בריאת העולם וגירושו של האדם מגן עדן, הולידו גם מונח חדש שנקרא גיהינום. וכך מתחלקים להם חיי העולם הבא לשני מדורים. גן עדן מחד וגיהינום מאידך.
את גן העדן כולם יודעים לתאר. במילים, בתחושות, באוירה. את הגיהנום קצת פחות.
והנה עולה לה הצגה חדשה של תיאטרון בית לסין ומעלה את תיאור הגיהנום 'ברוכים הבאים לגיהנום'.
זה מתחיל הכי אידאלי שיש. גבר מזדקן (אבי קושניר הנפלא והמוכשר), זוכה בפרס הראשון בלוטו בסכום אגדי. אבל אז מתחילות הצרות. הצגה מופלאה, מצחיקה עד דמעות ומעבירה מסר ברור ומתאים לכולם. לבקש סליחה על טעות שעשיתי, תמיד לחיות בצנעה עם אהובך, עדיף על חיי רווחה ושקר.
רמי ורד מחזאי ההצגה מספר שאת המחזה כתב בזמן מגיפת הקורונה בין בידודים, נתוני תחלואה, וספירת
מתים יומית. וכהגדרתו "תקופה שבה נענשנו בלי להבין מי מעניש אותנו ועל מה".
כמו אבי בן חיים (הגבר המזדקן -קושניר), שמעשה מהעבר רודף אותו עד שערי הגיהנום וכמוהו ועד שלא נגלה מה עשינו, ונתקן את זה, נמשיך להיענש.
"אנחנו יוצרים את הגיהנום שלנו, ורק אנחנו יכולים לתקן אותו. ולמה קומדיה? כי מה מצחיק יותר מגיהנום? בטח לא גן עדן", אומר ומסביר רמי ורד.
וכך, מפגש מפתיע דווקא גורם לאבי בן חיים לוותר על תכונותיו "הישראליות" ולעשות צעד לקראת שינוי... זה מה שיוצר את הריגוש העמוק שאנו חווים בשיאה של הפנטזיה הקומית, שינוי שמאפשר לנו להוקיר את רוחו
הטובה של האדם באשר הוא, אפילו בגיהנום.
"צריך לומר גם", כמו שכותב על ההצגה דרמטולוג המחזה אבישי מילשטיין, "הקומדיה הקלאסית אהבה תמיד להעמיד במרכזה דמות בעלת תכונה מוגזמת".
הגיבור הקומי, שהוא "עבד" לתכונתו המוגזמת, פועל אך ורק כדי לממש, או למקסם, את התכונה הזאת. כך נולדו "הקמצן", "החולה המדומה", "החייל הרברבן", "המשרת התחמן", "המשרתת הערמומית" וכל חבריהם בקומדיה הקלאסית. לא רק שתכונותיהן של דמויות אלו מוצגות בהגזמה, הדמויות גם אינן יכולות, או מעוניינות, להיפטר מתכונות אלה, או למתן אותן" בדיוק כמו בהצגה.
רוצו לצפות, להינות, לצחוק לאורך 90 דקות שרק עושות בסוף טוב.