טשטוש מגדרי בבית ספרנו

תופעת הטרנסג'נדרים - מי שנולדו כבני מין ביולוגי מסוים ובהמשך חייהם מאמצים לעצמם זהות מגדרית שונה - נעשית רווחת יותר ויותר.

התפשטות התופעה גם בקרב ילדים בגיל צעיר מניחה את אתגר ההתמודדות עימה לפתחה של מערכת החינוך בישראל, שנדרשת לספק תשובות לגבי אופן הטיפול הנכון בילדים עם דיספוריה מגדרית, כמו גם בחבריהם לכיתה שנחשפים דרכם לתופעה.

אל שולחנה של עורכת הדין רוני ססובר, מנכ"לית פורום ההורים 'מאירים' שעוסק בשילוב ערכי המסורת היהודית במערכת החינוך, מגיעות לאחרונה יותר ויותר תלונות של הורים על אופן הטיפול של מערכת החינוך במקרים של ילדים טרנסג'נדרים. בפרשה שאירעה לפני כחודשיים בבית ספר ממלכתי בהרצליה והובאה לידיעתה של ססובר, הלינו הורים לתלמידים על מקרה שבו הונחו ילדים בכיתה ב' להתייחס מעתה ואילך אל תלמיד בכיתתם כאל תלמידה. הורי התלמידים הושארו מחוץ לתהליך, לא נשאלו לדעתם, ואף הוזהרו שלא לדבר עם ילדיהם על הנושא בטרם ישמעו התלמידים עליו מפי הצוות החינוכי.

היה אפשר לחשוב שלפחות זרם החינוך הממלכתי־דתי, המחזיק בקו חינוכי דתי ושמרני, יהיה חסין מפני תופעות מסוג זה שרוחות הפרוגרס מביאות עימן. אבל מקרה שהתגלה לאחרונה באחד מבתי הספר היסודיים של החינוך הממלכתי־דתי גורם לטלטלה בקרב ההורים, וחושף את הדרך המוזרה ומעוררת המחלוקת שבה בחרו גורמים חינוכיים בשירות הפסיכולוגי של משרד החינוך (שפ"י) ובמערכת החמ"ד לטפל במקרה של ילדה שאימצה לעצמה זהות של ילד. אם יש לכם ילד שלומד בבית ספר ממלכתי־דתי, ייתכן שזה יכול לקרות גם אצלכם. יום אחד אתם עשויים לגלות שחברו הטוב של בנכם הוא בעצם ילדה, או שחברתה הטובה של בתכם היא בן שאימץ זהות של בת, אך הנהלת בית הספר והצוות החינוכי בחרו להעלים עובדה זאת מילדיכם ומכם.

האם התנהלות של הטעיה והסתרת האמת לא עלולה להביא לפגיעה קשה באמינות הצוות החינוכי בעיני ההורים והתלמידים? האם מציאות של ילדים המאמצים זהות מגדרית השונה ממינם הביולוגי עולה בקנה אחד עם ערכי החמ"ד, המחויב למצוות התורה ולפסיקה ההלכתית? הניסיון לעמוד, במסגרת הכנת הכתבה, על מדיניות ראשי החמ"ד בסוגיה זו, נתקל בחומה של שתיקה, ובתגובה לקונית שמשתמטת מהצגת משנה חינוכית סדורה או משיתוף הציבור בה.

גם פניית העיתון 'בשבע' אל אם הילדה בניסיון לראיין אותה ולהביא את הסיפור מנקודת ראותה נתקלה בסירוב תקיף לשתף פעולה עם הכתבה.

