מספר שעות לאחר הופעתו האחרונה לפני שמגפת הקורונה הורידה את המסך על עולם התרבות, נכנס בני פרידמן לביתו עם צ'ק - לא גדול במיוחד - שקיבל באותו ערב. "אשתי ישבה בסלון", הוא מספר, "ואמרתי לה: 'הנה, זה הצ'ק האחרון שלנו לתקופה הקרובה. מעכשיו, אין לי מושג מה יהיה'. זה היה יחסית סמוך לפסח, וכל מה שתוכנן לפסח ולקיץ שהגיע אחריו בוטל. אומנם אנחנו אנשים מאמינים, ברוך ה', אבל בכל זאת נכנס בנו פחד גדול. גם מבחינה בריאותית, וגם כלכלית. השכונה שלנו בברוקלין, קראון הייטס, שילמה מחיר יקר מאוד בקורונה. הרבה אנשים מתו וזה היה מאוד קשה. ניו יורק הייתה אחת הערים הראשונות בעולם שחטפה את הקורונה, וחטפה חזק מאוד. היה כאן פחד נורא, ממש פחד מוות כפשוטו. ''אשתי ואני חלינו בקורונה בהתחלה יחסית, אבל ברוך ה' לא הגענו לבית רפואה. לעומת זאת, לצערי איבדנו לא מעט יהודים יקרים בקורונה. כל יום הייתי פותח את הפלאפון ושומע על אנשים נוספים שהכרתי שמתו. זה היה מאוד קשה וכואב. אגב, עד כמה שזה מזעזע, חלק מהאנשים נפטרו בבית החולים כי אף אחד מאנשי הצוות לא העז להתקרב כדי לטפל בהם ולהאכיל אותם". מתי התחלתם לראות את הסוף? "זה התחיל מאוד קשה, אבל גם עבר יחסית מהר. בערך אחרי שלושה חודשים הכול חזר למצב כמעט נורמלי. כשיצאתי מניו יורק והגעתי למקומות אחרים בעולם, ראיתי שבהרבה מקומות זה עדיין לא ככה. מבחינה אישית, כשהקורונה התחילה פחדתי שלא יהיה לי ממה להתפרנס. עשיתי הופעות בזום, וביקשתי מאנשים שישמעו מוזיקה יהודית ברשת וככה אנחנו האומנים נרוויח כסף מהתמלוגים. בנוסף לכך גם הקלטתי כמה שירים עבור ארגונים שונים, וככה התפרנסתי. כשהקב"ה סוגר לך עניין מסוים, הוא פותח דלתות חדשות במקומות אחרים". "אברהם הוא הזמר שהכי השפיע עליי" בני פרידמן, או בשמו המלא בן ציון הכהן פרידמן (37), נשוי ואב לארבעה המתגורר בקראון הייטס, הוא אחד הזמרים המצליחים והמוכרים ביותר כיום בעולם המוזיקה החסידית. באמתחתו לא מעט שירים שהפכו ללהיטים גדולים ('יש תקווה', 'תודה', 'עברי אנוכי'), ורק לאחרונה סיים שני סיבובי הופעות גדולים וארוכים בארץ ובעולם. פרידמן נולד לאביו הרב מאניס פרידמן - מרצה, סופר ומחשובי השליחים של חב"ד, ינק מגיל אפס את תורת חב"ד, וניכר שהדבר משפיע עליו בעוצמה עד היום. "הדבר העיקרי שמניע אותי בחיים זה שאני משתוקק להיות חלק מהמהפכה של הרבי מלובביץ', ואת הדבר הזה ירשתי מאבי. אבא נתן את כל החיים שלו בשביל להפיץ את תורת החסידות ואת תורתו של הרבי". איך השפיעה עליך עשייתו הענפה של אביך והעובדה שהוא דמות מוכרת כל כך? "האמת שזה תמיד היה שם. כשרציתי לעשות דברים שהיו לא הכי בסדר, הרבה פעמים נמנעתי מכך בגלל שאני 'הבן של'. אני מאוד מעריך את אבא שלי, ולא פעם גם שם לב להבדלים הגדולים בינינו. אצל אבא שלי הכול מסודר, כל מה שהוא עושה זה אחרי מחשבה והחלטה שככה צריך לעשות. אני לעומת זאת קם בבוקר, שותה קפה וזורם עם מה שיש. אם תשאל את אבא שלי איך מגדלים ילדים, הוא יוכל לתת לך הרצאה של חמש שעות. אם תשאל אותי, אגיד לך שאני לא איש מקצוע". אגב