"נוסך ביטחון, איתו הכול אפשרי". אל"מ אבינועם אמונה
"נוסך ביטחון, איתו הכול אפשרי". אל"מ אבינועם אמונהצילום: דובר צה"ל

אלוף משנה אבינועם אמונה, מפקד חטיבת החרמון ומפקד המכללה לפיקוד טקטי, החליט להשתחרר ולפרוש מצה"ל לאחר 24 שנות שירות צבאי.

בכירים בצה"ל אמרו לכתב הצבאי של ידיעות אחרונות יוסי יהושע כי אמונה, שסומן כמי שיגיע רחוק, בחר להשתחרר לאחר שהבין כי לא יקודם לתפקיד מפקד חטיבת הצנחנים או הקומנדו.

הסיבה לאי קידומו לא נאמרה מפורשות, אך פרופיל שנבנה על פי שיחות עם חייליו ואנשים שהכירו אותו מהשירות הצבאי מעיד על קצין במיוחד במינו, שספק אם יש עוד כמוהו בצה"ל, ואולי דווקא בגלל האופי הייחודי שלו קידומו נעצר. "להבנתי, הסיפור הוא באמת חשש מעודף הלהט והקרביות שנוטפים ממנו, זה משהו שהוא קצת מפחיד, הוא דמות מפחידה בהקשר הזה", אומר גורם צבאי ל'בשבע'.

"כשהיה מפקד מגל הוא הדיח חיילים מלוחמה על כך שלא היו מספיק קרביים כי לא ירו בזמן במחבל. זה בעוצמה הזאת", מספר הגורם. "אנשים שמצויים בפרטים אמרו לי שזו פחות הנקודה הדתית אלא העודף־קרביות. הוא מדבר מאוד קצר, משימתי וחדור מטרה, תמיד עם ספר פתוח, ספר מקצועיות צבאית או ספר קודש. לא אחד שמשוטט בקבוצות ווטסאפ או בפוליטיקה, טוטאליסט עד הסוף. החסימה שלו מזכירה את סיפור עופר וינטר ואפילו יותר מכך. אפילו חטיבה סדירה לא הצליחו למצוא לו, לא רוצים שיהיה תת־אלוף. זו החלטה מודעת לעצור את הקידום שלו, הכי פשוט".

עוד לפני שנצלול לפרטים הצבאיים, המציאות שבה קצין דתי בכיר כל כך מקפיד על לימוד תורה מעוררת השתאות. מכריו מספרים על אדם שמחצין את דתיותו בלי להתנצל. "יש לי סיפור קטן על המפקד הגיבור, אבינועם אמונה (שאני לא מכיר אישית). לפני בערך 8-7 שנים, אימון גדוד בחורף באליקים. גשם, קור, ואני עליתי לבסיס עם דימקס כדי למשוך ספר תורה. ישבתי בבית כנסת, ניסיתי ללמוד והתעפצתי. פתאום נכנס קצין, ווסט ונשק עליו, מתפלל ערבית, ניגש אליי ואומר לי, אפשר ללמוד ביחד? אם אני אלמד לבד אני אתעפץ", כך כתב הרב אליאב תורגמן, ר"מ בישיבת דימונה ורב קהילה בעיר, בחשבון הטוויטר שלו.

"אמרתי לו שאשמח. ולמדנו, כמדומני סוגיה במסכת בבא קמא שבה אחזתי אז. שאלתי אותו לשמו ותפקידו והוא מלמל משהו שהוא 'מתאמן עם החיילים' (ראיתי רק פלאפל אחד בגלל הווסט). אחרי כמה דקות הוא נרדם. חיכיתי שיתעורר וכשהוא התנער, הוא כעס עליי שלא נתתי לו מרפק. כמה דקות אחר כך, והוא נרדם שוב, הפעם חזק יותר. כמה דקות אחר כך נכנס חייל, נוגע בו ומעיר אותו בעדינות: 'המג"ד, המח"ט מחכה לך לקפ"ק'. אלה מפקדיך ישראל. אני בטוח שיביא ברכה עצומה לעם בכל אשר יפנה".

