בשבוע שעבר נכנס ראש המועצה האזורית גוש עציון, שלמה נאמן, לתפקידו החדש כיושב ראש מועצת יש"ע. אותו נער צעיר שנולד בברית המועצות, גילה את יהדותו במקרה, למד עברית בסתר ועלה ארצה בגיל 17 - לא חלם אי פעם שיזכה לעמוד בראש ארגון שמייצג מאות אלפי מתנחלים.
"האם חלמתי לעמוד בתפקיד הזה? באותם ימים בברית המועצות אפילו לא ידעתי שיש משהו כזה שנקרא יהודה ושומרון", הוא מחייך. "להפך, היה לי ברור שכשאני אעלה לארץ אני הולך לעבוד לא משנה במה, חצרן או מטאטא רחובות, העיקר לחיות בארץ שלנו ולהקדיש את עצמנו להקמת המולדת, ממש ככה דיברנו בינינו. העיקר מבחינתנו היה לזכות לעלות לארץ. עברו מאז שנים, וכבר מעל חמש שנים אני מכהן בתפקידי כראש מועצת גוש עציון, שזה כשלעצמו חלום שאי אפשר היה לתאר. ועכשיו הכניסה לתפקיד החדש כבר חוצה כל גבול אפשרי".
נאמן (49) נולד וגדל בבירוביג'אן שבברית המועצות כבן בכור במשפחה בת שני ילדים. "גדלתי באזור שסטלין הקים בשנת 1934 ושימש אוטונומיה של יהודים, אם כי חוץ מהשלט ביידיש בכניסה למקום, לא היה שום סממן יהודי. כולנו היינו ממש מנותקים מיהדות. ההורים שלי לא ידעו בכלל איפה זה ישראל, מה זה יום כיפור ופסח. פשוט כלום".
בכיתה ד' הוציאו את כיתתו עם שלטים להפגנה נגד ישראל. "אז גיליתי לראשונה שבכלל יש מדינה ליהודים". מאז החלה מנקרת במוחו המחשבה על משמעות היותו יהודי. "רציתי להבין, להיות חלק. בגיל 13 הודעתי לאמא ואבא שמהיום אני לא אוכל חזיר. למה? כי שמעתי שיהודים לא אוכלים חזיר". את השפה העברית למד ולימד בהיחבא, ובהמשך הצטרף לתנועת בית"ר והוביל את הפעילות הציונית של התנועה בעירו.
בגיל 17 עלה לישראל עם משפחתו. אחרי כמה חודשים נישא לשלומית, שאותה הכיר מהפעילות הציונית בבית"ר בעירו. מספר חודשים לאחר חתונתם עברו בני הזוג להתגורר בכרמי צור, ומאז הם שם.
בהמשך למד בישיבת ההסדר הר עציון, שירת בצבא בחיל השריון ולמד חינוך במכללת הרצוג. לאורך השנים המשיך לעסוק בפעילות ציונית ומילא שורה של תפקידים בתחום, ובהם: שליח הסוכנות היהודית לאוקראינה, מנהל חטיבה בסוכנות ויועץ לשר זאב אלקין. נאמן אף נמנה עם פוקדי הר הבית המתמידים. בפברואר 2017 נבחר לראשות מועצת גוש עציון. לפני שנתיים וחצי הקים במועצת יש"ע את דסק מזרח אירופה במטרה לחבר את קהל דוברי הרוסית בארץ ובחו"ל להתיישבות.
ריבונות בחלקים
בעקבות פרישתו של יושב ראש מועצת יש"ע האחרון, ראש מועצת בקעת הירדן דוד אלחייני, הציע נאמן את עצמו לתפקיד יושב הראש, ונבחר פה אחד. בשבוע שעבר אושר מינויו במליאת מועצת יש"ע והוא החל בתפקידו החדש. אבל יחד עם התרגשותו, מדגיש נאמן, באה תודעת השליחות. "אין כאן לא שררה ולא כבוד אלא אחריות כבדה. מועצת יש"ע לוקחת על עצמה משימות ויעדים למען ההתיישבות. באנו לכאן כדי להציב משימות ולעמוד בהן".