דמויות מוכרות במשפחה, אני מאמין גם שלא קל להיות זמר כשאתה אחיין של אברהם פריד. "אני דווקא מרגיש ורואה בעיקר את היתרונות שיש בזה. אברהם הוא הזמר שהכי השפיע עליי בתחום המוזיקלי, אין כאן שאלה בכלל", הוא מעיד. "כולם גדלו עליו ועל מרדכי בן דוד. הייתי אחד הזמרים האמריקנים הראשונים ששר בעברית, וגם זה בהשפעתו. להיות אחיין של אברהם פריד זה משהו שנתן לי יתרון. כשהתחלתי לשיר, אברהם התקשר אל בעלים של חברת תקליטים גדולה ואמר לו שכדאי לו לשמוע אותי, ובאמת התחלתי לעבוד איתם. בתחילת הדרך אפילו בדקתי אם הקול שלי דומה לקול של אברהם, כי חשבתי שאם כן זה בטח יעבוד. אנשים מאוד אוהבים את הקול שלו. במשפחה שלנו יש הרבה חבר'ה ששרים יפה, אבל כשאני שומע איך אברהם שר אני אומר לעצמי: 'יש לך עוד הרבה עבודה'. יכול להיות שאם אשקיע מספיק, אולי אגיע לשם". בהתחשב בקרבה ביניכם, מפתיע שעוד לא הוצאתם שיר יחד. "יצא לנו להופיע יחד לא פעם. לאחרונה זה קרה בהופעה שלו בגבעת שמואל, שאליה הגעתי בהפתעה. אבל אכן עוד לא הוצאנו שיר משותף. מבחינתי הייתי כמובן מאוד שמח שזה יקרה, אבל אני לא מרגיש בנוח ליזום. אם הוא היה מציע לי את הכבוד הזה, הייתי כמובן מסכים מיד". כבן למשפחה חב"דית, אני מניח שעניין השליחות בוער גם בעצמותיך. "בהחלט. מבחינתי הרבי הוא הכול. כל מה שאני עושה - אני כותב לרבי, מערב אותו בכל פרט. אנחנו שולחים לרבי פתקים ב'אוהל' (מקום קבורתו של הרבי מלובביץ'. א"ש) ומבקשים ברכה על כל מה שחשוב. אם יש התלבטות על מצב רפואי של הילד, אם חושבים להעביר את הילדה לבית ספר חדש וכו'. כשחמיו של הרבי - הרבי הקודם מחב"ד, הריי"צ - נפטר, הרבי קיבל את הנשיאות רק שנה לאחר מכן. בתקופה הזו באו אליו אנשים ואמרו לו שיש להם שאלות אבל אין להם את מי לשאול. הרבי הקשיב ואמר להם: 'יש לנו רבי, תמשיכו לשאול'. בתגובה לכך החסידים אמרו שהם גם צריכים לקבל תשובות, אז הרבי אמר: 'אתם תעשו את שלכם והרבי יעשה את שלו'. גם אני שואל היום, ויש כל מיני דרכים שדרכן אפשר לקבל תשובות". עדיין חולם לשיר לחילונים הקשר של משפחת פרידמן לחסידות חב"ד החל רק בדורות האחרונים. "סבא שלי, יעקב משה פרידמן, היה חסיד בלוז'וב שחי בפראג, ובשלב מסוים הכיר את חסידות חב"ד ונקשר אליה. בשלב מסוים סבא הגיע לארצות הברית, התיישב בקראון הייטס, והשאר היסטוריה. אחרי חתונתם, ההורים שלי עברו בשנות השישים למינסוטה, בשליחות של הרבי. אבא שלי הקים שם סמינר לבנות, ובזכות כך אלפי נשים זכו לקבל חינוך יהודי ולחזור בתשובה". פרידמן היה הילד ה־11 בבית, מתוך 14 אחים ואחיות, ושם גם החלה לצמוח האהבה שלו לשירה. "אף פעם לא היה שקט אצלנו, וזה היה מאוד כיף. היינו שרים הרבה בבית, ואני מאוד אהבתי את זה. מגיל צעיר מאוד רציתי להיות זמר ולעמוד על במות. בגיל 13 התחלתי להופיע בישיבות ובכל מיני אירועים קטנים. בכל הזדמנות שהייתה לי הייתי שר. אנשים אהבו את השירה שלי וזה עשה לי חשק להמשיך. "למדתי בחיידר חב"ד במינסוטה ואחר כך בישיבות, ובגיל עשרים עברתי לגור אצל אחי בקליפורניה ועזרתי לו