חורף, קיץ, חגים, שבתות. לא משנה מה, החבר'ה לא זזו משם
חורף, קיץ, חגים, שבתות. לא משנה מה, החבר'ה לא זזו משםצילום: באדיבות הרב יעקב שמעון, מכון מאיר

רבים אינם יודעים זאת, אך למכון מאיר יש חלק מכריע וחשוב במיוחד בעניין הקמתה של העיר ביתר עילית בגוש עציון.

אמנם כיום גרים בעיר למעלה מ-60,000 אלף איש, אך הכל התחיל בחלום אחד גדול ובכמה עשרות אנשים שמסרו עליו את הנפש.

"מכון מאיר רואה בישוב ארץ ישראל ערך אלוקי", מתחיל הרב ביגון לגלגל את הסיפור בשעה שאנו יושבים במשרדו הנעים. "מדברים אצלנו כל כך הרבה על חשיבותה של ארץ ישראל אך כידוע חשוב גם לעשות ולא רק לדבר, ולכן לאנשי המכון יש חלק חשוב בכמה עניינים של יישוב הארץ. אגב, זה גם החינוך שקיבלתי בקיבוץ משמר השרון. ההתיישבות הייתה אז ערך מאוד חשוב גם בקיבוצים.

"כפי שאמרתי למכון מאיר יש חלק חשוב בכמה עניינים הקשורים ליישוב הארץ, חלקם ידועים וחלקם פחות, ולגבי ביתר העניין החל כאשר הגעתי לביקור בביתו של אחד מתלמידנו, אהוד רוזנברג. אהוד הוא בעל תשובה שכיום משמש כרב אשר זכה לכתוב כמה ספרים חשובים, תושב העיר ביתר. לאבא של אהוד קראו ג'ו, מהנדס באל על, וכשהגעתי אליהם הוא אמר לי: 'אני רוצה להראות לך משהו, יש לי חלום להקים עיר בישראל שתיקרא ביתר. אני חבר בתנועת בית"ר, ואחרי ששת הימים התחלתי לחלום להקים עיר חדשה היכן שהייתה ביתר ההיסטורית'. אמרתי לו שזה חלום יפה, והוא ענה שכבר עשה כמה דברים בנושא, שכר מהנדס הערים שתכנן את ביתר העתידית, והראה לי מפות שבהן תוכננה העיר. בחלוף הזמן שכחתי מזה. פגשתי בחיי לא מעט אנשים שחלמו חלומות".

באדיבות הרב יעקב שמעון, מכון מאיר
באדיבות הרב יעקב שמעון, מכון מאיר

רק בגלל הרוח

"כשנתיים לאחר מכן", ממשיך הרב ביגון, "כמה ימים לפני ל"ג בעומר אמרו לי שאדם מבוגר מחפש אותי. הגעתי למשרד כדי לראות מי זה, והבנתי שזה אבא של אהוד. ישבנו לדבר, והוא אמר לי: 'חבר שלי מתנועת ביתר, שר הביטחון משה ארנס, אמר לי שאם קבוצת אנשים יגורו בגבעה המיועדת להיות ביתר אעזור בסלילת דרך ואסייע ביישוב המקום. אתה מוכן לבקש מהתלמידים שלך שילכו להתיישב שם?'. חשבתי מעט על העניין, ואמרתי לו שבכל ל"ג בעומר אנחנו נוהגים לצאת לטיול כל המכון, אגב עד היום אנחנו עושים את זה, והצעתי שנטייל שם כדי לראות את המקום. יצאנו מעין כרם, עברנו ליד תל בתיר שהיא למעשה ביתר העתיקה, ובסופו של דבר הגענו לגבעה המדוברת ושם עצרנו. ג'ו שאל אם אנחנו יכולים להיות שם כמה ימים כדי להתחיל את העניין, והחלטנו ללכת על זה".

איך מתיישבים בגבעת הר שומם ללא מקומות נוחים לשינה, מקלחת, שירותים וכו'?

"הבאנו אוהלים, בנינו מה שיכולנו, וזו אכן הייתה מסירת נפש גדולה. גרו שם כשלושים תלמידים ועוד מספר משפחות צעירות במשך שנה וחצי, עד שהתהליך התקדם. חורף, קיץ, חגים, שבתות. לא משנה מה, החבר'ה לא זזו משם. אפילו את בר המצווה של בני רענן חגגנו שם. אשתי נאווה ז"ל היה אידיאליסטית גדולה, ובשבילה היה פשוט וברור שעושים את זה בגבעה. החבר'ה ישבו ללמוד שם תורה, וסיפקנו להם אוכל מהמכון. היו קשיים רבים בדרך, אבל ברוך ה' החזקנו מעמד. אפילו הנסיעה הייתה מסוכנת. נסענו דרך דהיישה, מחנה פליטים מדרום לבית לחם, ובאחת הפעמים זרקו אבנים וכמה חבר'ה שלנו נפצעו.

