאת, לאור הנפנוף השקרי בטענה שמעשיה של הממשלה האחרונה ימניים פי כמה מממשלות אחרות, הגיעה השעה להפיל את טענות הכזב. להלן הפרטים.

שורה ארוכה של כישלונות

"חוק החשמל", או "חוק הפרוטקשן", הלבין כ־70,000 בתים לא חוקיים של החברה הערבית בישראל. בתי היישוב נתיב האבות שבגוש עציון לדוגמה, נהרסו בשל מטרים בודדים של חריגות, ואילו כאן 70,000 בתים לא חוקיים פשוט הולבנו. הסכמה תקדימית לעבירה על החוק, והפסד קרקעות מדינה לעבריינים שחלקם הגדול עוין את המדינה.

אז תגידו שהממשלה האחרונה החליטה לתת לכולם, לחבק את אלה הצריכים בית וחיבור לחשמל. אבל לא כך היה. במקרה של ההתיישבות היהודית הצעירה ביהודה ושומרון, שלגביה הבטיחו בנט ושקד שכהחלטה ממשלתית ראשונה יחברו אותה לחשמל, למים ולציוויליזציה כמו כל אזרח ישראלי משלם מיסים - לא ניתַן דבר. למעלה משלושת אלפים משפחות נשארו בחורף האחרון, וככל הנראה יישארו גם בחורף הקרוב, במצב בלתי אפשרי, ללא חיבור נורמלי לחשמל. הטענה שבתמורה הוקמו 14 יישובים חדשים בנגב גם היא שקרית. אין יישובים, אין אפילו תוכניות מתאר.

סיפור נוסף שקידמה הממשלה האחרונה הוא הפיכת שטחי C משטחים שלנו לשטחים פלשתיניים. התוכנית האנטי־ישראלית החמורה ביותר שמתבצעת בשטח בשנים האחרונות היא תוכנית פיאד, שעל פיה עושה הממשלה הפלשתינית כל מה שאפשר כדי להשתלט על שטחי C. המקדם העיקרי של התוכנית הוא שר הביטחון גנץ. הדברים היו ידועים ערב כניסתו לתפקיד, ולכן כחלק מההסכם הוחלט לחייב אותו לפעול לחיזוק שטחי C כשטחים ישראליים. גנץ עשה בדיוק הפוך, ואנשי ה"ימין" בממשלה פשוט ישנו ונתנו לזה לקרות. בצעד חסר תקדים, כל אישור בנייה שניתן ליהודים ביהודה ושומרון הלבין בנייה פלשתינית בלתי חוקית ומסר בפועל שטחי C לפלשתינים. בחלק מהמקומות הפגיעה היא אנושה, פוגעת ברצף הטריטוריאלי של ישראל ואף מסוכנת מאוד למתיישבים, וכפועל יוצא מזה – למדינת ישראל כולה בעת לחימה או טרור. גנץ אף הפך את המינהל האזרחי, כמו בימיו הרעים, לזרוע ארוכה של השמאל כנגד המתנחלים. בעוד שלושת אלפים בתים פלשתיניים לא חוקיים קמים בשנה האחרונה בשטחי C, המינהל אץ ורץ לפרק כל סוכה שנשארה לאחר החג מחשש שמא תשמש מתיישב למגורים או למחסן.

סיפור נוסף הוא הסכם "הקמתו" של היישוב אביתר - עוד הונאה ושקר שנעשו בידי ממשלת "הימין" האחרונה מול אוהבי ההתיישבות והארץ.

שקט שמנוצל להתעצמות

תבואו ותגידו – מה עם פרגונים? הרי רצועת עזה שקטה כפי שלא היה כאן ארבעים שנה. בדיקה פשוטה מגלה שהשקט הזה איננו שקט של אהבת ישראל, אלא שקט של לבה רותחת מתחת לפני השטח. חמאס מנצל את השקט כדי להתעצם, כפי שעשה חיזבאללה בשנותיו השקטות. כסף בכמות חסרת תקדים נכנס כאילו לשיקום הרצועה, ומוסב לשיקום כלי הטרור של חמאס. כן, גם הטענה שעצרו את מזוודות הכסף היא שקר. עצרו מזוודות - והעבירו דרך אפליקציה...