"זה היה הלם מוחלט"

הרוחות סוערות בשבועות האחרונים באחד מבתי הספר היסודיים של מערכת החינוך הממלכתי־דתי. לפני כחודש התגלה במקרה לחלק מההורים כי בבית הספר של ילדיהם לומדת ילדה תחת זהות של תלמיד בן. הילדה מופיעה לכיתה מדי יום כשהיא לבושה כבן דתי, לרבות כיפה וציצית, תוך שזהותה הביולוגית האמיתית מוסתרת מילדי הכיתה וההורים. כדי להגן על פרטיות התלמידה הקטינה, סיפור המעשה יובא כאן בהשמטת הפרטים המזהים, השמורים במערכת 'בשבע'. באופן לא מפתיע, גם ההורים שמוחים נגד ההתנהלות הבעייתית לא ששים להביע בגלוי את ביקורתם נגד מקבלי ההחלטות במערכת החינוך שבה לומדים ילדיהם.

"זה היה הלם מוחלט", משחזרת שושי (שם בדוי), אחת מהורי התלמידים בבית ספר. "יום בהיר אחד גילינו במקרה שיש בן שהוא למעשה לא בן אלא בת. זו הייתה טראומה ומיליון ואחת תחושות בבת אחת", היא נאנחת. "לא הצלחתי לישון בלילה. איך אפשר לישון כשאת פתאום מגלה שזהות של אדם שאת מכירה היא לא באמת הזהות שלו? אי אפשר לתאר את ההרגשה".

בשלב ראשון ניסו ההורים הנסערים להבין אם הצוות החינוכי והנהלת בית הספר הכירו את המקרה, ואם כך - מדוע הוסתר מידע כל כך רגיש ומשמעותי מההורים באופן שיטתי ולאורך זמן. כמו כן הביעו ההורים ביקורת מהיבטים חינוכיים על שילוב ילדה טרנסג'נדרית במסגרת חינוך דתית, ובפרט כשמדובר בילדים בגילים צעירים. "בפגישה שנערכה מול בית הספר גילינו שכל ההסתרה הזו נעשתה ברשות הפיקוח", מאשימה שושי.

אולי מתוך רגישות למורכבות הסיפור?

"אבל לא הייתה כאן שום מחשבה על הילדים שלנו, ושום היבט חינוכי ותכנון למקרה שהסוד יתגלה יום אחד, כמו שבאמת קרה".

פגעו באמון שלנו

דוד (גם הוא בשם בדוי), הורה לילדים בבית הספר, מסרב להשלים עם התנהלות הגורמים המקצועיים בפרשה: "הם פגעו באמון הכי בסיסי שלנו, בטח ובטח בתור אנשים דתיים שנמצאים במערכת חינוך של החמ"ד, שלא העלו על דעתם שיכול לקרות דבר כזה במסגרת הזו. אנחנו רוצים להבין מי הם אותם אנשים שאישרו לפני כמה שנים את הכניסה של ילדה כבן במסגרת דתית. נתתם להכניס לבית ספר דתי בת בלבוש בן, ואפשרתם להסתיר ולרמות את הילדים האחרים? מה קורה לנו?!" הוא שואל וקולו רועד. "אני נחשב דתי לייט, אבל אני מזועזע עד עמקי נשמתי. הזעזוע הכי עמוק שלנו הוא מכך שהחמ"ד הסכימו לדבר הזה. כל מי ששולח את ילדיו לחינוך הדתי מקבל על עצמו את המסגרת ואת הערכים. בחינוך הממלכתי־דתי יש קווים אדומים והם חצו את הקווים, איפה הקו אם לא כאן?" הוא תוהה.

למה זה כל כך נורא מבחינתך?

"בטח שזה נורא", הוא שב ואומר. "למה הילד שלי צריך לדעת בגיל כל כך צעיר שיש דבר כזה בעולם? אולי בגיל 15 הוא ישמע על זה כי יראה אנשים ברחוב או בטלוויזיה, אבל כרגע הילד שלי חי בעולם ורוד, ואני לא מעוניין לחשוף אותו לדברים האלו ולנפץ לו את התמימות. מעבר לזה, הילדים בכיתה מכירים את הילדה הזו כבן עם כיפה וציצית, ופתאום לבוא ולומר להם 'חמודים, החבר שלכם הוא בעצם לא מה שחשבתם' - זה יכול לערער את עולמם. זו טראומה. שנים הם חיים ברמאות", הוא זועק, "רמאות של החמ"ד, רמאות של בית הספר, רמאות של כולם".