"לאחר תקופה מסוימת משה ארנס אכן סלל דרך מכפר בתיר לגבעה שהיינו בה, אבל כמובן שהקשיים לא הסתיימו. היה מדובר בתת תנאים, אבל כשיש רוח איתנה ואידיאלים גדולים אפשר לעמוד בכל קושי. גרו שם גם זוגות, משפחות, קשה להאמין באיזו מסירות נפש. לאחת הנשים שגרו שם קראו מירי אמיתי, הי"ד, שכמה שנים לאחר מכן נרצחה בכפר דרום. גם הרב שלמה אליהו רענן הי"ד שנרצח בחברון גר כמה שנים בשכונת הקרוונים שהקימו בסמוך לגבעה. האנשים שם היו בעלי עוצמה גדולה".

באדיבות הרב יעקב שמעון, מכון מאיר
באדיבות הרב יעקב שמעון, מכון מאיר

מה היה השלב הבא בבניית העיר שהתחילה מהתיישבות קטנה ונועזת?

"בשלב מסוים הגיענו אלינו חבר'ה ממשרד השיכון, השר היה אז דוד לוי, ואמרו שהם רוצים לבנות שם עיר. בנוסף לכך הם פנו להנהלת המכון והציעו שנעביר את הישיבה מירושלים לביתר. שקלנו את העניין ובסופו של דבר החלטנו לא להעביר את הישיבה, אבל חלק מהתלמידים אמרו שהם רוצים לגור שם ואכן הקימו להם שכונת קרוואנים קטנה בשם הדר ביתר. בחלוף זמן מסוים התחילו בבניית העיר עצמה, שהיום היא כידוע עיר ואם בישראל.

"במשרד השיכון עשו בדיקות כדי להבין לאיזו אוכלוסייה יש את הצורך הגדול בפתרונות דיור, והגיעו למסקנה שנכון לייעד את ביתר לחרדים. שאלו אותנו אם נרצה שהעיר תהיה דתית לאומית, אבל אמרנו שאנחנו לא מתעסקים בכך ושיעשו מה שהם רואים לנכון. גם לג'ו זה לא היה משנה, העיקר מבחינתנו היה יישוב ארץ ישראל וחידוש ביתר ההיסטורית".

עם חופשי בארצנו
עם חופשי בארצנוצילום: באדיבות הרב יעקב שמעון, מכון מאיר

במבט לאחור, מה לדעתך הביא להצלחת העניין המורכב?

"לג'ו ולנו היה חזון גדול, ועבדנו קשה למענו. ג'ו היה אדם מאוד מיוחד, ולא בכדי גם אחים נוספים של אהוד חזרו בתשובה ולמדו אצלנו, ובזכות זה כל המשפחה התקרבה. החזון של ג'ו היה לחדש דווקא את ביתר ההיסטורית, בגלל מה שהיא מסמלת. ביתר היא סמל של גבורה, של מעטים מול רבים, של האומץ של קומץ לקום ולעשות דברים גדולים. אמנם מרד בר כוכבא כשל בשעתו במובן הצבאי, אבל הוא הביא רוח אדירה לעם ישראל. מי שעמד מאחורי המרד בביתר מבחינה רוחנית היה רבי עקיבא, שראה בדבר ערך גדול של עצמאות מדינית.

"את ברכת 'הטוב והמיטיב' המפורסמת אומרים על הרוגי ביתר, והגמרא מסבירה שזה לזכר כך שהביאו את הרוגי ביתר לקבורה. חז"ל הנציחו את ביתר באמירה הזו מכיוון שהיא הייתה סמל לעצמאות מדינית בארץ ישראל, וזה מסמל עבורנו לא רק את העבר, אלא בעיקר את העתיד. את אמונתנו בכך שנחזור לעצמאות מדינית למרות הגלות הארוכה. אלפיים שנה היה לא פשוט לראות את זה קורה, אבל היום זה ממש לנגד עינינו. החזון של רבי עקיבא להיות עם חופשי בארצו התגשם. העיר ביתר של היום היא ביטוי להגשמת החזון והאמונה שעם ישראל יחזור לעם ישראל ויקים כאן מדינה חופשית, ואנחנו מודים לה' על כך שניתנה לנו הזכות להיות שליחים לעניין הגדול והחשוב הזה".

התמונות באדיבות הרב יעקב שמעון, מכון מאיר