"מזל טוב!", כך פותח הרב גודמן את דבריו, תוך שהוא מציין שלפעמים, אנשים דתיים חושבים שיום הולדת זה מנהג זר, וכי לא במקרה בתנ"ך שומעים רק על יום הולדתו של... פרעה! (כתוב שסיפור שר המשקים ושר האופים היה חלק מאירועי יום הולדתו).
לדבריו, בניגוד לדימוי, יש מקום לציין יום הולדת, וכך הוא מצא כתוב אצל הבן איש חי, למשל.
הרב גודמן מסביר, שאין חובה לבטל את הפן החגיגי של יום ההולדת, בפרט אצל ילדים, ואף אין חובה לוותר על העוגה שמלווה את האירוע. אך הוא מציע, ברוח הדרכת חז"ל, להוסיף ממד של תוכן, בו חושבים קצת על תוכן השנה בחיי שהסתיימה, יהיה הגיל אשר יהיה, ועל שאיפותיי הרוחניות לשנה הקרובה.
לדבריו, פן זה לא צריך להיות כבד, אלא משמעותי, מתוך רצון שהחגיגה תציין סיום שלב ועליית קומה בבניין החיים ותוכנם. לדעתו, אם ניגשים מזווית זו, אפשר, כחלק מהשמחה, לשאול את הילד מה הוא מאחל... לעצמו(!) בשנה הקרובה. לא במובן הטכני-חיצוני, אלא במובן של המשך בניין אישיותו.