בשבועות האחרונים מתחולל קמפיין נגד רפורמת הכשרות החדשה שהובילו השר לשעבר מתן כהנא ושותפים נוספים.
הקמפיין לגיטימי, אך הוא כולל השמצות נגד רבנים, בהם רבני ערים (שהם עדיין חלק מה"רבנות"), נגד גופי כשרות שבאים לקראת בעלי העסקים ולא מחפשים לעשוק אותם, ובגדול נגד כל מי שמעז להביע תמיכה ברעיון של תחרות בכשרות – ובמילים אחרות, כשר אבל מסריח.)
כמי שבמשך שנים רבות פעל ליצירת תחרות בשוק הכשרות - עוד בשנת 2014 ניסחתי כיועץ לח"כ דאז והשר היום אלעזר שטרן את הבסיס לרפורמת כשרות רחבה, שכוללת צעד של פתיחת אזורי כשרות וצעד נוסף של פתיחת השוק לתאגידי כשרות פרטיים- אודה שאפילו אני הופתעתי מחוסר ההגינות של המתנגדים. אמנם ברור שמי שמתנגד לקואליציה כנראה ימצא פגם בכל שינוי מדיניות שהיא תקדם, אך הייתה לי ציפיה מגופים המתיימרים לתמוך בחיזוק מוסד הכשרות בישראל לפעול, לכל הפחות, בהגינות ובענייניות.
גוף כמו "כושרות", אשר ידע בעבר להצביע על כשלי מערכת הכשרות, ובמידה מסוימת יש לו תרומה חשובה להפנמה הציבורית הרחבה שמונופול הכשרות של הרבנות כשל, הוא אחד מן הגופים האלה. היו לי מחלוקות עם אנשי הארגון על דרך הפעולה הנכונה ועל מידת החשיבות שהם מייחסים לרבנות הראשית אל מול מה שחשוב בעיניי יותר – איכות הכשרות והנגשתה לציבור הישראלי, אך היה לי ברור שלנגד עיניהם עומדת טובת הכשרות, והיו להם מפעלים מבורכים כמו הסברה לציבור על היבטים הלכתיים שונים הקשורים בכשרות.
כיבדתי ועודני מכבד את עמדתם ההלכתית, גם אם היא דעה אחת בהלכה וישנן אחרות שגם הן לגיטימיות, אך אין אפשרות להמשיך לכבד ארגון שפועל להשמיץ ולפגוע ברבנים רק בגלל שהם חושבים אחרת ממנו.
אמחיש זאת דרך הדוגמה האחרונה של מאפיית "אנה" במודיעין. במקרה, מאפייה שאני מכיר היטב אותה ואת בעליה. הכשרות בעיר מודיעין ידועה ככשרות טובה, אך גם היא סובלת מאותו חולי של כל הכשרויות המקומיות – היותה מונופול שלא יודע שובע. כאשר ארגון כשרות צהר נכנס גם למודיעין, זה לא מצא חן בעיני מישהו ברבנות המקומית שהחליטה, באופן שרירותי, להסיר את תעודת הכשרות מהמקום רק בגלל שהבעלים רכש תוצרת מהסופר ליד, שמושגח על ידי ארגון הכשרות של צהר. אני לא טוען שבעל העסק בהכרח צדיק גדול, אבל לא על זה מסירים תעודת כשרות ופוגעים אנושות בעסק קטן.
מונופול יכול להתנהג ככה; בשוק עם תחרות אמיתית (המצב שבו נהיה בעוד כשנה, בתקווה)) זה לא יכול לקרות. ואכן, בעל העסק החליט לממש את יכולתו לבקש כשרות מרב מקומי אחר, במסגרת השלב הראשון של רפורמת הכשרות, שלפיה כל רב עיר יכול לספק כשרות בכל עיר. הוא פנה וקיבל כשרות מרבנות שוהם, עיר הנמצאת בסך הכל במרחק 20 דקות נסיעה.
הצעד הזה עורר, כמובן, את זעמם של תומכי ה"רבנות", שמתברר שאינם תומכים ברבנות כמוסד אלא ברבנים מסוימים, מה שגם מרמז לכך שאם ייבחר רב ראשי שאיננו מוצא חן בעיניהם, הם לא יהססו לשמוט את תמיכתם ברבנות הראשית. עברו מספר חודשים ובעל המאפייה החליט, לאחר דין ודברים עם הרבנות במודיעין, לחזור לכשרות המקומית.
יש בכך היגיון רב, הרי זו טיבה של תחרות- כוח המיקוח של בעל העסק עולה והוא יכול לבחור בין אפשרויות שונות. טבעי שירצה לחזור לכשרות המקומית, אם ההתנהלות שם תהיה יותר הגונה כלפיו. רק שמי שמבחינתו העולם צבוע בשחור ולבן טעה לחשוב שמבחינתי ומבחינת תומכי הרפורמה יש עם זה בעיה.
אין לי עניין בכשרות מסוימת. אני חושב שכשרות צהר היא חשובה, לא בגלל שארגון צהר ירוויח משהו מכך (וממש לא בטוח שזה המקרה), אלא בגלל שהכשרות בישראל מרוויחה מכך. הארגון קבע סטנדרט חדש בשוק והרפורמה החדשה קובעת ועוד תקבע סטנדרטים חדשים נוספים. התרגלנו לכך שרבנים מקומיים מסוימים, וכן הרבנות הראשית בתחומים שתחת אחריותםה הבלעדית (כמו אישורי כשרות למוצרים מיובאים), מתנהלים כשליט יחיד המנותק מהציבור בכלל ומבעלי העסקים בפרט. לא עוד – התחרות בכשרות תיטיב עם כולם- גם עם הרבנויות המקומיות, לפחות אלה שישכילו לשפר את השירותיות שלהם, מילה שלצערי הייתה זרה לרבים מהם עד היום.
וכאן שוב המקום להזכיר – פתיחת אזורי הרישום לנישואין הביאה למצב שבו מועצות דתיות שיפרו מאוד את השירות שלהן לציבור בתחום רישום הנישואין. פתיחת שוק הכשרות לתחרות תשפר את שירותי ההשגחה על הכשרות לאזרחים, תוך העצמת האוטונומיה הצרכנית שלהם. זאת, כמובן, בהנחה שהיא תפעל כמו שצריך ושארגונים שונים שבעבר פעלו למען הכשרות ישכילו לשתף איתה פעולה, ולהפנים שזו המציאות החדשה של שוק הכשרות בישראל.
תני פרנק הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן, היה בין כותבי הגרסאות המוקדמות של רפורמת הכשרות