הכעס שלך הוא על ההסתרה?

"כן, אבל גם על העובדה שאנחנו שלחנו את הילדים שלנו לבית ספר דתי, וזה לא הגיוני שאנחנו מתמודדים עם זה כאן. מדברים על כשרות ועל שבת שילדי החמ"ד חייבים לשמור במסגרת הזו, וטרנסג'נדריות הופכת ללגיטימית?!" סערת הרגשות של דוד ניכרת בקולו, "אם אני אחליט שהבן שלי, למשל, לא יבוא עם כיפה לבית ספר דתי, האם יקבלו אותו ככה? ובת בלבוש בן זה בסדר?! עצם הדיון על זה הזוי מבחינתי".

מה אתם מתכוונים לעשות?

"אנחנו מחכים להחלטות של הפיקוח. הם עדיין בהתייעצויות ובודקים עם רבנים ועם פסיכולוגים. הם מבולבלים, אין להם תשובה ברורה. זו הייתה פשוט פצצה מתקתקת, והם רצו להאמין שהיא לא תתפוצץ אף פעם. אבל הנה זה קורה, הסוד הולך ומתגלה, ומה עכשיו?"

מה הדרישה שלכם?

"לצערי, מישהו לפני כמה שנים קיבל החלטה שגויה על חשבון הילדים שלנו והסכים לתת לזה לקרות. אנחנו מקווים שמי שהחליט את ההחלטה השערורייתית הזאת ייקח אחריות. מן הראוי לקחת אחריות ולפתור את הבעיה, אבל לא על חשבון הילדים שלנו. עוד מעט מתחילה שנת הלימודים וחייבים למצוא פתרון לילדים שלנו. המערכת דואגת רק לילדה הזאת, שהיא באמת מסכנה, אבל מה עם הילדים שלנו? הם הפקר?! אני באמת מלא בחמלה לאותה ילדה מסכנה. צריך לדאוג לה, לטפל בה ולמצוא לה מסגרת שתהיה תואמת את הערכים האלו. אבל אני מבקש מהחמ"ד בכל לשון של בקשה - תדאגו גם לילדים שלנו".

הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית, דוחה באופן עקרוני את האפשרות לקבלת תלמיד או תלמידה טרנסג'נדרים במסגרת החינוך הממלכתי דתי: "לחינוך הממלכתי דתי על פי חוק יש חופש לפעול ולנהוג לפי אמונתם הדתית. על פי חוק, החינוך הממלכתי־דתי פועל לפי ההלכה ולא על פי כללים אחרים, ולכן אני חושב שאין שום מציאות שדבר כזה יכול להיות בחמ"ד", פוסק הרב אליהו בנחרצות. "אסור לאפשר את זה. לא יכול להיות מצב שגבר ייכנס כאישה או אישה תיכנס כגבר למסגרת חינוך דתית".

גם כשאנחנו מדברים על ילדים קטנים ביסודי?

"זה הופך את זה להרבה יותר חמור. זה פשוט טרלול. אנחנו צריכים להיות סרגל ולא ללכת אחרי המטורללים. זה טרלול שצריך לעצור אותו לגמרי. אנחנו, הציבור הדתי, חייבים להיות סרגל שאומר 'עד כאן'. צריך להשבית את כל החמ"ד מלימודים, זה לא ייתכן דבר כזה".

עד כדי כך?

"ברור לחלוטין. אני מכיר את ראשי החמ"ד, הם אנשים יראים ושלמים ועושים את העבודה שלהם בצורה טובה. אבל אני מדבר על העיקרון, והעיקרון צריך להיות - לא בבתי הספר שלנו".

