דרישות לא מוגזמות. בצלאל סמוטריץ' השבוע, בתום פגישת משא ומתן בביתו של אריה דרעי
דרישות לא מוגזמות. בצלאל סמוטריץ' השבוע, בתום פגישת משא ומתן בביתו של אריה דרעיצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

קיווינו להקמת ממשלה מהירה וקלה. רצינו שיוסר מעלינו כמה שיותר מהר עול שלטונה של הממשלה היוצאת, זו שהטרור המשתולל שעלה השבוע לשיא של 29 נרצחים בשנת 2022 הוא רק אחד מהנזקים הרבים שהולידה מדיניותה.

שאפנו ששיתוף פעולה מוצלח של שנה וחצי בין מפלגות גוש הימין במדבר האופוזיציוני לא ייהפך לקטטה דווקא עם ההגעה אל באר המים. אבל נתניהו, כהרגלו, מבקש להקטין את השפעת נציגותו הפוליטית של הציבור הדתי־לאומי ומנסה לדחוק אותה לפינה.

דרישתו של בצלאל סמוטריץ' לקבל לידיו תיק בכיר הולמת לגמרי את ההישג שבו זכתה רשימת ט שאותה הוביל. אין שום דבר יוצא דופן או מוזר בכך שראש רשימה של 14 מנדטים מקבל לידיו את תיק האוצר או הביטחון. כזכור, משה כחלון קיבל מנתניהו את תיק האוצר עם עשרה מנדטים. לאביגדור ליברמן העניק נתניהו את תיק הביטחון עם חמישה מנדטים בלבד, ובממשלה היוצאת היו למפלגתו של שר הביטחון בני גנץ רק שמונה מנדטים.

הציונות הדתית ראויה לתיק בכיר גם משום שהיא זו שעשתה את עיקר ההבדל שהביא לניצחונו של הגוש בבחירות. הגוש הלאומי־דתי על ארבע רשימותיו – הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה - עלה מ־52 מנדטים בבחירות הקודמות ל־64 מנדטים בבחירות אלו. שמונה מתוך 12 המנדטים שנוספו לגוש הביאה הציונות הדתית, ובכך הייתה הגורם העיקרי לניצחון המשותף. ברמה האישית, בצלאל סמוטריץ' זוכה להערכה רבה על רוחב דעתו, כישוריו הפוליטיים ויכולת הביצוע המוכחת שלו. הפקדת תיק האוצר או הביטחון בידיו היא מתכון די בטוח להצלחת הממשלה כולה באחד התחומים הקריטיים שתחת אחריותה.

אז מה ההסבר ליחס הקמצני שמגלה נתניהו כלפי סמוטריץ' וחבריו, בעוד דרישותיהן של שאר השותפות בקואליציה העתידית נענות בחיוב? מדוע אריה דרעי, שזכה בהישג נאה כשלעצמו ועלה ל־11 מנדטים, עוקף בתור לתיק האוצר את סמוטריץ' שזכה בשלושה מנדטים נוספים?

קשה להימלט מן הרושם והחשש שגם בקדנציה הזאת, אולי האחרונה שלו, נתניהו מבקש לשמור בידיו את האפשרות להסתפק בעצם השלטון, ולא באמת ליישם את מדיניות המחנה הלאומי. הוא לא מתכוון לפעול במהירות וביעילות כדי להסדיר את מאחזי ההתיישבות הצעירה, להקים יישוב באביתר, להרוס את הבנייה הפלשתינית הבלתי־חוקית בשטחי C, לקדם את החלת הריבונות או לאשר ביישובי יהודה ושומרון בנייה בקצב מוגבר שתקבע בשטח עובדות בלתי הפיכות. הוא חושש משר ביטחון שיורה לצה"ל לנטוש את שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלשתינית, לבסס את המאבק בטרור על כוחותינו בלבד ולהעניש את אבו־מאזן בסנקציות כלכליות ואחרות על המשכורות שהוא משלם לרוצחינו ועל ההחלטות שהוא מקדם נגדנו בפורומים בינלאומיים. הוא חושש שלסמוטריץ' כשר אוצר עם יד על הברז התקציבי תהיה השפעה ניכרת בכל משרדי הממשלה, ושהצלחה שלו בהתמודדות עם אתגרי המשק ויוקר המחיה והדיור תעצים עוד יותר את כוחה של הציונות הדתית.

הניסיון חסר התקדים של נתניהו להתחמק מחתימת הסכמים קואליציוניים רק מחזק את הרושם שהוא מעוניין לקבל את השלטון עם כמה שפחות התחייבויות למדיניות מסוימת. גם הרפורמות ההכרחיות בתחום המשפטי, שהובטחו שוב ושוב, עומדות בסימן שאלה. אם מישהו אחר מהליכוד יועדף על פניו של יריב לוין לתפקיד שר המשפטים, זה יהיה אות אזהרה לכך שנתניהו לא באמת מתכוון לחולל שינוי משמעותי במערכת המשפט. החשש הוא שגם בקואליציית ימין על מלא, בלי שותפה מהשמאל שאפשר להתחבא מאחוריה, המחנה הלאומי־דתי עדיין עלול לגלות שהוא הצביע ימין וקיבל שמאל.