עם הפעילות של חב"ד שם. בתקופה ההיא גם למדתי לרבנות, ובמקביל לקחתי שיעורים בפיתוח קול והתחלתי לעבוד על האלבום הראשון שלי. התכנון היה להתחיל לעבוד בתחום המוזיקה באופן מקצועי רק אחרי שאסיים את הלימודים, את הסמיכה לרבנות". למה בחרת במקצוע הזה? מה הניע אותך להיות זמר? "כאמור, אהבתי לשיר, אבל רציתי במיוחד להיות זמר ששר בעיקר ליהודים לא דתיים. ראיתי בכך שליחות, אבל לצערי זה לא הצליח. הוצאתי כמה שירים חסידיים קלאסיים, הם הצליחו, וכשאתה טועם את טעם ההצלחה - הרבה פעמים אתה כבר זורם איתה. יחד עם זאת אני לא מתייאש, ועדיין שומר את החלום הזה ומקווה להגשים אותו בקרוב. "בנוסף לעניין הזה, אני גם מאוד רוצה שגויים יכירו וישירו את השירים שלי. הרב שלי בניו יורק אומר לי לפעמים חצי בצחוק: 'עד שאתה לא מופיע בסין לעיני מיליארד גויים שחיים שם - אל תדבר איתי. כשאתה מופיע רק לחרדים זה סתם שטויות'. יש שמונה מיליארד אנשים בעולם, ועלינו להיות אור לגויים. כתוב 'כי מציון תצא תורה', והיא צריכה לצאת לכל העולם. זה שאנחנו משפיעים רק ליהודים זה לא מספיק, והרבי דיבר על זה לא מעט. הוא היה מאוד חזק בעניין של שבע מצוות בני נח. "דווקא בדורנו, עם האינטרנט והכול, זה הרבה יותר פשוט - ולכן מגדיל את החובה שלנו בעניין. לפני כמה שנים הלכתי בשבת ליד שכונת ימין משה בירושלים, ועברה שם קבוצת תיירים אסיאתיים. פתאום אישה אחת מהקבוצה ניגשה אליי ושאלה אם אני זמר. עניתי שכן ושאלתי איך היא יודעת. התברר שהיא ראתה ביוטיוב את הקליפ של השיר 'תודה'. עד שלא נגיע להשפעה גדולה על הגויים, לא עשינו את מה שאנחנו צריכים לעשות. עד שלא כל העולם ישיר 'שמע ישראל', לא נוכל לומר שעשינו את העבודה שלנו". אפרופו העולם, מהו לדעתך התפקיד של מוזיקה בעולם? "התפקיד של מוזיקה, ניגון ושירה הוא להביא בן אדם ממקום אחד למקום אחר, טוב יותר. למקום שבלי המוזיקה הוא לא היה יכול להגיע אליו. בגלל זה חסידים ועובדי ה' תמיד שרו ניגונים, הם רצו להביא את עצמם למקום שהם רוצים להיות בו ולא יכולים להגיע אליו. בגלל זה גם כל כך חשוב להיות זהירים ולשים לב מה אנחנו שרים ושומעים. מוזיקה לוקחת אותך למקומות מסוימים, וכדאי לשים לב לאן. "ובכלל, כשמדברים על מוזיקה חשוב להזכיר כמה טוב אפשר להשפיע בזכותה. מספרים שפעם אדם שאמר לשון הרע הלך לרבו כדי לבקש תיקון, והרב אמר לו שייקח כרית עם נוצות ויפזר אותן בשוק ואחר כך יאסוף אותן. אותו אחד אמר לרב שזה לא אפשרי, והרב ענה שכך גם לגבי תיקון לשון הרע. מה שיצא אי אפשר באמת להחזיר. אם זה כך בצד הרע, אז בצד הטוב זה פי כמה וכמה. בן אדם מוציא שיר, אבל אין לו מושג לאן זה מגיע ומה זה עושה לאנשים ששומעים אותו. והוא גם לעולם לא ידע. זו העבודה שלנו - לעשות והרבה פעמים לא לדעת מה אנחנו עושים". יש דברים שאתה לא אוהב לעשות במסגרת עשייתך המוזיקלית? "לפני 15 שנה התקשר אליי חבר ואמר לי: 'שמעתי שאתה רוצה להיכנס לתעשיית המוזיקה'. אמרתי לו: 'לא, אני לא רוצה להיכנס לזה'. יש כמה דברים שקשורים לעולם הזה שאני לא אוהב, ובמיוחד לא את