"הגורמים המקצועיים מתנערים מאחריות"

בעקבות פניית ההורים אל רוני ססובר בחן היועץ המשפטי של ארגון 'מאירים' את הסוגיה ושיגר מכתב בהול לגורמים המקצועיים במשרד החינוך ובחמ"ד. הוא ביקש להבין את התנהלותם בפרשה ודרש להסביר כיצד הם מתכוונים לפעול מכאן ואילך במקרים כגון אלו. "הבנו שהכול נעשה מאוד בשקט", אומרת ססובר, "כולם ידעו ואף אחד לא סיפר להורים. ביקשנו תשובות להתנהלות. חשוב לי לומר, אני רוחשת את מלוא החמלה והאמפתיה לילדה האומללה הזאת, ששומרת בקנאות על סוד כבד כזה", היא מציינת. "מצד שני, יש כאן קבוצה של עשרים ומשהו ילדים בכיתה שאף אחד לא חשב מה נכון עבורם ואיך להתייחס אליהם כאשר הסוד הגדול הזה מתגלה".

ססובר חוששת מאפקט של בלבול הזהות המגדרית שיורגש גם בקרב הילדים שבסביבת הילדה: "בארצות הברית, בירת הפרוגרס, רואים קבוצות שלמות של ילדים שרוצים להפוך לבני המין השני. הילדים מסביב רואים איך הילד הטרנסג'נדר מקבל תשומת לב וכולם מחבקים אותו, אומרים לו כמה הוא אמיץ וגיבור ומעלים אותו על נס, אז גם הם רוצים להיות כמוהו", היא מתריעה. "במכתב שהוצאנו ביקשנו שייתנו את הדעת על כך ויבנו תוכנית חינוכית מסודרת. שיעניקו עזרה מקצועית לילדה ולכל המשפחה, וגם לילדי הכיתה האחרים. מישהו צריך למצוא פתרון לסיטואציה המורכבת והלא פשוטה הזו", היא דורשת. "לא ייתכן שהדבר הזה נופל על הורים שחיים לפי אורח חיים דתי ושלחו את הילדים שלהם למסגרת כזו, ועכשיו פתאום מצפים מהם שיקבלו בלי בעיה דבר שנוגד את אמונתם. יש התנערות של הגורמים המקצועיים מאחריות לסיטואציה".

מה היית מצפה מהם לעשות?

"קודם כול, מראש היה צריך לכל הפחות לעדכן את ההורים בכיתה. הרי יש לכך השלכה ישירה גם על הילדים שלהם. בסוף הילדה הולכת לחברים הביתה, היא 'חבר' שלהם. וכשיגיע הגיל שבו תתקיים הפרדה מגדרית בכיתה, איפה הילדה תשתלב? תנו להורים כלים להחליט איך הם מתמודדים עם זה, כי בסוף אלו הילדים שלהם", היא דורשת. "באורח החיים הדתי יש הפרדה ברורה בין בנים לבנות. לא יכול להיות שיבוא מישהו וישבש את ההפרדה, יפגע בערכים שעליהם מושתת החינוך במסגרת החינוכית הזו, ויצפו מההורים פשוט לזרום עם זה", היא אומרת. "ולאחר שלא עודכנו ההורים מראש ועכשיו זה התגלה - והרי היה ברור שבסוף זה יתגלה - גורמי המקצוע צריכים לדאוג לפתרון ראוי ובהקדם האפשרי. ואם יש הורים שלא מוכנים לחשוף את הילדים שלהם לתוכן הזה בגיל הזה - אז צריכים לכבד את זה ולמצוא להם פתרון. זה לא סביר שמציבים עובדה להורים ואומרים להם 'תתמודדו'. משרד החינוך, מינהל החמ"ד וכל מי שמעורב במקרה הזה, לא חשב על ילדי הכיתה".

אבל בסוף יש פה ילדה שרוצה ללכת לבית הספר ורואה את עצמה כבן, מה אפשר לעשות?

"שתלך לבית ספר שבו הערכים האלו תואמים את המסגרת החינוכית, ושיידעו את כל הגורמים. לא יכול להיות מצב שהמורים יודעים, המנהלת יודעת, משרד החינוך יודע, כולם יודעים, וההורים שמפקידים את היקר להם מכול בבית הספר ומצפים להגנה מינימלית - מופקרים. אף אחד לא נתן דעתו על מה שקורה עם הילדים האחרים. גם להם יש זכויות. גם הם, אם ירצו ואם לא ירצו, חלק מהדבר הזה", היא שבה ואומרת.

