1.
אין צורך להתרשם יותר מדי או להתמלא ברחמים לנוכח התבהלה, חלקה אותנטית וחלקה מעושה, שפרצה בשמאל ובתקשורת בעקבות ניצחון הימין בבחירות. חשוב הרבה יותר להיזהר שהאמפתיה כלפי חששות המפסידים ומצוקתם, היפה כשלעצמה, לא תגרום למחנה הלאומי־דתי להתרשל או לחשוש גם הפעם מלממש את מדיניותו.
לפני הכול כדאי לזכור שהדמעות על הקיצוניות כביכול של הממשלה והקואליציה המתרקמות הן דמעות תנין. הרי לו היה הדבר תלוי בנתניהו, די ברור שהוא היה שמח לצרף לממשלתו אחת או יותר ממפלגות הגוש השני. רק בגלל החרמת נתניהו ופסילתו האישית בידי גוש השמאל, במסגרת טקטיקה פוליטית צינית שהתעטפה באצטלה צדקנית, נכנסנו לסבב של חמש מערכות בחירות בשלוש וחצי שנים ללא ממשלה יציבה. רק בגלל החרמת נתניהו השמאל הצליח באופן נדיר לכבוש את השלטון למשך שנה וחצי. וכעת, גם כן בגלל החרמת נתניהו (או אולי מוטב לומר בזכות החרמת נתניהו), עומדת לקום בעזרת ה' קואליציה הומוגנית של מפלגות המחנה היהודי־לאומי, שיכולה לגבש הסכמות רחבות בין שותפותיה ולקדם נושאים קריטיים לעתידה של ישראל.
2.
אלו שמיהרו לדבר על אריזת מזוודות ורילוקיישן לנוכח הכפייה הדתית המאיימת מעבר לפתח – אתם יכולים להירגע, זה לא עומד לקרות כל כך מהר.
כבר עברו כ־45 שנים מאז המהפך הפוליטי של שנת 1977, עשרות שנים שברובן הליכוד והימין היו בשלטון. מה שקרה מאז אינו התגברות הכפייה הדתית אלא ההפך הגמור – מגמת שחיקה מתמדת בתחולת החקיקה הדתית ובאופייה היהודי של הפרהסיה הישראלית. פתיחת חנויות בשבת, חמץ בפסח בבתי החולים ובבסיסי צה"ל, צמצום סמכויות בתי הדין הרבניים וביטול פסקי דין שלהם, הוצאת לימודי יהדות מבתי הספר הממלכתיים, מתן זכויות נרחבות לזוגות חד־מיניים – אלה רק מספר דוגמאות מתוך יריעה רחבה של התחלנות הפרהסיה הישראלית. גם אם הממשלה הנוכחית תפעל בחריצות רבה ותכהן קדנציה מלאה יהיה לה קשה מאוד להפוך את ישראל לאיראן, או אפילו לחזור לישראל של לפני שלושים שנה. אחרי כל כך הרבה שנים של שחיקת הסטטוס־קוו לכיוון החילוני, הטיה מסוימת לכיוון השני שעוד לא באמת קרתה לא צריכה לעורר קמפיין געוואלד. כן, יכול להיות שמחירי החד־פעמי יחזרו לקדמותם. ויכול להיות שאת תעודות הכשרות ימשיכו לתת רבנויות מקומיות ולא תאגידי כשרות ארציים. ויש מצב שלא יהיה די בשליחת תצהיר באימייל כדי לקבל הכרה רשמית מהמדינה לשינוי מין מזכר לנקבה ולהפך. מכאן ועד למדינה תאוקרטית הדרך עוד ארוכה, כי בסוף ממשלות הימין הן הרבה יותר דמוקרטיות מממשלות השמאל.
3.
ולבסוף, אנשי השמאל והחילונים יכולים להירגע משום שהם עדיין נהנים מרגל שמאל שמונחת על בלמים חזקים גם כאשר יד ימין מונחת על הגה השלטון בכנסת ובממשלה, ולא פעם אף מצליחים לשלוח יד שמאל ולהעביר את הרכב להילוך אחורי. גם כאשר הימין בשלטון, הכוח השלטוני שבידיו נתקל באיזונים ובלמים כמו היועמ"שים למיניהם והפקידות הבכירה של משרד המשפטים ועוד שלל מוקדי כוח בבית המשפט העליון, בתקשורת, באקדמיה, בצמרת הביטחונית והכלכלית ובפקידי שירות המדינה. כל אלה אינם עומדים לבחירות דמוקרטיות, שבהן לימין יש יתרון. השמאל הצליח, בתחכום רב, להבטיח את שליטתו בהם לאורך שנים, גם כשהימין בשלטון, וכוח ההשפעה וסמכות ההחלטה שבידיהם אינם נופלים מהכוח שבידי הכנסת והממשלה. לעומת זאת, וכפי שראינו היטב בשנה וחצי האחרונות, כאשר השמאל בשלטון כלבי השמירה של הדמוקרטיה אינם חורצים לשון, שומרי הסף שוברים שמירה, וכך שרי הממשלה חופשיים לקדם את מדיניותם כמעט באין מפריע.
וזו תהיה אולי המשימה החשובה ביותר של הממשלה הבאה: להחזיר לידי המערכת השלטונית הנבחרת את הסמכויות שנבזזו ממנה בידי האליטות ומוקדי הכוח. וקודם כול לרסן את מערכת המשפט, שכובלת באופן מסורתי את ממשלות הימין מלבצע את המדיניות שלמענה נבחרו ובשמה קיבלו את המנדט מהעם.