ומה היעדים שהצבת עם כניסתך לתפקיד?
"המשימה הראשונה והעיקרית היא קידום הריבונות ביהודה ושומרון וחיזוק הנוכחות היהודית במרחב", הוא פותח במה שמבחינתו הוא כל התורה כולה. "הדבר הזה הוא בעיניי לא רק משימה אידיאולוגית ואמונה שהארץ הזאת שייכת לנו, אלא היא בפועל גם הפתרון לכל הסוגיות האחרות שעומדות על הפרק. כי כל הקשיים, האתגרים וחוסר היכולת שלנו לשמור על הקרקע - הכול נובע מכך שאנחנו לא מתנהלים כמו רשויות עצמאיות, ובניגוד לכל רשות אחרת במדינת ישראל אנחנו חיים תחת שלטון צבאי. הדבר הזה שומט את הקרקע מתחת לרגלינו בתור נבחרים שאמורים לדאוג לאזרחי המדינה שגרים אצלנו. לכן קידום הריבונות הוא משימה מרכזית בשבילנו".
נאמן מבקש לחדד כי סוגיית הריבונות טומנת בחובה שלל נושאים בוערים שדורשים טיפול דחוף בהקדם, עוד הרבה לפני השגת הכותרת הגדולה. "ריבונות מבחינתי זה לאו דווקא החלטת ממשלה חד־פעמית שמכריזה על ריבונות, החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון והפיכת האזור לשטח ישראלי לכל דבר ועניין. זה בוודאי חלום גדול, אבל ריבונות מושגת על ידי צעדים קטנים, עקב בצד אגודל, כמו למשל לקבוע שנתנהל מול משרדי הממשלה ולא מול המינהל האזרחי. אנחנו מצפים ממשרדי הממשלה השונים לפתוח מחוז יהודה ושומרון. בכל משרד ממשלתי יש חלוקה למחוזות גאוגרפיים - צפון, דרום, מרכז וירושלים - אבל באף משרד ממשלתי אין מחוז יהודה ושומרון. המינהל האזרחי הוא המחוז שלנו, וזה דבר שאנחנו רוצים לבטל".
נאמן מצביע על יעד נוסף, והוא החלת חוקים פרטנית על שטחי יהודה ושומרון. "חוק התקשורת, למשל, לא חל על יהודה ושומרון. אנחנו מצפים שכל ספק תקשורת בישראל יהיה מחויב לספק לתושבי יהודה ושומרון את אותו שירות שהוא מספק בנגב, בגליל ובכל פריפריה אחרת. לא ייתכן שלא נקבל שירות פשוט כי הם לא מחויבים לספק לנו שירות על פי החוק".
הפער החוקי יוצר, אליבא דנאמן, גם מציאות של אי־שוויון בהזדמנויות הכלכליות. "התושבים מופלים לרעה מבחינת היכולת שלהם להתפתח מבחינה כלכלית. בגלל ענייני חקיקה כאלו ואחרים כל הרשויות ביהודה ושומרון בגירעון גדול, ביחס למצב הכלכלי של מועצות באותו סדר גודל. בגוש עציון, אם היה חל החוק הישראלי, ההכנסות שלנו כרשות היו הרבה יותר גדולות. הרשויות ביהודה ושומרון מופלות", הוא קובל, "בסיסי צה"ל שבתחומי השיפוט שלנו לא משלמים ארנונה. בנגב משלמים, בכל מקום משלמים, וביהודה ושומרון לא משלמים. יש עוד דוגמאות כאלו, שאני מכניס אותן תחת סוגיית הריבונות.
"תליתי את דגל הריבונות ויש אנשים שמסתכלים עליי כאילו אני הזוי ורוצה להילחם בכל העולם. נכון, אני בעד ריבונות, אבל עד אז יש החלטות שלעולם בכלל לא אכפת אם נקדם, והן משמעותיות וקריטיות עבורנו, כמו הדוגמה הקטנה בנוגע לתשלום ארנונה ביהודה ושומרון".