עורכת הדין ססובר מבקשת להדגיש כי לא מתקבל על הדעת להכניס לבתי הספר מאפיינים של הזרם הפרוגרסיבי בנושא מגדר ומין, ובמיוחד בחינוך הדתי, כשהדבר נוגד את תפיסת העולם. "אורח החיים הדתי מכתיב דרך מסוימת, ואם רוצים לשנות ולהכתיב משהו אחר בתוך המסגרת החינוכית הדתית - צריך לבקש רשות לדבר הזה. אגב, יכול להיות שאם היו מערבים את ההורים מלכתחילה, הם היו מבינים את המורכבות של העניין ונותנים צ'אנס לילדה עד שזה יעבור לה עם הזמן, כמו שקורה לשמונים ותשעים אחוז מאלו שמתמודדים עם אי־נוחות מגדרית. הבעיה היא שהמערכת זרמה עם זה במשך שנים והפכה את זה לסוד גדול. מישהו שם היה צריך לעשות את הדברים אחרת", היא קובלת. "הם אומרים 'מדובר בצנעת הפרט', ו'יש פה חיסיון', אבל זה משהו שנוגע לכלל תלמידי הכיתה. אני יודעת שרוב ההורים בכיתה לא מוכנים לחשוף את הילדים שלהם בגיל הזה לתוכן כזה, אז מה אתם מתכוונים לעשות במציאות שנוצרה?" היא מפנה את שאלתה לחמ"ד.

ססובר מודאגת מההבניה החברתית שנעשית במקרים כגון אלו לילדים בגילים כל כך צעירים. "ילדים בתחילת היסודי לא צריכים להתעסק במגדר שלהם ובמיניות שלהם. זה לא אמור להיות חלק מהיומיום שלהם. למה שהילדים שלנו יתמודדו עם זה בגיל כל כך צעיר? אנחנו כהורים צריכים לתמוך בהם ולשמור בעבורם על מסגרת מגינה ויציבה. אם יש ילד או ילדה שמרגישים אי־נוחות מגדרית צריך לתמוך בהם, אבל מתוך הבנה שרוב מוחלט של מקרי הדיספוריה המגדרית עוברים עם הזמן. כל התיאוריות שמגיל שנתיים הילד או הילדה יודעים שהם בני המין השני הן תיאוריות שהופרכו. אין דבר כזה", היא פוסקת בנחרצות. "מבלבלים את הילדים שלנו. ילדים בכיתות נמוכות לא יודעים בכלל שיש מציאות כזו, ומכניסים אותם לבלבול ובלגן לא נורמלי. זו בדיוק ההבניה החברתית וההסללה שהם מנסים לעשות".

כשאת אומרת "הם", למי את מתכוונת?

"לכל אלו שאמרו שזה לגיטימי להסתיר ולזרום עם הדבר הזה, במקום לטפל בצורה רגישה ואמיתית. אגב, גם אנשים מתוך קהילת הלהט"ב אומרים לי 'את צודקת, זה לא צריך לקרות בשום אופן בגיל הזה'. למה לדחוף להם את זה במסגרת בית הספר, כשהם עדיין לא יודעים איך להתמודד עם זה? זה לא הגיל המתאים".

ססובר מדגישה כי זכות היסוד של הורים היא לאפשר לילדיהם חיים על פי תפיסת עולמם ואמונתם. "כל הורה זכאי להחליט איך הוא מחנך את הילד שלו ואילו ערכים מתאימים לו. בטח כשהוא מגיע למסגרת חינוכית דתית עם ערכים מאוד ברורים ומוגדרים".

אמה של הילדה ההיא חושבת שככה זה לגיטימי.

"ויש הורים אחרים שחושבים שזה לא לגיטימי. ואם יש הורה אחד שלא רוצה לחשוף את הילד שלו לתוכן הזה, אז זה לא לגיטימי. יש זכויות להורים, גם במסגרת החינוך הממלכתי־דתי".