העניין של ההתעסקות עם הכסף. זה אף פעם לא נעים לי. למשל, אני לא אוהב את הקטע הזה אחרי החתונה שמחכים עד שמקבלים את התשלום. או לדבר על מחירים של הופעות. יש אנשים שעושים את זה בשבילי וזה ממש עוזר לי, אבל יש כאלה שרוצים לדבר על זה דווקא איתי וזה קשה לי. "דבר שלהרבה אנשים לא פשוט אבל אני דווקא בסדר איתו זה הלחץ לגבי ההצלחה. אני מוציא את השירים שאני אוהב, ומה שיהיה יהיה. זה לא מכניס אותי למתח. מה שבעיקר חשוב לי זה להוציא שירים שנוגעים בנשמה שלי, שירים שאני חושב שיעשו טוב בעולם. במיוחד אני אוהב להוציא שירים קצביים, מסתבר שאני כנראה יותר טוב בז'אנר הזה מאשר בשירים השקטים". פרידמן חושף בגילוי לב לא אופייני לתעשייה נקודת חולשה נוספת שלו בתחום המקצועי: "דבר נוסף שגיליתי שאני לא כל כך טוב בו, לפחות עד כה, זה לכתוב ולהלחין. ניסיתי כמה פעמים, והייתי שמח אם זה היה עובד, אבל זה לא כל כך הצליח. פעם מפיק מפורסם אמר לי: 'הדבר שאני הכי שונא זה כשמישהו נכנס אליי למשרד ואומר לי שהוא זמר שכותב שירים. מה הסיכויים שהוא גם זמר טוב וגם כותב שירים טוב? כנראה לא גבוהים'. ברוב המקרים לאנשים יש רק את אחד מהכישרונות, אם בכלל. לכל זמר יש תאווה להיות גם מלחין, נגן, כותב ומפיק, אבל לרוב זה לא קורה. צריך לעבוד עם אנשים טובים ומוכשרים בתחומם, וכך מגיעים להישגים טובים". 'יש תקווה' – חבל הצלה לאחר כשנתיים אצל אחיו בקליפורניה הכיר פרידמן את אשתו, ולאחר נישואיהם חזר הזוג הצעיר לניו יורק. "אשתי הייתה שליחה בבית חב"ד של אחי באלבמה, ואחותי וגיסי עשו את השידוך. בהתחלה חשבנו להקים בית חב"ד באזור ניו יורק, כדי להיות בשליחות וגם להישאר קרובים לסצנת המוזיקה החסידית, אבל לא הצלחנו. "אחרי החתונה הוצאתי את האלבום הראשון, וניסיתי להיכנס חזק לעניינים. זה לא הלך כל כך מהר, היו כל מיני קשיים בדרך. אנחנו בהחלט בתחום לא פשוט. כל פעם שלא היה לי כסף לשלם את החובות שלנו אשתי הייתה שואלת מה אני מתכנן לעשות עם זה, והייתי אומר לה שאדבר עם המפיק שלי. באחת הפעמים היא אמרה לי: 'המפיק שלך לא אחראי על המשפחה הזו, אתה כן'. עברו לי כל מיני מחשבות בראש, חשבתי אם להמשיך עם המוזיקה או לעשות משהו אחר, אבל בסופו של דבר החלטתי להמשיך לנסות. הוצאתי את האלבום השני שלי, 'יש תקווה'. לקח חצי שנה עד שהוא תפס, אבל לאחר מכן הכול היה אחרת. "אני תמיד אומר לזמרים מתחילים שאין חכם כבעל ניסיון. שזה מה שהרבה פעמים מביא את ההצלחה. בקיץ אחרי ש'יש תקווה' יצא הופעתי בהמון מחנות קיץ, לפעמים ארבע הופעות ביום. בפסח שלפני כן עשיתי הופעה עם מקהלת 'שירה', וכעבור חצי שנה, בסוכות, כשהופעתי איתם שוב - אחד מחברי הלהקה אמר לי: 'אתה זמר אחר ממה שהיית בפסח'. הבנתי שהכול בזכות הניסיון. רק ככה לומדים איך לשיר ולהופיע. 