משימה קריטית נוספת, קובע נאמן, היא השמירה על קרקעות האזור: "דיני המקרקעין ביהודה ושומרון הם שערורייתיים, הזויים. הם דינים של האימפריה העות'מאנית שלא קיימים בשום מקום על פני הגלובוס חוץ מיהודה ושומרון. זו סוגיה קריטית שנוגעת במאבק על הריבונות וגם מלחמה מעשית על הקרקע. חייבים להילחם במציאות שבה האויב מנהל מלחמה אל מול ההתיישבות ביהודה ושומרון כדי לזכות באדמות בשטחי C. הם גונבים אדמות במחרשה, במשאבות בטון ובבנייה לא חוקית. הם מעבירים בפועל אוכלוסייה ערבית משטח A ו־B לשטחי C. מדובר במערכה של ממש, בכל המובנים".
ואיפה הממשלה בסיפור הזה?
"שאלה טובה", הוא אומר. "הממשלות הקודמות לא עשו מספיק בנידון, ואילו הממשלה הנוכחית עושה את ההפך ופשוט עוזרת לאויב".
זו אמירה קשה.
"אין לי אמירה אחרת", הוא מתעקש. "יש כאן אויב ששם לו למטרה לשנות את גבולות המדינה שלנו, הוא עושה את זה באמצעים אחרים - לא במתקפה צבאית, לא בפעולות טרור - אבל המטרה לא השתנתה כהוא זה: לשנות את גבולות המדינה ולקבוע עובדות בשטח לעתיד לבוא. זאת משימת האויב, ואגב, גם הממשלה הזאת לא חולקת על כך. הרי מי שמגדיר את זה כ'מערכה על שטחי C' אלו לא מועצת יש"ע, סמוטריץ' או בן גביר, וגם לא נתניהו. מי שהגדיר את זה כך הם הגורמים המדיניים וצה"ל. כולם רואים שהאויב ממש משנה גבולות, חודר פנימה, מעביר אוכלוסייה. הרעיון שלו הוא למנוע שליטה ישראלית בשטחי C. הם משתמשים תמיד בשד הדמוגרפי כטיעון קבוע לכך שישראל צריכה לעזוב את יהודה ושומרון. אבל כשאתה מסתכל על שטחי C אתה אומר 'ריבונו של עולם, מה הבעיה? יש כאן חצי מיליון יהודים ומאה אלף ערבים. אין פה שום שד דמוגרפי'. אבל כיוון שהאויב מבין את זה הוא חודר לקרקע, בונה בקצב מסחרר ומעביר אוכלוסייה. כשהממשלה לא נלחמת בזה היא מפקירה את השטח", הוא מאשים.
את אותם מראות ניתן לראות בנגב. אולי מדובר בבעיה יותר כללית בהתנהלותה של המדינה?
"אני חושב שההפקרות הזו קיימת גם בנגב. שם זה גזל של נכסי המדינה, וזה מאוד חשוב וחייבים להילחם בזה בכל הכוח, אבל עדיין השאלה היותר גדולה היא בנוגע ליהודה ושומרון, כי כאן מדובר בשינוי גבולות", הוא מתריע. "אני חושב שהממשלה בפועל מאפשרת להם לבנות ולפלוש ולגזול קרקעות בשטחי C. צריך להבין שלא מדובר כאן בשאלה ממונית גרידא, אלא בשאלה מדינית של שינוי גבולות המדינה", הוא זועק.