קפיצה גדולה בשכיחות התופעה

טל קרויטרו, דוקטור לעבודה סוציאלית שעוסקת בקהילת הלהט"ב וחוקרת את תופעת הטרנסג'נדרים, מאשרת כי מחקרים מוכיחים שדיספוריה מגדרית היא תופעה חולפת ברוב מוחלט של המקרים. לדבריה, דווקא התערבות מוקדמת מותירה את הילדים המתמודדים עם אי־נוחות מגדרית ללא יכולת בחירה, ומפחיתה את סיכוייהם להגיע לתחושת שלמות עם המין הביולוגי שלהם. "זאת תופעה ממש חדשה של השנים האחרונות", מציינת ד"ר קרויטרו. "בעבר למצוא מישהי עם דיספוריה מגדרית היה מאוד נדיר אצל נשים בכלל, ובטח אצל ילדות. בשנים האחרונות פתאום מורגשת קפיצה גדולה בשכיחות התופעה אצל ילדים", היא מתריעה.

ד"ר קרויטרו קובלת על כך שכיום לא ניתן לבטא בחופשיות דעות שאינן תומכות בטרנסיות. "מעבירים את המסר שמי שמתנגד לזה הוא שונא, חשוך ופרימיטיבי. כל השפה של האידיאולוגיה הזו היא הפוכה. אם נעזור לילדה לקבל את גופה ואת עצמה - זה ייחשב טיפולי המרה פסולים, אבל אם נאמר לה 'את באמת בגוף הלא נכון, בואי נעזור לך לשנות את הגוף' - זה ייחשב אותנטיות וריפוי. אני נחסמתי בפייסבוק לשלושים יום בגלל שכתבתי שמנסים לנרמל את מי שזקוק לסיוע. ליבי יוצא אל הילדה הזו, שמעלים אותה על מסלול מאוד ברור, אבל מה זה מלמד ילדים אחרים?" היא תוהה. "ובחברה הדתית, האם המסר הוא שאלוקים עשה טעות? זה מסר רעיל לילדים גם כלפי שמיים", היא מתריעה על קושי חינוכי־אמוני בחינוך הממלכתי־דתי.

בסיטואציה הקיימת, מה את אומרת להורים המודאגים בבית הספר?

"לדעתי הם צריכים להעביר לילדים שלהם מסר שיש אנשים שמאמינים ככה ויש שמאמינים אחרת, וכמובן אנחנו יודעים מה האמת, ולפי האמונה שלנו אלוקים לא טועה. אנחנו מכירים בשני מינים, אבל אנחנו לא נלעג למי שמאמין אחרת, ומנגד לא נתנצל על האמונה שלנו. חשוב למסגר את זה לא בתור מציאות שיש ילדים עם גוף לא מתאים, אלא שיש אנשים שמאמינים בכל מיני דברים ואנחנו ממש לא מאמינים בדברים האלו. להדגיש שזו דעה שונה משלנו. אנחנו לא רוצים לשתף עם זה פעולה, ובטח לא לעשות הדבקה חברתית. יש כאן סוגיה של הדבקה חברתית", היא מזהירה, ומסבירה: "אנחנו רואים בחו"ל קפיצות גדולות בשינויי מגדר בקרב ילדים ונוער, וכאן ניסו להכניס לגנים בישראל את הספר 'אני ג'אז', המבוסס על חייה של הילדה הטרנסג'נדרית ג'אז ג'נינגס, נער שמגיל צעיר אמרו לו שיש לו מוח של בת וגוף של בת. כיום, בשנות העשרים לחייו, הוא השמין מעל חמישים קילו, לוקח תרופות רפואיות ופסיכיאטריות, וכל מי שעוקב אחריו מודאג מתוחלת החיים שלו. ואצלנו מכניסים את זה כספר ילדים, וציפי שביט מקריאה אותו ומספרת על הילדה החמודה שבטעות נולדה כבן ובקלות הפכה לבת. מעבירים לילדים מסרים רעילים, והילדים מאמינים לדברים האלו בצורה פשוטה ומתבלבלים. אם פעם באוסטרליה הייתה פנייה אחת בשנה לשינוי מגדרי, כיום יש 436 פניות של צעירים בשנה. כך שזו בהחלט סוגיה שנוגעת גם לילדים האחרים".

