לאחר אלפיים שנות גלות עם ישראל חזר מכל קצוות תבל והשתכן בארצו. אולם למרות חזרתנו ארצה, נראה כי עם ישראל עדיין נחלק לשניים: יוצאי אירופה ויוצאי צפון אפריקה והמגרב. תופעות הגלות של יהודי אשכנז וספרד הגיעו לידי ביטוי גם בתקומת המדינה, והשפעתן נמשכת עד לימינו. ראשית, עלינו להבין כיצד יהודי אשכנז התמודדו בגלות עם עוולות שנעשו כלפיהם לעומת יהודי ספרד, ומכך להבין מה ההשלכות הסוציולוגיות על חיינו בארץ.
לדאבוננו גירושים וסבל היו נחלת כל חלקי עמנו לאורך כל ימי הגלות, אך במאתיים השנים האחרונות יהודי אירופה הגיבו לסבל הזה בזעקה ובאי־הבנה לעוול שנעשה להם, משום שעוולות אלה באו מממשלות ותרבויות אירופאיות שהיו אמורות להיות המנוגדות ביותר לפראיות זו. לא כן יהודי ארצות ערב שלא הופתעו מעולם מסבלם, מאחר שלא ציפו לשום יחס חיובי מהאומות שבארצותיהן התגוררו. לכן, כאשר נגזר עליהם לנטוש את ארצות ערב הם קיבלו את הגזירה בלי להניד עפעף, גם כאשר מדובר היה בשבר גדול מאוד.
על אף שרובן המכריע של הקהילות היהודיות בארצות ערב היו חדורות אמונה ושמרו על אורח חיים יהודי, מסכת הגירושים שנכפתה עליהן לאורך ההיסטוריה הובילה לאסונות תרבותיים ורוחניים. ההנהגה החברתית והרוחנית ששימשה כבריח התיכון שעל יסודותיו נבנתה ועוצבה הקהילה במשך מאות בשנים פוזרה בארצות השונות שמתאפיינות בתרבות מערבית טהורה, ובעקבות זאת קהילות שלמות התפרקו ועושרן הרוחני־יהודי ירד לטמיון.
מאות אלפי יוצאי עדות המזרח שעלו ארצה בראשית המדינה ייחלו לשינוי חד במעמדם. התקווה נגוזה במהרה לא רק משום שזכו לכתף קרה מהממסד, אלא בשל העובדה שמעצבי המדינה, רובם פליטי המהפכה הרוסית ובן גוריון בראשם, פעלו על מנת להפוך את היהודי הישן ליהודי חדש. אסירי תודה לה' וגם לסוכנות שהביאו אותם לארץ היהודית הנכספת, לא עלה בדעת יהודי ספרד להתלונן או להתקומם על צערם הגדול, שאותו היטיב לתאר הזמר ג'ו עמר: "הלכתי ללשכת עבודה, אמר לי מאיפה אתה, אמרתי לו ממרוקו, אמר לי תצא מפה".
אבל ברוך ה' כל אלה מאחורינו, פרט לעיקר: האוצר הערכי, האמוני והרוחני שאבד להם חיוני כיום יותר. מן הראוי להסתכל למציאות בלובן העיניים ולהדגיש כי בעיות רבות היו נפתרות אם הממסדים למיניהם, מהפשוטים ועד האליטיסטיים ביותר כאקדמיה, צבא, פוליטיקה ועוד, היו נותנים לאותם יהודים הזדמנות לתת ביטוי לערכיהם העתיקים, שהם ערכי כולנו, וחלק גדול מהשסעים והמחלוקות היו נעלמים כלא היו. משום שבקרב עדות המזרח הקרעים בסוגיות של מדע ותורה, ציונות והלכה וכן הלאה לא רק שאינם קיימים, אלא כל אלה שזורים זה בזה בקשר גורדי בל ינותק.
את זאת הוכיחה יהדות צפון אפריקה בהגירתה המאסיבית לצרפת וחלקה הקטן לארצות הברית. אלפי יהודים מתוכה נקלטו במוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר והיא ניפקה כמות עצומה של דקנים ופרופסורים בכירים שכללו זוכי נובל, דוגמת זוכה פרס נובל קלוד כהן־טנוג'י, ופילוסופים דגולים כאבי זרם הדקונסטרוקציה ז'אק דרידָה, הוגה הדעות בני לוי - לימים ראש מכון לוינס בירושלים, הפילוסוף והסופר ברנרד הנרי לוי ועוד רבים. מספר הרופאים יוצאי צפון אפריקה שנקלטו בארצות אלה יכול היה למלא לבדו את כל צורכי מדינת ישראל בתחום. אבל כמעט כלום מתוך כל האליטה הזאת לא הצליח לצמוח במדינת ישראל, כי בלי אהבה והערכה אי אפשר למצות יכולות. רוב היהדות הזאת חדורה אהבה לארץ ישראל או אף ציונות עמוקה, עד שהיא מגיעה אלינו לכאן או עד שבוגרי המוסדות הישראליים פוגשים אותם שם ומשׂרכים דרכיהם.
לצערנו, אנו מתמודדים עד לימים אלו עם ההשלכות ארוכות הטווח של אותה הדרה שיטתית שהובילו מייסדי המדינה. חינוך של דורות ארוכים ירד לטמיון, כאשר במקום לעסוק בחינוך ילדיהם ברוח המורשת היהודית לצד הציונות, נאלצו ההורים להשקיע את זמנם ומרצם בעבודות פרך וחינוך הילדים הפך למשימה קשה עד בלתי אפשרית.
אין בדבריי בכדי להפנות אצבע מאשימה, אלא שאיפה ותקווה להביא מזור ולהועיל לעם ישראל כולו. צריך לקרוא לציבור יהודי ארצות צפון אפריקה ושאר ארצות המזרח לקום ולעמוד על רגליהם, לשוב לעצמם, לערכי אבותיהם, להיאזר עוז ועוצמה ולפעול ביתר שאת על מנת להמשיך ולהשתלב בהנהגת המדינה בכל תחום, בתפקידים בכירים במדע, באקדמיה, בצבא ובמשפט, וכך לתת ביטוי יהודי עמוק שיחשל את מדינתנו.
הכותב הוא נשיא מוסדות אור וישועה בחיפה
***