גם חוסר הטיפול והזנחת התשתיות ביהודה ושומרון נובעים, לשיטתו של נאמן, מאפליה שפוגעת ישירות בחיי התושבים. "הרחבת ההתיישבות וביסוסה היא מטרה חשובה, והיא כוללת מתן חופש בנייה וגם הקמת תשתיות לאומיות. אנחנו נמצאים בהקפאה ארוכה מאוד מבחינת טיפול בתשתיות והתוצאה של זה היא שכולנו, כל מתיישבי יהודה ושומרון, עומדים מדי יום בפקקי ענק במחסומים לא מתאימים, כולנו לא גולשים באינטרנט במהירות שגולשים בה במקומות אחרים בישראל, לכולנו אין עוצמת חשמל כמו במקומות אחרים, כמעט כולנו סובלים ממחסור במי שתייה, כולנו סובלים מחוסר באספקת גז טבעי לבתים ולתעשייה, כולנו מופלים לרעה בנושא של קליטה סלולרית", הוא מונה כמה מהכשלים העיקריים בתשתיות הקיימות ברחבי יהודה ושומרון. "התשתיות לא קיימות אצלנו ביהודה ושומרון כמו בתוך הקו הירוק. זה מאט את הפיתוח בהתיישבות וגם עולה בחיי אדם", הוא מבהיר. "כשפצוע או יולדת לא יכולים להגיע לבית החולים בזמן כי האמבולנס רק יכול לעשות רעש אבל לא לעקוף רכבים, כי אין לו נתיב או שוליים בכביש - חיי אדם נפגעים, ועוד לא דיברנו בכלל על הנושא הביטחוני. תשתיות ירודות פוגעות בנו, פוגעות באיכות החיים, הן לא מאפשרות לנו להתפרנס כראוי. תושב אלון שבות שרוצה לעבוד ישירות עם חברה בארצות הברית מתקשה לעשות זאת כי אין לו אינטרנט כמו שצריך. זו פגיעה בחופש העיסוק. חוסר פיתוח התשתיות כנדרש פוגע ישירות בתושבים שלנו".
השטח מבעבע
מחסור קריטי נוסף, מציין נאמן, מורגש בהיקף הבנייה ברחבי יהודה ושומרון. על פי הנתונים שמפרסמת מועצת יש"ע, האוכלוסייה ביהודה, שומרון ובקעת הירדן מונה בימים אלו כ־497,000 תושבים. בשנת 2021 קצב הגידול באזור עמד על 3.3%, לעומת 1.8% בשאר האזורים במדינת ישראל.
"אנחנו ביהודה ושומרון גדלים באוכלוסייה בקצב כמעט כפול מגידול האוכלוסייה בארץ. ואם אנחנו גדלים כפול, אז כשיש לנו 100,000 בתי אב זה אומר שמדי שנה אנחנו צריכים לבנות לפחות עוד 5,000 יחידות דיור רק כדי שיהיה מקום לילדים שלנו, וזה עוד לפני קליטת העלייה ותושבים חדשים שרוצים לבוא לגור באזור. כך שיש להאיץ בדחיפות את הבנייה באזור", הוא אומר ומוסיף: "כמובן שגם איחוד כוחות בהתיישבות וחיזוק מועצת יש"ע הם תמיד יעד נכון ומבורך. לא תמיד אנחנו מאוחדים וצריך לשאוף לפעול יחד".
זה מוביל אותי לשאלה המתבקשת, עד כמה מועצת יש"ע רלוונטית כיום?
"אני חושב שהיא רלוונטית מאוד, מהסיבה הפשוטה שכל האתגרים שאיתם אנחנו מתמודדים הם מיוחדים ליהודה ושומרון. אם הייתי אומר לך שהבעיות שלנו הן רק יוקר המחיה, יוקר הדיור, מחירי הדלק או כיתות לימוד שחסרות, היית מפסיקה אותי באמצע הנאום שלי ואומרת 'מה הקשר ליהודה ושומרון?', אבל כל מה שדיברנו עליו, אין אותו בשום מקום אחר. זה מייחד את יש"ע, אז מי יטפל בזה אם לא מועצת יש"ע?" הוא תוהה. "הלוואי ולא היה צריך אותה. אנחנו גוף שעוזר לאזור שמפלים אותו, אזור שמתנהל בצורה שונה משאר חלקי מדינת ישראל. תנאי הפעולה שלנו אינם שווים לכלל הרשויות בישראל. אנחנו חווים אפליה חוקית וכלכלית, אתגרים ביטחוניים ומלחמה על הקרקע, ואם מועצת יש"ע לא הייתה קיימת - היה צריך להמציא אותה. אז למה להמציא משהו שכבר קיים? צריך פשוט לעבוד ולקדם דברים".
ובכל זאת, עד כמה המועצה מצליחה להכניס את כל הרשויות תחתיה? יש ראשי רשויות דומיננטיים שפועלים על דעת עצמם ולא סרים למרות המועצה.
"אנחנו לא מחפשים מרות ולא משמעת קואליציונית".