זה לא נגמר בכך. גם המבצע הצבאי המבריק שהיה כאן לפני מספר שבועות גילה לנו כמה חוסר אחריות היה בהרכב הממשלה. בשל השותפים האנטי־ציוניים לא יכלה מדינת ישראל לתקוף פצצות מתקתקות שמסכנות את קיומה. את הדברים אמר בקולו, בערבית כמובן, השותף החדש מנסור עבאס. הוא הסביר שלאחר נפילת הממשלה, אין להם הכלים שהיו להם בעבר למנוע את המבצע הכל כך נחוץ וחשוב שהיה כאן. תבינו לבד מה זה אומר על יכולותיה של ממשלת עשר־מעלות־ימינה הנתמכת ב"אחות החמאס" לפעול כנגד חמאס.

ויש עוד דברים רבים וקשים, כמו הכשרתם של תומכי טרוריסטים כמו וליד טאהא לעמוד בראש ועדות בכנסת ולהיות חלק מהממשלה, מה שעלול להכניס את המשותפת לממשלה הבאה; מתן לגיטימציה למי שמסרבים לגנות רצח חיילים ומתנחלים; הפלת החוק למניעת החזרת גופות מחבלים; הכנסת אג'נדה פרוגרסיבית מטורללת כנגד מדינת ישראל וכנגד היהדות לקודש הקודשים של הפוליטיקה הישראלית; פתיחת שדה התעופה רמון לטיסות פלשתיניות עם מינימום בידוק, על סמך הבטחות עתידיות חסרות בסיס, בשעה שהרשות ממשיכה לתבוע את ישראל בהאג; ועוד דברים רבים שעליהם התחייבו "הימין" בממשלה ולא קיימו.

הממשלה סיימה את תפקידה באקורדים צורמים, כאשר בנט מכנה את יהודה ושומרון "הגדה המערבית" וכהנא מוביל את סילוקו מהסיעה של שיקלי - היחיד שהיה נאמן לבוחריו בימינה. בחירתו של מני מזוז - סדין אדום לכל איש ימין – ליושב ראש הוועדה למינוי בכירים למשך שמונה שנים, רק המשיכה את המגמה. זו אותה מגמה שבה גלי צה"ל, שאוזנה בשנים האחרונות, חוזרת והופכת לקול השמאל, ערוצים ממלכתיים מוציאים מכרזי מנהלים ודורשים "עבודה בשבת" כדי לוודא את המשך שלטון השמאל התקשורתי, ועוד ועוד.

לסתום את האף ולהצביע

אקדים את המגיבים: גם אצל ביבי היו שגיאות מטורפות. הייתי בין אלה שזעקו ויצאו נגדן. אבל ברוח הימים הנוראים, העובדה שהאחר חוטא אינה מלבינה את חטאיי. מה גם שמצבור רב כל כך של שקרים לא זכור לי.

קשה לי להיכנס לסחי ולמיאוס של הפוליטיקה, ובעיקר לעמוד מול מפיקי ומפיצי פייק ניוז שעושים ככל יכולתם כדי להקטין את כותבי האמת כאשר היא לרעתם. אבל כאשר אנשים שאדני שקר הם יסודותיהם מתחילים לקבל חיים מחדש, אני מרגיש חובה לעשות זאת.

אני מודע לחלוטין לקושי הבחירה העומד בפני רבים בבחירות הקרובות. אך לצד זה אומר בבירור שלעיתים מוטב לסתום את האף ולהצביע, מאשר לתפוס ארבע שנים את הראש על שגיאה נוראית בקלפי שתעלה לכולנו בדם.

***