לא מדובר בלימוד תורה חד־פעמי, אבינועם אמונה סיים לא מעט מסכתות בצה"ל. "בהכנות האחרונות לצוק איתן נסענו באחד הערבים לערב גיבוש והתאווררות בבריכה בצאלים, ושם אבינועם סיים את מסכת ראש השנה בפני כל הגדוד", מספר יצחק אפיריון.

דתיותו משלבת חיבור עמוק לשורשים היהודיים. "במשרד שלו הייתה תלויה תמונה גדולה של יהודי בזמן השואה שמניח תפילין ומסביבו שוטרים גרמנים שמציקים לו, תמונה ענקית בשחור לבן. הוא תמיד ידע מאיפה באנו, מאוד חי את ההיסטוריה", מספר פנחס חושן.

חושן מדגיש כי לימוד התורה של אמונה לא היה רק לפני המבצע, אלא גם בתוככי עזה. "ההקפדה שלו בדף היומי הייתה גם בשיא צוק איתן. אני זוכר בערב שבת, אחרי החטיפה של הדר גולדין, היינו תחת פיקוד גבעתי בקרב שארך כמה שעות. זה היה קרב התקדמות שבו ניסינו למנוע את המעבר של החטיפה, כך שהיה מדובר ביום מאוד עמוס עם פצועים ונפגעים, המון בלגן והכול על הכתפיים שלו. למרות הכול, ולמרות שהיה מדובר ביום האחרון למבצע, אחרי שלושה שבועות שהוא בקושי ישן, היה לו חשוב ללמוד דף יומי. אני זוכר אותו יושב על כורסה, נרדם לרגע ונעמד. אמרו לו: הכול בסדר המג"ד, אנחנו אחרי לילה. אבל הוא לא היה מוכן לוותר על הדף שלו. כמובן שזה לא פגע לרגע במבצעיות שלו. גם ביומיום הוא היה נכנס לבית הכנסת להתפלל כמה דקות ושנייה אחרי זה הוא יצא כאילו כלום, הכול כרגיל, כמו דוד המלך, עדינו העצני".

ואם אמונה היה מחמיץ תפילות, היה לו קשה. "פעם אחת הוא כעס עליי ממש, אבל בחיוך, כי לא הערתי אותו למניין של שבת בבוקר", מספר הרב איתמר סגל, רב גדוד 101. "ידעתי שאמורים לקפוץ לחברון במהלך השבת וחשבתי שלא נכון להעיר אותו בבוקר לתפילה, הוא היה צריך לצבור כוחות. הוא כעס עליי מאוד ושאל: 'מה זה הדבר הזה?!'. היו לי איתו הרבה שיחות מעניינות על אמונה וביטחון. הוא מאוד מאוד כיבד את הרעיון של הרב הצבאי, היה לו חשוב שיקבל ביטוי. בכלל, בכל מסגרת הוא היה מציין חשיבות הרוח".

אביב כוכבי
אביב כוכביצילום: דובר צה"ל

"בגדוד שלי לא יהיו קללות"

לא רק הלימוד האישי והתפילות, אלא גם האכפתיות לכל דבר בקודש מאפיינת אותו. "פעם אחת ויחידה פגשתי אותו בצה"ל בסיטואציה הבאה, סיטואציה שאומרת הכול. כשהוא היה מג"ד 101 הייתי צוער בבה"ד 1, והגענו עם הרב של אחד החטמ"רים לביקור במוצב בגבול לבנון, שם שהה הגדוד שלו. הרב בדיוק הקים בית כנסת חדש במוצב ואבינועם בדיוק היה בבית הכנסת. אז הרב אמר לו: 'נו המג"ד, איך בית הכנסת החדש?' אמונה ענה לו: 'הכול טוב ויפה, אבל מה עם ספריית ספרי קודש חדשה שנוכל לשבת ללמוד?'", מספר צור יגאל יפרח, כיום עוזר ראש מוסדות קריית החינוך בשעלבים.