אבל אם אתם מאוחדים, הכוח וההשפעה שלכם רבים יותר.
"אנחנו מבקשים להציב יעדים משותפים ולהשיג אותם במשותף - זה לא מבטל אף אחד מחברי המועצה. כל אחד מאיתנו הוא ראש רשות שנבחר לקדם את האזור שלו וצריך לתת דין וחשבון לבוחרים שלו. מועצת יש"ע היא לא גוף שמבטל רשויות, אלא מכפיל כוח", הוא מסביר את הרציונל העומד מאחורי ארגונו. "בנוסף לכל מה שכל רשות עושה לאזור שלה, אנחנו כגוף משותף נוסיף על עצמנו משימות לאומיות ונקדם אותן".
לאחרונה הוקם בידי הנהגת ההתיישבות מאהל מחאה מול בית שר הביטחון בני גנץ בדרישה לטיפול דחוף בכשל המעברים ביהודה ושומרון. לטענתם, המחסומים של צה"ל ומשרד הביטחון, שתוכננו לפני כשלושה עשורים, אינם מותאמים למספר כלי הרכב שנעים כיום על הכבישים ואינם ערוכים לעשרות אלפי הפועלים הפלשתינים שעוברים דרכם מדי יום - כך נוצרים פקקי ענק וצווארי בקבוק מדי יום. "אנחנו מבינים שאחד הכשלים הגדולים שיש לנו בשטח הוא כשל המעברים", מסביר נאמן. "נושא המעברים והמחסומים שעומדים בין יהודה ושומרון לישראל הקטנה תוקעים את התושבים שלנו בפקקי ענק מעשה ידי אדם".
יש ברירה? לא חייבים מחסומים?
"אני לא איש ביטחון, ובעיניי זו בכלל בושה שיש מחסומים כאלו בלב הארץ. מה שיש לנו אלו מעברי גבול ולא באמת מחסומים ביטחוניים, ועל זה ברור שיש לי מה להגיד וברור שאני לא מרוצה מכך", הוא מבהיר את דעתו. "אבל אם הם כבר קיימים - תפקוד המעברים הכושל יוצר בעיות תחבורה שפוגעות באורח החיים התקין של תושבי יהודה ושומרון".
שוחחתם על העניין עם שר הביטחון?
"בהחלט, שוחחנו על כך עם כל השדרה של מערכת הביטחון, כולל השר. המחסומים האלו לא מתפקדים", הוא מאשים. "דרשנו שהמחסומים הקיימים יתנהלו כראוי, ברמה שלא צריך לעמוד שם 45 דקות בכל בוקר. אם צריך חמישה מסלולי בידוק ומופעל מסלול אחד, זה אומר שבמקום להמתין במחסום שלוש דקות ניאלץ לעמוד ארבעים דקות ויותר. וברגע שיש מחסום שבנוי למעבר של 3,000 פועלים ביום ועוברים בו בפועל 10,000 פועלים - פי שלושה ממה שתוכנן כשבנו אותו לפני עשרים שנה - ואף אחד לא טורח לבדוק האם המחסום ישים כיום, זאת מציאות לא הגיונית. אנחנו לא תיירים בארץ שלנו", הוא קובל בחוסר השלמה, "לא ייתכן שיוצב מעבר גבול ממעלה אדומים לירושלים או מבית חגי לבאר שבע. אני חי במדינה שלי ורוצה לנסוע בחופשיות מעיר לעיר ומיישוב ליישוב, אני רוצה להתפרנס, רוצה ללמוד ולחיות חיים נורמליים. אז אם החלטתם להציב שם מעברים, תטפלו בהם כמו שצריך. אנחנו לא תיירים פה".