את סוברת שצריך לומר לילדים את האמת, אבל בצורה של כבוד הדדי.

"נכון. נסביר להם שגם אם מישהו חושב אחרת מאיתנו אנחנו לא נתנכל לו ולא נלעג, אבל לא נתחיל בגלל זה להאמין שיש ילדים שנולדו בגוף לא נכון. אני חושבת שעצם החשיפה לזה בגיל כל כך צעיר היא בעייתית מאוד, ולכן חשוב לתדרך את ההורים איך להתמודד עם הסיטואציה הלא פשוטה הזאת".

עומס רגשי כבד

חגי מלר, פסיכולוג קליני וחינוכי מומחה, מתאר את הקושי הרב שעימו נאלץ להתמודד ילד שנדרש לשמור סוד דרמטי שכזה לאורך זמן: "בסוגיה הנוכחית ישנם לפחות שני נושאים המעלים סימני שאלה באשר להתנהלות המערכת החינוכית. מובן שיש לשקול כל מקרה לגופו, אך אין ספק כי ילד שנאלץ לשמור סוד שכזה לתקופה ממושכת ניצב בפני עומס רגשי רב", קובע מלר. "הטלת אחריות כבדה כל כך על ילד צעיר עלולה להביא לסיכון התפתחותי. נוסף על כך, סודות מסוג זה סופם להתגלות במהלך שנים של אינטראקציות חברתיות (כפי שאכן קרה), וגם ההתפתחות המינית הפיזיולוגית בוא תבוא. גילוי פתאומי של סוד אינטימי ומשמעותי שכזה גם הוא עלול להיות הרסני", מזהיר מלר. "במסגרת דתית שבה מפרידים בין בנים לבנות בכיתות שונות, וההבדלים בין המינים הם בעלי השלכה הלכתית ותרבותית – הסיכון גדול פי כמה", הוא קובע. "היבטים אלה מתייחסים לילד שומר הסוד, וכאמור, ביחס אליו יש לשקול את המקרה לגופו. אך מהלך כזה של הסתרה הוא בעל משמעות גם ביחס לקבוצת השווים", מצביע מלר על מעגלים נוספים שעלולים להיפגע מהמקרה הפרטי. "ראשית, האמון הבסיסי שילדים רוחשים למבוגרים עלול להיסדק בעקבות חוויית הטעיה. לעיתים אנו המבוגרים חושבים שנוכל להסביר לילדים את העניין על מורכבותו, אך ברוב המקרים לילדים בגיל צעיר אין כלים להבין, והם נותרים עם תחושה של הולכת שולל. לא כל שכן במקרה שגם הורי הילדים מרגישים בעצמם כי מדובר ברמייה", מבהיר מלר.

"חוץ מעניין האמון, ישנה משמעות לחשיפת הסוד בקבוצת הגיל הספציפית של ילדי בית הספר. ילדים בגיל החביון (השלב הפסיכולוגי־התפתחותי שבו מתאפיינים הילדים בגילי בית הספר היסודי) נפרדים באופן טבעי לחבורות של בנות וחבורות של בנים. להפרדה זו יש חשיבות התפתחותית, שכן התפתחות הזהות הטבעית של האדם דורשת יצירת הבחנות ופיתוח תחושת שייכות לצד אחד או לצד אחר. גילוי הסוד עלול להזיק להתפתחות של ילדים אחרים בכיתה, במיוחד לכאלה המתמודדים עם קשיים בגיבוש הזהות (למשל כאלה החווים דחייה חברתית)".