את העוצמות האמוניות הללו מביא איתו אמונה לשדה הקרב. "בשיחה שקדמה לכניסה לעזה, מול כל הגדוד, אבינועם דיבר בשאר רוח על האמונה בצדקת דרכנו ועל המשימה הפשוטה והמוסרית שעלינו לבצע. הוא הזכיר את הסנדל המסומר ואמר שאין לנו ממה לפחד כלל, ציין את האחריות הגדולה שמוטלת עלינו והדגיש שכולנו בלי יוצא מהכלל חוזרים מהמלחמה. הוא דיבר על הצורך להיות חדים וערניים, וכמובן, אבינועם ביקש מכולם לחייך", מספר יצחק אפיריון.

אפיריון ממשיך ומספר: "זכיתי להיות לוחם בגדוד 101 בשנה שבה היו מבצע שובו אחים ומבצע צוק איתן, כאשר אבינועם היה מפקד הגדוד. אין ספק שהשירות בתקופה זו ותחת פיקודו עשה עליי רושם חזק ביותר. ההיכרות הכמעט־ראשונה שהייתה לנו הייתה בשיחת מג"ד כשהגענו לאימון גדודי בנבי מוסא. שם אבינועם פירט בפני הגדוד על פרטי האימון - שהפך למלחמת אמת - ומטרותיו. אחד הדגשים שהפעימו אותי היה האמירה: 'בגדוד שלי לא יהיו קללות'. מי ציפה שדברים כאלו יישמעו כשיחת פתיחה לגדוד?".

לנוכח אישיותו המיוחדת, התפלא אפיריון כיצד מפקדו הנערץ לא מונה למח"ט הצנחנים. "זכיתי להכיר מפקד מיוחד, אחד שאתה מרגיש שעושה את עבודתו מתוך אמונה מהי המשימה האמיתית של צה"ל, אמונה בתקומת המדינה ותחיית האומה, אומץ, גבורה, מקצועיות ונחישות בלי פשרות, ובצירוף צניעות, האמת שהייתי בטוח שאבינועם יהיה מח"ט צנחנים ואמרתי את זה לסובבים אותי. ממש חבל".

ההערצה הכמעט עיוורת אליו לא פגעה בג'נטלמניות שלו. "כאשר הייתי בקו סוריה ואבינועם היה מח"ט הגזרה הוא היה מקפיד לבקר די הרבה את החיילים הפשוטים שנמצאים במוצבים הקדמיים על הגדר. היו להם המון שיחות עומק איתו, באמת קצין וג׳נטלמן שמדבר דוגרי גם עם רב"ט שהרגע סיים מסלול. לצערי, זה דבר נדיר כאשר מדובר בגנרלים. אבדה לצה"ל", אומר מתנאל חגואל. "בתחילת אימון אחד ראיתי את אבינועם ניגש לסרס"פ ושואל אותו: תגיד, כל הגדוד כבר אכל? אפשר גם לקחת מנה?" מספר גם יצחק אפיריון.

הוא היה מתייחס לכל חייל בכבוד רב. "היה אפשר לראות אצל אבינועם את הכבוד שלו לחיילים", מספר פנחס חושן. "אני מנסה להשוות למפקדים אחרים, מג"דים וסמג"דים שהיו לפניו ואחריו, הם אפילו לא הכירו את השם של הנהג שלהם. הוא תמיד ידע והתעניין, תמיד היה לו חשוב".

