"פעמים רבות ילדינו משווים עצמם לאחיהם, ודורשים זכויות שוות. 'למה לאחי מותר לחזור בשעה X ולי אסור?'; 'למה לאחי מותר שעה במחשב ולי רק חצי שעה?' ועוד, נשמעים תדירות בבתינו".
כך פותח הרב יונה את שיחתו הקצרה, בקביעה שילדינו, ובעקבותיהם אף אנחנו, נכנעים ל'שיח הזכויות' שרווח בעולמנו הפוסט-מודרני. לדעתו, תפיסה זו יוצרת נזק חינוכי.
לדברי הרב יונה, אל לנו לאמץ גישה זו, תוך ניסיון אין-סופי לשמור על שוויון מוחלט בין הילדים, בין בבית ובין בכיתה.
לדבריו, אף בכיתה יכולה מורה לשמוע שוב ושוב: "למה אותי הענשת ואותו לא?", "למה לו ויתרת ולי לא?". גודמן מציע לנו לא לאמץ גישה מעוותת זו. לדבריו, צריך לומר בפשטות, הן בכיתה והן בבית: "הוא זה הוא ואתה זה אתה, ואנו לא משווים". לדבריו, אף בין תאומים, שנולדו בהפרש של דקות, אין צורך לחוש שחובה עלינו ליצור כל הזמן שוויון.
לדבריו, ההיפך הוא הנכון: "לפעמים אפשר לקנות מתנה או לשמח ילד אחד, מבלי לרוץ ליצור שוויון ולעשות פעולה דומה עם הילד השני. אל לנו להחזיק סוג של פנקס ולוודא שיש כל הזמן שוויון זכויות". הרב יונה מדגיש, שאם באופן עקבי מטפחים ילד אחד שלא בצדק, אזי ההורה באמת צריך לבדוק את עצמו. אך לדבריו, ביום-יום אסור לנו לאמץ 'שיח זכויות' של 'מגיע גם לי' רק בגלל שהשני קיבל. עלינו לחנכם לא להשוות עצמם לאחיהם או לחבריהם בכיתה, אלא לעצמם!