בפינה מספר 39 בסדרת "חינוך מהבית", טוען הרב יונה שלעתים אנו נותנים צדקה בכזו צינעה, עד שאנו לא זוכים לחנכם לראות במתן צדקה ערך יהודי מרכזי.

הרב יונה מספר שפעמים רבות הוא מבקש מילדים לספר משהו יפה על הבית בו הם גדלים, ולשתף במשהו שהם ירצו לאמץ אף לבית שלהם בעתיד. לדבריו, הוא שומע תשובות יפות ומגוונות (השאלה מומלצת! מוזמנים לאמץ...). ברם, לדבריו, הוא אף פעם לא שמע ילדים אומרים שהם רוצים ללמוד מהוריהם את הערך של מתן צדקה.

לדעת הרב יונה, הסיבה פשוטה. אין הדבר קורה בגלל שההורים לא נותנים צדקה, אלא בגלל שרגילים לא לדבר ליד הילדים על כסף או על הגובה של המשכורת, וזה הביא למצב בו גם לא מספרים להם על מתן צדקה. לדבריו, על מעשי חסד הילדים יודעים. אם אימא אפתה עוגה לשכנה, או אבא מתנדב ב-X, הילדים יודעים על כך ואנו לא חשים שיש בעיה בלדבר איתם על זה. אך לדבריו, כסף לצדקה ניתן דרך הוראות קבע או תרומות חד פעמיות במרשתת, והילדים כלל לא יודעים עליו.

הרב יונה קורא לנו לשנות מצב זה, ולראות כיעד חשוב גם את החינוך לצדקה. גודמן מבקש שנזכור שאין גאוותנות בכך שאדבר על כך עם ילדי, ולדבריו, הדרך הפשוטה לעשות כן היא להתייעץ איתם. "אפשר לומר להם שהחלטתם מהחודש הבא לתת עוד 50 ₪ כל חודש לצדקה, ואתם מתלבטים האם לתת למוסד X שמטפל בנכים ואותו אתם מאוד מעריכים, או למוסד חינוכי Y בו למדתם. שיתוף הילדים בדילמה מחנכת אותם למרכזיות המצווה, ולבטח לא מקרינה גאוותנות או משהו שצריך לעשות בצנעה" הוא אומר.

"כך" , לדבריו, "הם יבינו עד כמה מתן צדקה הוא מרכזי בחייו של יהודי ובחיים שלכם, וכך בע"ה הוא ייהפך למרכזי גם בחייהם".