לצד החיבה הגדולה הייתה מחויבות. "היה חשוב לו להתחשב בדתיים, אבל הוא לא היה מוכן שזה יהיה בקטע של ויתור. למשל, אני זוכר שחזרנו מרגילה והתקבלה הנחיה, כנראה מהחטיבה, שכולם חוזרים מגולחים. אבינועם אמר שמי שחושב שהזקן שלו מוצדק יבוא אליו, ומי שיפר את הכללים יקבל שבת. אני הגעתי עם הזקן שלי, הוא אמר לי שאין לו בעיה אבל בתנאי שאני לא נוגע בזקן, אלא שעברה תקופה ואשתי ביקשה שאקצץ בזקן, הוא הסכים 'כדי שאשתך לא תכעס, תקצץ קצת'. הוא כן הבין עניין".

אם נסכם, אמונה נתפס כמפקד דגול בכל פרמטר. "לפעמים מרגישים מאוד מאוד ברור שיש אנשים בסדר גודל אחר לגמרי, שהם בכלל לא בדרגה של מפקד אחר", קובע הרב איתמר סגל, רב גדוד 101. "כל הקצינים הבכירים הם אנשים שמיועדים מראש לגדולות, ועדיין, אצל אבינועם מדובר בסדר גודל אחר לגמרי. הוא קשוח מאוד, עם הנורמות הפיקודיות וההישגים, אבל משהו בו גרם לאנשים לרצות ללכת אחריו באש ובמים כפשוטו ממש. כשהוא סיים את התפקיד קצינים הזילו דמעות מתוך דאגה מי ייכנס לנעליים שלו. בפועל כשהייתי מגיע כרב הגדוד אמרתי לו: לא נעים לי להיות לידך, אתה גורם לי להתבייש. הוא היה מסוגל להיות מפקד עם כל המשימות האדירות שיש עליו, וגם להתעקש על לימוד דף יומי ומניין, והכול הכול בשלמות. אני לא זכיתי להתפלל במניין בתוך רצועת עזה והוא התפלל במניין עם חיילים מהחפ"ק".

סגל מדגיש במיוחד את הזווית של אמונה כמפקד. "הוא לוחם ומפקד אגדי, אין אדם שהיה תחתיו שלא יגיד את זה. תת-אלוף נמרוד אלוני אמר לי במסיבת הפרידה של אבינועם מהגדוד: 'הוא החייל והמפקד מספר אחת בצה"ל', אני זוכר היטב את הרגע שהוא אמר לי זאת. אבינועם נתפס כמפקד הכי טוב שהיה בעשרות השנים אחרונות. הוא סמל לחיוך מצד אחד אך יחד עם זאת לקחת את הגדוד לקצה".

אבן או בקבוק תבערה – קו אדום

אמונה זכה לצל"ש אלוף הפיקוד על תפקודו כמפקד גדוד 101 של הצנחנים במהלך מבצע צוק איתן, אך הוא ביקש שהצל"ש יירשם על הגדוד, וכך היה. "הוא זכה לצל"ש בצוק איתן אך סירב לקבל אותו וביקש שהגדוד יקבל. חשוב להדגיש: זה היה מעשה אישי שלו, הוא זיהה ניסיון חטיפת גופות של חיילי הנדסה, ובתושייה הצליח למנוע את זה על ידי שימוש יצירתי בכוח שריון. זו הייתה פעולה שלו, שעליה הוא כאמור לא הסכים לקבל את הצל"ש אלא ביקש שהגדוד יקבל. וכך היה בסוף, הגדוד קיבל במקומו", מספר סגל.

חושן מרחיב על עניין הצל"ש: "הגדוד שלנו קיבל צל"ש בצוק איתן אבל זה לגמרי צל"ש של אבינועם, זה כזה אבינועם להגיד 'זה לא אני, זה הגדוד'. בסוף זה הוא, כי הוא באמת פיקד על הקרב ושיתף את הטנקים ושאר הכוחות. היה שלב שהוא הלך לחלץ כוחות שקיבלו טיל נ"ט על D-9. מדובר במקצועיות ברמה הכי גבוהה שיש, בלי טיפת התנשאות ותמיד עם אווירה טובה".

