לפני עשר שנים, בקיץ 2013, השתתף הרב שראל רוזנבלט בסמינר בין דתי באוניברסיטת דרו בניו ג'רזי.
במהלך הסמינר פגש הרב רוזנבלט אנשים מאמינים מדתות אחרות, ביניהם מוסלמים מהשבטים הכי קשוחים באפגניסטן, בקהילות בפקיסטן, בניגריה, במצרים ובאינדונזיה, וחזר משם עם לא מעט תובנות.
"חלק מהקונספציות שלי על נצרות ואסלאם התחזקו וחלק אחר התנפץ אל מול התמונה המציאותית שמתגלה במפגש אמיתי", הוא מספר בראיון מיוחד לרגל צאת הספר החדש 'ושמו אחד' שכתב עם הרב יעקב נגן ואסף מלאך, "למשל, כמה אנשים בישראל יודעים שרק כעשרים אחוז מהמוסלמים הם ערבים?"
"בארצות מזרחיות יש אסלאם שונה מאד ממה שאנחנו פוגשים אצל ארגוני הטרור המוכרים לנו מקרוב, ואצל רוב המוסלמים המילה ג'יהאד משמשת ברוב החיים שלהם למסירות נפש עבור תפילה בכוונה ועשיית חסד וצדקה לנזקקים".
המפגש הבלתי אמצעי גרם לרב שראל להבין עד כמה חיפוש אלוקים אמיתי וכן יש בקרב מאמינים מוסלמים ונוצרים. "נכון, יש לא מעט נקודות מחלוקת", הוא אומר, "אך גם די הרבה מן המשותף".
"במקביל הבנתי גם שרוב השיח על יהודים בעולם מיוצר ע"י אנשים שמעולם לא פגשו יהודי בחייהם - אבל הם 'מכירים' דרך הייצוג התקשורתי המזעזע שלנו, ושלפעמים מספיק מפגש אחד משמעותי פנים אל פנים כדי לנפץ דעות קדומות ולהצליח להאיר אור של ברכה ולזרוע זרעים של אמון ואמונה".
התובנה האלו הובילו את הרב שראל להחלטה להקים בית מדרש שיטפל באופן מסור ומקצועי בסוגיות של ישראל והאנושות – גם ברמה הבין לאומית כמו יחס לדתות אחרות ועוד, וגם ברמה הפנים ישראלית כמו היחס למיעוטים בארץ וכדומה.
שם במלאכת ההקמה של בית המדרש, נוצר החיבור בין השלושה שהוליד את הספר שרואה אור בימים אלו ממש. "הרב יעקב נגן הוא מורי ורבי", מספר הרב שראל, " הוא היה הרב שלי בישיבת עתניאל והוא היה הראשון שהזמנתי להצטרף אחרי שקיבלתי את התמיכה של רשת אור תורה סטון".
"לרב נגן יש ניסיון רב שנים בתחום של ישראל והעמים ושל שיח בין-דתי, והוא פעיל בארגונים שונים בארץ ובעולם. אבל בגלל שהיומרה של בית המדרש והמכון היא לפעול לא רק בתוך עולם התורה אלא גם במישור האזרחי, הלאומי ומעבר לכך, היה לנו ברור שאנחנו רוצים איש של מדע המדינה איתנו".
ד"ר אסף מלאך, יושב ראש ועדת המקצוע בלימודי האזרחות במשרד החינוך וראש המכללה למדינאות בירושלים, היה האיש שנבחר, ויחד השלושה פתחו את 'בית המדרש לישראל והאנושות' וגם, כתבו את הספר 'ושמו אחד'.
"בשנה שעברה עסקנו בבית המדרש, בו שותפה גם הרבני מיכל טיקוצ'ינסקי, ביחס לדתות אחרות. כל אחד היה אחראי על נושא, שולחים מקורות, לומדים ביחד, מלבנים את הסוגיה, ולאחר מכן גם יוצאים לשטח ונפגשים עם אנשי מקצוע".
"המטרה של כל התהליך הזה, שאני מקווה שגם באה לידי ביטוי בספר שכתבנו בעקבות הלימוד המשותף, היא לחשוב בעיניים חדשות על החזון של תורת ישראל ועל החיבור והתרגום הנכון של תורת ישראל למציאות חיינו כאן ועכשיו".
"הספר לא מבקש להתעלם מהבעיות, מהמחלוקות או האתגרים ולא מהעוולות שנעשו לעם ישראל לאורך ההיסטוריה, אולם הוא מאיר את הצדדים הטובים, המחברים והמשותפים לא רק שקיימים היום אלא שגם היו קיימים לאורך ההיסטוריה. אני מניח שרוב הקוראים וביניהם גם תלמידי חכמים לא מכירים לעומק את יחסם החיובי לנצרות של רבים רבים מרבותינו באירופה. יש כאן תמונה הרבה יותר מורכבת שמאפשרת לנו לצאת מהעמדה של "עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב" או לצאת מהפרשנות המופשטת והעקרונית שלה ולהתחיל לראות וליישם אותה במציאות".
נקודה נוספת שמציין הרב שראל היא ה'נוסטרה אטטה', אותו מהפך הגדול שקרה בתוך הכנסייה הקתולית ושינה לגמרי את היחס ליהדות. שינוי שהתחיל במסמך בהחלטה רשמית של הכנסייה והאפיפיור משנת 1965, והמשיך בכינון היחסים עם מדינת ישראל ב1993 ובוועדה המשותפת של הרבנות הראשית לישראל והוותיקן.
"הכנסייה הבינה שקרה משהו בעולם", הוא מסביר, "הם הבינו שהם טעו. ממש ככה. ומה התגובה היהודית? האם אנחנו השכלנו לראות את המציאות החדשה? האם נגיב רק בהצהרות כמו שהיה בעבר או שתהיה שפה רבנית בית מדרשית שתסתכל בעיניים חדשות על המציאות".
"אני מאמין שהספר "ושמו אחד" יכול לתת צוהר לשפה הזו, ושברגע שנסגל את השפה הזו נוכל לפעול ולהשפיע באופן משמעותי על מציאות חיינו ועולמם של ילדינו".