עוד מציין מלר: "תופעה זו של 'הדבקה' קיימת בתחומים שונים, וכאשר החשיפה מתרחשת באופן בלתי צפוי ודרמטי, הסכנה המרחפת על התפתחותם של הילדים בסביבה חמורה עוד יותר. שאלות כמו לאיזה מגדר אני שייך, מה הציפיות ממני, מי החברים שלי ומי אני, מה בזהות שלי יכול להתגלות כטעות או הטעיה, עלולות לנקר בראשו של הילד הצעיר ולערער את התחומים שבהם הוא הרגיש ביטחון עד כה".

הפסיכולוגית תמי סמט, מנהלת מכון 'באר אמונה' השייך לתנועת 'אמונה', מבקשת לציין כי היחס למקרה הנוכחי הוא אבן בוחן אף למקרים נוספים בעתיד: "יש לבחון כל מקרה לגופו, אך חשוב לזכור שמדובר בדיני נפשות, וכי משפחות נוספות באותה סיטואציה נושאות את עיניהן להשלכות ולתגובות לסיפור הזה בקרב הציבור בכלל ובקרב המגזר הדתי־לאומי בפרט", היא אומרת. "יש ילדים שמרגישים מצוקה ודחק נפשי בשל התחושה שאינם בגוף המתאים להם. יש לתת למשפחה את הזכות להתמודד עם האתגרים מבלי לחוש בושה או אשמה".

את מתכוונת שיש לאפשר לילדה להתנהל בבית הספר כבן?

"הדיון הזה לא רלוונטי לנו. מדובר על אירוע ששייך לתחום הנפש, ולא באירוע אידיאולוגי או תרבותי. זה מקומם של אנשי המקצוע המלווים את המשפחה ובית הספר להחליט".

וכיצד יש להתמודד עם החשש שהמקרה עלול לעודד מקרים נוספים של אי־נוחות מגדרית בקרב ילדי הכיתה?

"אין ספק שהאירוע מטלטל ומחייב התייחסות חינוכית ורגשית מעמיקה לשאר התלמידים. שוב, אירוע כזה קשור למקומו של הילד המסוים. אין לראות בו איום על הכלל. בהקשר הזה, כדי להתמודד נכון, חשוב לחזור ולומר שהכשרה מקצועית לאנשי חינוך וטיפול בנושא הלהט"ב בחברה הדתית הם צו השעה".

***************

תגובת משרד החינוך

פנינו אל השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י) של משרד החינוך בשאלה מי אישר את לימודיה של הילדה כשהיא מוצגת כבן, תוך הסתרת מינה הביולוגי מן התלמידים ובלי להיוועץ בהורים. ביקשנו לדעת מה היו הנימוקים להחלטה לפעול בדרך זו, האם אין חשש לפגיעה בשלומה הנפשי של ילדה שנאלצת לשאת סוד דרמטי שכזה, והאם אין חשש שגילוי הסוד באופן מקרי על ידי יתר הילדים ללא כלים מתאימים והכנה מסודרת תגרום להם נזק נפשי.

הפנינו שאלות גם למינהל החמ"ד ולעומדת בראשו, שוש נגר. שאלנו האם החינוך הממלכתי־דתי גיבש מדיניות סדורה ביחס למקרי שילוב של ילדים טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית בין כותלי מוסדות החינוך הדתי, ובפרט בגיל בית הספר היסודי. רצינו לדעת האם הסכמה לאימוץ זהות מגדרית שונה מהמין הביולוגי בין כותלי בית הספר עולה בקנה אחד עם ערכי החמ"ד.

במשרד החינוך ובהנהלת החמ"ד בחרו להסתפק בתגובה הקצרה הבאה:

"הנושא מטופל על ידי החמ"ד באופן הדוק, ויחד איתו כל גורמי המקצוע הרלוונטיים במשרד, ובהלימה למדיניות החמ"ד. בשל סיבות שקשורות בצנעת הפרט, המשרד מנוע מלהרחיב בנושא. הטענה המיוחסת לטיפול של גורמי המשרד בנושא אינה אחראית ומשוללת כל יסוד".

********