לגוש הלאומי־דתי ניתנה כעת הזדמנות נדירה ליישם את ערכיו בקואליציה ללא הפרעות מבפנים. אם הליכוד שוב יתרווח בכורסת הנהג הנוחה וישקע בתנומה, ואם שותפיו הדתיים והימניים יניחו לו להסתפק במנעמי השלטון ולעשות מעט מאוד, זו תהיה החמצה בלתי נסלחת. הממשלה ההולכת ומוקמת חייבת לחיות בתחושה שהזמן שלה קצוב, והיא חייבת לשים על השולחן סדר יום יהודי ולאומי מובהק ולהספיק לשנות. רק כך יובטח שהקדנציה שלה תיזכר כהצלחה, וגוש המפלגות שהרכיב אותה יוכל לצפות למנדט דומה ואף נרחב יותר בבחירות הבאות. הציבור עשה מאמץ והתגייס בהמוניו להחזיר אותם לשלטון, ועכשיו מוטל עליהם להביא תוצאות.
4.
להלן כמה מהמשימות שצריכות לעמוד בראש מעייניה של הכנסת הנכנסת והממשלה הבאה:
מערכת המשפט – כבר אמרנו. להגדיר ולתחום את סמכות היועצים המשפטיים ושופטי בג"ץ. לחוקק פסקת התגברות שתאפשר לכנסת להחזיר לתוקפם חוקים שבג"ץ ביטל. ולא פחות חשוב – לשנות את שיטת בחירת השופטים באופן שיעניק לציבור ולנבחריו הרבה יותר השפעה על הרכב שופטי בג"ץ.
- דרושה תנופת בנייה, תכנון ופיתוח בהתיישבות ביהודה ושומרון בכלל וביישובים המרוחקים בפרט. יש להסדיר בהקדם את כל מאחזי ההתיישבות הצעירה. במקביל יש לנהל מלחמת חורמה נגד השתלטות הפלשתינים על שטחי C, ולפתוח בתהליך של החלת ריבונות ישראל על היישובים. גם חיזוק ההתיישבות בנגב ובגליל והמאבק בפשיעה החקלאית חייב לעמוד במקום גבוה בסדר העדיפויות.
מלחמה בטרור: לחייב את כוחות הביטחון לחדול מלהסתמך על שיתוף פעולה עם מנגנוני הרשות, לפגוע במחבלים ולחדש את ההרתעה. להפעיל סוף סוף את הסנקציות הכלכליות שנקבעו בחוק נגד הרשות הפלשתינית, ולנכות מהכספים המועברים לה את התמיכות והמשכורות שהיא מעניקה למחבלים ולמשפחותיהם. לצאת למלחמת חורמה נגד העבריינות הלאומנות והפלילית במגזר הערבי ולהחזיר לשם את המשילות ואת אכיפת החוק – לרבות חידוש חוק קמיניץ להרתעת עברייני בנייה שממשלת בנט-לפיד עצרה את יישומו.
- לאחר חקיקת פסקת התגברות, יש להחזיר לתוקפם את חוקי הכנסת שנועדו לעודד מסתננים לעזוב את הארץ אך בוטלו בידי בג"ץ. יש לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות ולעצור את זרם העולים הלא־יהודים שהגעתם ארצה גורמת להתבוללות.
- לאפשר ולעודד שוק תקשורת חופשי ברדיו ובטלוויזיה, מהלך שיוביל ליצירת איזון אידיאולוגי ותקשורת שמבטאת את ערכי היהדות והלאומיות של רוב אזרחי המדינה.
ערכי משפחה: החזרת כבודו וחיזוק מעמדו של התא המשפחתי המסורתי, והפסקת העידוד הממשלתי שניתן להקמת "משפחות חדשות" לצורותיהן השונות. צמצום מנגנונים ותקציבים שנועדו לעודד השתלטות של רוח הפמיניזם הקיצוני והלהט"ביזם על החברה הישראלית ורשויות השלטון.
5.
הציבור החרדי והחרד"לי שדחה בצדק את רפורמות מתן כהנא חייב להבין שהבעיות עדיין קיימות, והוא לא פטור מלמצוא להן פתרונות אחרים שהם יותר לרוחו. אם זה לא יקרה, הרפורמות יחזרו לסדר היום במוקדם או במאוחר. גם הבעיות הכלכליות והביטחוניות שמתעוררות כתוצאה מהתעצמותו הדמוגרפית של הציבור החרדי, מוטב להן שיטופלו בידי מנהיגיו הרוחניים והפוליטיים ולא בידי יריביו. אם זה לא יקרה, שופטי בג"ץ עלולים שוב להתערב, וגם השמאל החילוני עלול לחזור לשלטון ולכפות פתרונות לא רצויים.
הנוסחה שבאופן עקרוני אמורה להיות מקובלת גם על החרדים צריכה להיות כזו שמאפשרת לכל צעיר חרדי שבאמת שוקד על התורה בהתמדה להמשיך בלימודו, אבל מפנה את מי שאינו מהשקדנים (ולא מדובר במתי מעט) למסלול שיש בו פרנסה בכבוד ותרומה ביטחונית או אזרחית למדינה.
הקואליציה המסתמנת מזמנת למחנה הלאומי־דתי הזדמנות נדירה שגוררת אחריות גדולה. לפתחם של נבחרי הציבור מוטלת המשימה לדאוג לכך שההזדמנות הזאת לא תוחמץ חלילה.
לתגובות: [email protected]
***