נאמן מעלה בדבריו ביקורת נוקבת על התנהלות "ממשלת השינוי" ביחסה להתיישבות בשנה האחרונה. "באופן כללי הממשלה הזאת מבחינתנו הייתה שלילית. לא זכינו ליחס חיובי להתיישבות. פגישה תקופתית של ראשי ההתיישבות עם ראש הממשלה לא התקיימה בכל תקופת הממשלה הזאת, לא עם בנט ולא עם לפיד. גם לא עם שר הביטחון. זה די חסר תקדים", הוא מציין. "אני כמעט שש שנים ראש מועצה ולאורך כל השנים, בערך פעם בחצי שנה, נערכו פגישות כאלו בכל מיני נושאים של ההתיישבות, וכאן לא היה כלום. כמובן, דרך העוזרים פנינו פה ושם, אבל פגישה מסודרת עם כלל ראשי המועצות, כמו שהיה נהוג - לא נערכה. כן אציין ששרים כמו זאב אלקין, איילת שקד ויועז הנדל היו קשובים לנו, אבל הממשלה ככלל לא הייתה איתנו".
בתקופה האחרונה חלה עליית מדרגה במתיחות הביטחונית ביהודה ושומרון, והמתיישבים נאלצים להתמודד עם אירועי אלימות, זריקת אבנים ואפילו ירי מנשק חם כדבר שבשגרה. נאמן מוטרד ביותר מהמצב בשטח. "המצב הביטחוני מבעבע. כבר שנה שלמה הערבים מרימים ראש ויש המון אירועים ביטחוניים בכל שבוע. בתקשורת שומעים כשיש אירועי ירי עם נפגעים או כשזה מתרחש במרכזי הערים בישראל, אבל אנחנו מרגישים את זה יום יום, וזה קשה מאוד", הוא נאנח. "אנחנו מבינים שהאויב מרים ראש וצריך להיכנס בו בחזרה ולהרגיע אותו".
התחושה היא שבין המציאות המבעבעת בשטח ובין התנהלות הממשלה קיים פער לא ברור.
"פער גדול. לדעתי הפער לא מונח במגרש של צה"ל אלא במגרש המדיני, כיוון שהממשלה הזאת החליטה שהמשימה שלה היא לחזק ולבנות את הרשות הפלשתינית - רשות שמייצרת טרור, תומכת בטרור ומממנת טרור. כל שיתוף פעולה איתה בעצם מגביר את הסיכון הביטחוני. אבל זו מדיניות הממשלה האחרונה מהרגע שהוקמה, ולא רק זה, היום הם רצים לבחירות עם המשימה לחזק את הרשות. אני חושב שכל מי שארץ ישראל יקרה לו וכל מי שביטחון ישראל יקר לו צריך לתת את קולו למפלגות שמתנגדות לדבר האווילי והנורא הזה".
עד כמה לשיטתך מועצת יש"ע צריכה להיות מעורבת בפוליטיקה? למשל בבחירות הקרובות, האם תצאו באמירה ספציפית לתמוך במפלגה כזו או אחרת?
"תפקידנו הוא לדאוג לאינטרס של ההתיישבות ולא להתערב במהלך פוליטי ברמה המפלגתית. מותר לנו וחובה עלינו לומר מה טובת ההתיישבות ולקרוא לכל מי שההתיישבות יקרה לו להצביע למפלגות שתורמות להתיישבות ותומכות בריבונות, ולא להצביע למפלגות שמזיקות להתיישבות. אבל אני לא אומר מי הן המפלגות. המעורבות שלנו היא לא מפלגתית".
ואם ראש הממשלה לפיד מקדם שתי מדינות לשני עמים ומתבטא בפומבי בעד הקמת מדינה פלשתינית, תביעו קול מחאה?
"זו הזיה שהוא מדבר על נושאים קריטיים כל כך. הוא ראש ממשלה זמני. לפיד לא קיבל מנדט מהציבור, לא היה לו 61 בכנסת בשום שלב כדי להיות ראש ממשלה, אבל הוא מספר סיפורי סבתא לכל העולם שהוא בעד אחדות העם, ולוקח את הנושא הליבתי שסביבו העם הכי מפולג ותוקע אותו בעין לציבור הישראלי, ועוד במהלך מערכת בחירות. אני חושב שיש לו קמפיינרים טובים שנתנו לו עצה איך לקבץ עוד כמה קולות מהשמאל הישראלי ואיך להוציא עוד כמה מצביעים ערבים מהבית לקלפיות. מדובר בתרגיל פוליטי", הוא מלין, "אבל ארץ מולדת אינה נכס סחיר, ואסור שתהפוך לכלי משחק בידי קמפיינרים".
***