הצגה חדשה מבית היוצר הנפלא של תיאטרון אלעד "קו החוף"לוקחת אותנו למסע של פעם בחיים במרחבי הטרמינל שהופך לזירה תיאטרלית.
ההצגה, הצגת בכורה של המחזאי הלבנוני וואג'די מועווד, מספרת את סיפורו של וילפריד המקבל שיחת טלפון המבשרת לו על מות אביו, אותו מעולם לא הכיר. בניסיון להרכיב מחדש את פאזל חייו ולגלות מי היו אביו ומשפחתו, הוא מחליט לצאת למסע עם גופת אביו אל עבר המולדת מוכת המלחמה של משפחתו.
ההצגה לוקחת את הצופה למסע בין מפלסים, חדרים, תפאורות, מוסיקה, הקרנות וידאו, המקיפים את הקהל מכל עבר 360 מעלות ומזמינים אותו לצלול למסע לנבכי נשמתם של בן ואביו אשר לא זכו להכיר אבל כן זכו להיפרד.
אומר מראש. חמש הדקות הראשונות בהחלט לא מלמדות על מה שיש בהמשך. אל תחליטו ותעזבו. ההצגה היא בת 150 דקות ותנו לה את הכבוד והמיוחדות.
"החלל הגדול מתמלא בהקרנות וידאו ענקיות המקרינות על הרצפה, על הקירות ועל התקרה, כל רגע הקהל נחשף לחלל חדש, והכל לא ידוע ולא מוכר, כמו לצלול לעליסה בארץ הפלאות", אומר שי פיטובסקי במאי ההצגה.
"קו החוף" היא הפקה גדולה ומיוחדת המתקיימת בחלל העצום של הטרמינל הישן באילת שהופך לזירה תיאטרלית פנטסטית הלוקחת את הצופה למסע בין מפלסים, חדרים, תפאורות, מוסיקה ומקרנים של וידאו שמקיפים את הקהל מכל עבר, 360 מעלות, ומזמינים אותו לצלול למסע בנבכי נשמתם של בן ואביו אשר לא זכו להכיר, אבל כן זכו להיפרד.
"קו החוף זה אולי ההפקה הכי גדולה ומיוחדת שיצא לי לביים עד כה, אפוס רחב יריעה בחלל העצום בטרמינל הישן של אילת", אומר שי פיטובסקי במאי ההצגה, "כשקראתי את המחזה לראשונה, הגוף שלי זעק שאני חייב לעשות אותו. המחזה נוגע בכל כך הרבה דברים בצורה עמוקה ומאוד מקורית. המפגש המחודש בין אבא ובן שלא זכו להכיר, אבל יוצאים למסע הכרות משותף, וילפריד שיוצא למסע עמוק לכאב של החיים, לכאב המלחמה, ההגירה, הפירוק, הנקמה וזוכה בסוף לסגור מעגלים, להיטהר ולהיפרד".
"כאחד שחווה פרידה מאבא, וגם חווה מלחמה כחייל בשירות הקרבי, אני מרגיש שדרך המחזה עברתי בעצמי מסע של היטהרות" מוסיף פיטובסקי, "אני עוסק במקצוע של מספרי סיפורים ולפעמים נשאלת השאלה: מה הטעם? גם במחזה הזה נשאלת השאלה מה הטעם לספר סיפור? לספר את הסיפורים הכואבים שלנו? זוהי בעצם השאלה הבסיסית על מהות התיאטרון. הסיפור הוא הכול אבל הוא גם כלום ...כמו החיים. הכול וכלום, עולמות נולדים וקורסים אל תוך הים הגדול".
ההצגה הינה ההצגה הראשונה שנוצרה במיוחד עבור חלל הטרמינל, ביתו החדש של התיאטרון, שעבר מהפך על מנת לשנות את ייעודו לתיאטרון בכלל ולהתאים את להצגה בפרט.
במרחב הטרמינל שבעבר הכיל נוסעים ומזוודות, נתלו פנסים, מקרנים, פודיומים, רמקולים, הוצבה תפאורה, נבנה סט של דירה בקומה העליונה ובכל הקומה התחתונה פוזר חול. מצד שני, בחרו בתיאטרון להשאיר את המבנה כמו שהוא, כולל השלטים והמסוע, "כך הקהל מרגיש שהוא בעולם אחר אבל כל הזמן גם נמצא בטרמינל" מספר פטובסקי, "גם פיזי וגם כדימוי לאזור מעבר בין עולמות.
הטרמינל גם מחזק את הרעיון שוילפריד זקוק לאישור מאיתנו להוציא את הגופה מהארץ, ולרגעים המחזה המתרחש בשדה התעופה באמת.
ההצגה החדשה של תיאטרון אלעד, כמו אלה שקדמו לה, יוצאת מתוך הקופסא, פורצת את גבולות אולם התיאטרון והופכת את המפגש בין הטקסט הכתוב, השחקנים וקהל הצופים לחוויה מסעירה ואינטימית. תיאטרון קרוב ומעורר, שבו הקהל דרוך ואקטיבי, מציץ על המתרחש במרחק נגיעה.