שצוונו למנות דיינים

פרשתנו, פרשת שופטים, פותחת בפסוק: 'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק' (דברים טז, יח).

רש"י מבהיר: 'שופטים - דיינין הפוסקים את הדין'.

וכך קבע הרמב"ם בין השאר בספר המצוות, מצוות עשה קעו: 'היא שצונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצות התורה ויחזירו את הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם ויצוו לעשות טוב ויחזרו מהרע ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצות התורה ואזהרותיה נדונות לפי אמונת כל איש'.

בעל ספר החינוך מבהיר כי מצווה זו נוהגת בכל דור ודור, גם כאשר אין לנו דיינים סמוכים: 'וזאת אחת מן המצות המטלות על הצבור כלם שבכל מקום ומקום. וצבור הראוי לקבע ביניהם בית דין, כמו שמבאר במסכת סנהדרין (ב ב), ולא קבעו להם בטלו עשה זה, וענשן גדול מאד, כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת, ויש לנו ללמד מזה, שאף על פי שאין לנו היום בעונותינו סמוכים, שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה בהם כח על כלם להכריחם בכל מיני הכרח שיראה בעיניהם, בממון או אפילו בגוף, על עשית מצות התורה, ולמנע מקרבם כל דבר מגנה וכל הדומה לו'. (ספר החינוך, מצוה תצא).

גם במדינת ישראל כיום, כאשר המערכת המשפטית האזרחית דנה שלא על פי דין תורה, עומד בתקפו הציווי למנות דיינים הפוסקים על פי ההלכה ולהתדיין בפניהם.

לבתי דין פרטיים לממונות כדוגמת בתי הדין של רשת 'ארץ חמדה-גזית' ו'איגוד בתי הדין לממונות' הפרוסים ברחבי הארץ, ישנו מעמד חוקי מכח חוק הבוררות, כאשר שני הצדדים מסמיכים אותם לדון ביניהם בהסכם. לפסקי הדין שלהם ישנו תוקף משפטי המאפשר לממש אותם באמצעות 'הוצאה לפועל' לאחר הליך אישור פרוצדורלי בעיקרו.

אנו בקליניקה למשפט עברי באוניברסיטת בר אילן, מייצגים מזה כעשור בעלי דין המעוניינים להתדיין בפני בתי דין לממונות על פי ההלכה. מגוון הנושאים שבתי הדין דנים בהם רחב ביותר וכולל בין השאר – דיני חוזים, שכירויות, פגמים במכר, נזקי גוף וממון, שכנים, שותפויות ועוד.

לדוגמה, הקליניקה ייצגה משפחה שהתגוררה בשכירות בדירה בת 4 חדרים. בחלוף פחות משבעה חודשים מעת שנכנסה המשפחה להתגורר בדירה, החלו מתחתיה עבודות חציבה, סלילה ובנייה מסיביות להרחבת כביש. בעבודות נטלו חלק כלים מכאניים גדולים ומרעישים, ובפרט מכונת קידוח קרקע שגרמה לרעש חריג ובלתי נסבל במשך היום כולו. מלבד הרעש הנורא, הקידוח הרעיד את בניין הדירות וגרם לענני אבק גדולים שחדרו לדירה וגרמו לקשיי נשימה. בני המשפחה סבלו קשות מהרעש, הרעידות והאבק, ובפרט סבלה מהם האם, אשר הייתה בהריון באותה עת ושהתה בדירה במשך רוב שעות היום לצורך טיפול בילדה הקטן, פעוט בן שנתיים.

לנוכח הרעש והאבק שהחמירו עם הזמן, נאלצה המשפחה לארוז את חפציה ולהעתיק את מגוריה לבית הורי האם עד שנמצאה להם דירה אחרת למגורים. הם עדכנו על כך את בעלי הדירה וניסו לאתר שוכרים חליפיים כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים. אולם, כל מי שהגיע לראות את הדירה נרתע מרעשי הקידוח ומהאבק ולא היה מעוניין לשכור את הדירה.

גם כאשר נמצאה לבסוף עמותה שנאותה לשכור את הדירה כמקום מגורים לסופי שבוע עבור חיילים בודדים, סרבו לכך בעלי הדירה בטענה כי החוזה מאפשר להם לסרב לשוכרים חליפיים שאינם מוצאים חן בעיניהם. לאחר ניסיונות נוספים לאתר שוכר חלופי שסורבו גם הם על ידי בעלי הדירה, הודיע אבי המשפחה לבעלים כי הוא חדל מחיפוש אחר שוכר חלופי וכי מבחינתו החוזה מבוטל. הוא ביקש כי יוחזר התשלום ששולם על הדירה בתקופה שלא התגוררו בה, וכן כי יושבו השקים שניתנו על חשבון תשלומי השכירות עד סוף השנה. בעלי הדירה סרבו להשיב את השקים ואת דמי השכירות ששולמו ביתר.

הסכם השכירות כלל סעיף בוררות המפנה את הצדדים לבית דין לממונות הפוסק על פי ההלכה במקרה של סכסוך ביניהם, והצדדים אכן פנו לבית דין זה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים נפסק כי לא ניתן לקבוע בוודאות שהדירה לא הייתה ראויה למגורים על פי התמונות והסרטונים שהתובעים העבירו בעניין זה. לכן, כיוון שמדובר בספק, לא ניתן להוציא ממון מהנתבעים, בעלי הדירה, על פי הכלל 'המוציא מחברו עליו הראיה'.

יחד עם זאת, לגבי סירוב הנתבעים בעלי הדירה, לקבל את השוכרים החליפיים שהוצעו להם, נפסק שיש לפרש את הסעיף בחוזה השכירות העוסק בשוכר חליפי, באופן שאינו מאפשר לנתבעים להתייחס לתובעים ב'מידת סדום', כלומר לסרב ללא נימוק מוצדק לכל הצעה מצדם.

בנוסף, על פי דברי השו"ע חו"מ סימן סא סעיף טז – 'יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכים אחר הלשון הכתוב בו אלא אחר הכוונה', הבהיר בית הדין שיש לפרש את חוזה השכירות על פי כוונת הצדדים הנלמדת מהלשון ומההקשר. במקרה דנן את לשון הסעיף בחוזה אשר אפשר לתובעים לדחות הצעות לשוכר חליפי 'מטעמים סבירים', יש לפרש כמחייב מציאת איזון הוגן בין צורכי השוכר לצורכי המשכיר. סירוב הנתבעים להכניס את העמותה ללא שבדקו את הנושא באופן מעמיק, אינו סביר ומעיד על כך שהם סרבו להכיר במצוקתם של התובעים.

לכן נפסק מדין פשרה כי בעלי הדירה יחזירו לתובעים השוכרים מחצית מגובה דמי השכירות ששילמו מהמועד בו לא התגוררו בדירה ועד שנמצא לבסוף שוכר חלופי.

'הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה' (תפילת עמידה).