'יש תקווה' מאוד הצליח, וחשבתי שבחיים לא יהיה לי עוד שיר מוצלח כזה, אבל ה' עזר והוצאתי שירים נוספים שמאוד הצליחו – 'תודה', 'עברי אנוכי', 'חראשו' ועוד". מאיפה הגיעה ההשראה לשיר 'חראשו', ולמה בחרת להוציא שיר שבמרכזו מופיעה מילה ברוסית? "הופעתי בבר מצווה של משפחה רוסית בגרמניה, ובאמצע האירוע שמו שם וידאו עם שיר ברוסית שהפזמון החוזר שלו היה עם המילה 'חראשו', שזה 'בסדר' ברוסית. חשבתי לעצמי שאם אנשים אוהבים את המילה הזו אז נוסיף לה גם את 'סלאבה בוגו', שזה 'ברוך ה'' ברוסית, וככה יהודים דוברי רוסית ישירו את זה וזה ייתן להם הרגשה של התקרבות לקב"ה ושמחה בכך שהם יהודים. "אגב, גם עם 'עברי אנוכי' קרה דבר דומה. הייתי בהופעה בתל אביב שהגיעו אליה יהודים מכל העולם וזה היה מעמד מאוד מרגש, וחשבתי שאם יהיה שיר שמבטא גאווה ועוצמה יהודית שהיהודים האלה ואחרים יוכלו לשיר בכל מקום בעולם זה יהיה מעולה, וככה השיר נולד. "אני רוצה לעשות מוזיקה שעושה משהו, שמשפיעה חזק וטוב על מי ששומע אותה, שעוזרת לו להתקרב לה', שתעזור לו להתמלא בגאווה יהודית, להתחזק באהבת ישראל, באהבת ארץ ישראל". היית רוצה לעשות עלייה ולגור בארץ? "יש לי חשק לגור בארץ, וכנראה שזה יקרה בעזרת ה' כשיבוא המשיח. בינתיים אנחנו אוספים את הניצוצות שנפלו בניו יורק. השליחות שלי שם, המשפחה שלי ושל אשתי שם. אני נוסע הרבה ומשאיר את אשתי לבד, אז זה מקל שהמשפחה שלה שם. ובכלל, כמו שהרבי אמר, יש הרבה עבודה לעשות בחוץ לארץ, וכשמשיח יגיע נעלה עם כל היהודים לישראל. כמובן שאני מחכה לכך ומאמין שזה יקרה בקרוב ממש". אם כבר מדברים על הבית, איך נראה סדר היום שלך? "לא תמיד זה קבוע, אבל בדרך כלל אני קם ועוזר לילדים להתארגן לבית הספר. אחר כך הולך לבית הכנסת, יש שם מקווה, שחרית, ואז שיעור ברמב"ם היומי. אנחנו לומדים שלושה פרקים ביום, וזה לוקח בערך שעתיים. אחרי השיעור אני הולך לעבוד באולפן, ואז חוזר הביתה. אם יש עבודה בערב אני נוסע, ואם לא - משתדל להיות עם הילדים. בנוסף לזה, פעמיים בשבוע יש לי שיעור בפיתוח קול". תוך כדי אזכור בית הכנסת שלו, שהוא קשור אליו מאוד, נזכר פרידמן בסיפור שהתרחש בו: "לפני שלוש שנים ראיתי בבית הכנסת אדם שלא הכרתי, ובשלב מסוים הוא ניגש אליי ואמר לי: 'לפני כמה ימים אשתי ניסתה להתאבד, ואנחנו נמצאים עכשיו בבית החולים הסמוך לבית הכנסת שלכם. אני בקושי יודע איפה אני, מי אני ומה קורה איתי עכשיו. כמה ימים כבר לא ראיתי את הילדים ואין לי מושג מה קורה איתם, אבל הגיעה שבת בבוקר אז אמרתי לעצמי שאלך לתפילה. שאלתי מישהו איפה יש בית כנסת והוא כיוון אותי לכאן'. "'נכנסתי והתיישבתי למרות שאני לא מכיר כאן אף אחד, ואני יודע שאסור לחשוב מחשבות כאלה, בטח שלא בשבת, אבל אמרתי לה': אתה עזבת אותי. פשוט עזבת אותי. ישבתי בבית הכנסת שבור ומדוכא, ופתאום ראיתי אותך. איך שראיתי אותך נזכרתי בשיר שלך 'יש תקווה', ומיד היה לי ברור שזה סימן משמיים'. מאוד התרגשתי ממה שהוא סיפר לי", מספר פרידמן, "ונתתי לו חיבוק גדול. אחרי כמה חודשים הרב של בית הכנסת שלנו הגיע למקום מסוים שגם הבחור הזה היה בו, והוא ניגש אליו ואמר לו: 'תודה רבה, כבוד הרב, על מה שעשיתם בשבילי והמשפחה שלי'. הרב שאל: 'מה עשינו?' והוא ענה: 'אלה דברים שאי אפשר אפילו להסביר. אבל תמסור ד"ש לבני פרידמן, רק הוא קצת יבין'". ***