המאבק של סמוטריץ' ומפלגתו הוא לא על כבוד וכוח, אלא על דרך והשפעה. בניגוד לנפתלי בנט, לסמוטריץ' אין יומרה לכבוש את ראשות הממשלה בעתיד הנראה לעין. הוא לא מאיים על מקומו של נתניהו, אבל הוא דורש בצדק תפקיד שיאפשר לו לשים יד על ההגה ולהשגיח שהעגלה הממשלתית נוסעת בכיוון הנכון. ציבור הבוחרים של הציונות הדתית מבין את ההזדמנות ההיסטורית ולא ישלים עם החמצת השעה.

ומכיוון שבלי הציונות הדתית אין קואליציה ואין ממשלה, חבל על הזמן שמתבזבז ועל האווירה הטובה שנעכרת. את מה שנתניהו ייאלץ בכל מקרה לתת לסמוטריץ' בלית ברירה וברגע האחרון, מוטב שיסכים לתת בהקדם, מתוך רוח טובה של שותפות וחברות.

האמת לא ידועה לנו

טוב היה אילו נטענו הטענות בדיסקרטיות, בפני פורום בעל משקל וסמכות שהיה משתף את הציבור במסקנותיו, אם היה רואה לנכון, רק בתום בירור מעמיק והכרעת דין שקולה ומוסמכת. אך לאחר שיצאו הדברים אל הציבור בדרך שבה יצאו, אי אפשר להימנע מהתייחסות להאשמות שנשמעו בתקשורת וברשתות החברתיות נגד אחד מזקני ובכירי הרבנים, מי שבתי מדרש רבים בכמות ובאיכות, רבנן ותלמידיהון, חוסים תחת הנהגתו ורואים בו את רבם ומורה דרכם.

הגיעו לידיי דברים שכתב רב של אחד היישובים, שמחזיק בידע מקצועי ובניסיון גם בתחום הטיפולי, לרבות פגיעות מיניות. נראה לי שיש בהם הכוונה טובה לציבור בנוגע ליחס הנכון אל השמועות בשלב הנוכחי. להלן דבריו:

א. כמי ששואבים מידע מאמצעי התקשורת ומן הרשתות החברתיות, אין לנו כלים לדעת את האמת. מצד אחד, אין מקום לאמירות שברמה העקרונית זה לא יכול להיות. ומצד שני, לא נכון לומר שכל תלונה היא אמת. העמדה הנכונה היא מבוכה, תוך שאיפה ללמד זכות ככל האפשר על כל אחד מן המעורבים.

ב. אין להסתמך על מידע עקיף או חלקי, ולא על סברות ספקולטיביות. יש להישאר באי ידיעה מוחלטת, בלי לנסות לתת אחוזי הסתברות לכאן או לכאן.

ג. ישנה מידה רבה של ודאות שהחוויה הסובייקטיבית של המתלוננות היא קשה מאוד, ולכן ברמה האישית הן ראויות לאמפתיה. גם כאבו של הצד השני ראוי לאמפתיה כל זמן שהדברים לא הוכחו. אולם אמפתיה והכרה במצוקה ובסבל אין פירושה אמון בנכונות הפרטים או בפרשנות. אמפתיה והכרה נצרכים בכל מקרה כלפי כל כאב, ולא משנה מה העובדות או הכוונות.

ד. מי שקובע קביעות נחרצות בלי ביסוס הולם עובר על איסור דאורייתא של קבלת לשון הרע. ומי שכותב זאת בפומבי עובר גם על איסור תורה של לשון הרע (או הוצאת שם רע).

ה. במצב כזה הרב נשאר בחזקת הכשרות שלו. הצורך להימנע מ"ייחוד" של נשים עימו קיים כלפי כל אדם בכל מצב, ולא משתנה לאור התלונה.

ו. אין אדם חסין מפני בדיקה. אם יש תלונה, עליה להיבדק במסגרת המתאימה ביותר. הפרסום אמור להיות מוצא אחרון, רק כאשר כלו כל הקיצין. המשטרה היא גורם בעייתי למדי לחקירת תלונות מסוג זה. צר לי מאוד על כך שהפנייה לפורום תקנה לא הבשילה לכלל בירור, ושהנושא לא טופל במקצועיות, בדיסקרטיות ובאחריות במסגרתו. הדבר הנכון ביותר (אם זה בכלל אפשרי כעת) הוא למצוא פורום מתאים ומוסכם לבדיקה מסודרת.

ז. אם הדברים לא יתבררו דיים, נישאר במבוכה של אי ידיעה עד סוף ימינו.

ח. על כל מי שמתבטא בתחום מוטל ללמוד היטב את הלכות לשון הרע לתועלת ולנהוג באחריות על פיהן.

לתגובות: [email protected]

***