הקרביות שזיכתה אותו בצל"ש הייתה ביטוי לאישיות ביטחונית שדורשת מבחינה מבצעית. "פעם בחודש הוא רצה לקבל מכתב מהמ"מים, כלומר, שאנחנו נשתף אותו בתחושות ובשאלות המבצעיות שלנו, והוא בהחלט קרא והתעניין". חושן מספר על מקרה של סיוע לחייל נשוי שהוא זוכר שאמונה היה שותף בו. "היה חייל נשוי בלי ילדים שלא קיבל תשמ"ש (תשלומי משפחה – ד"ע) והיה צריך סיוע כלכלי. הוא נתן לו מענק של כמה מאות שקלים".

לצד כל הקשיחות והדרישות, התגלה אמונה כיהודי שכל זריקת אבן או פיגוע קטן שרטו את ליבו. "כל זריקת אבנים על יהודים הפריעה לו באופן אישי", אומר חושן. "היה לו חשוב שיהודים לא ירגישו פגיעה בביטחון האישי שלהם, בטח על ציר 60. כל אבן או בקבוק תבערה על אזרחים זה היה קו אדום מבחינתו". חושן מדגים בסיפור: "הרגנו מחבל שבא לזרוק בקבוק תבערה בציר 60, והיינו בתחקיר אצל המח"ט ומפקד האוגדה. שם אמונה גיבה אותנו: 'אני באופן אישי קיבלתי על הג'יפ שלי עשרות בקת"בים ולא יריתי על אף אחד מהם, אבל מחבל שיזרוק בקת"בים על ציר 60 זה קו אדום, אין דבר כזה, זהו ציר מרכזי בגזרה', כך הוא אמר להגנתנו".

"הוא עמד על הרגליים האחוריות בשבילנו. אז לא הבנתי כמה הוא נדיר, אך מאז הייתי עד לכמה אירועים עם כמה מפקדים שמסתייגים ושמפחדים. הוא דאג לנו עד השנייה האחרונה. לא בכדי כשהיו לנו אבדות בגדוד, הוא היה מלווה ולוקח על עצמו אישית. הוא היה מחבק ויודע לתת מילה בחיוך שיודע להגיע אליך. אנשים היו מעריצים איתו ומוכנים ללכת אחריו לבד בכל מקום, למלחמה עכשיו. אמרתי לו אחרי שהשתחררתי: אם אתה צריך משהו, אני פה. כשהוא היה מפקד מגלן כמה חברים שלי העריצו אותו אבל לא בצורה ילדותית. הוא נוסך ביטחון, איתו הכול אפשרי".

ההערצה הגיעה פעמים רבות מתחושות ה"רעל" החיוביות שהיה נוסך בחיילים. "הוא היה מדבר איתנו על המחבלים 'העכברושים נכנסים לתוך המחילות שלהם'. הסרטון שפרסמו מהשיחה לפני הכניסה לעזה, קשה להסביר אותו לאדם מהשורה כי יש דיסוננס בין הקולות שמריעים ומוחאים כפיים ובין התחושה שיש לך באותו רגע כחייל לפני קרב. התחושות קשות ואנשים דואגים, והוא פשוט נעמד בקוליות מטורפת והעלה לכולם חיוך על הפנים. הרגשתי שאני הולך אחריו בעיניים עצומות. לשמוע אותו בקשר זה משרה עליך ביטחון. והכול ברוגע. בניגוד למפקדים אחרים שבאים אליך לפילבוקס ואתה בלחץ, הוא תמיד בחיוך דורש: איפה אפשר להוציא עוד מארב? מה הניתוח שלכם? מה לדעתך נקודת התורפה? מה חסר לך לעמוד במשימה? זה מה שהיה חשוב לו לשמוע כשהגיע לבקר אותנו בפילבוקסים".

***