בזמן שהרחוב הערבי מאס בו, בעולם הוא זוכה לעדנה מחודשת. אבו מאזן
בזמן שהרחוב הערבי מאס בו, בעולם הוא זוכה לעדנה מחודשת. אבו מאזןצילום: פלאש 90

בשקט יחסי, בלי הרבה רעש, הציג יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן השבוע את התוכנית שלו להתמודדות עם ממשלת נתניהו.

מדובר בתוכנית שבאה בהמשך ישיר לשני צעדים משמעותיים שעשו הפלשתינים בשבועות האחרונים בזירת האו"ם. בסיוע תומכיהם הצליחו נציגי הרשות להעביר בוועדת האו"ם לפוליטיקה ולדה־קולוניזציה הצעה לפיה האו"ם יפנה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג כדי לקבל חוות דעת על מה שהוגדר "הכיבוש הישראלי המתמשך".

מדובר בהצעה שאושרה ברוב של 98 מדינות בעד, 17 נגד ו־52 נמנעות. בין המדינות שהצביעו בעד נמצאות בלגיה, טורקיה, ברזיל, מצרים, אירלנד, ירדן, מרוקו, פולין, סלובניה, אוקראינה ואיחוד האמירויות. בין המתנגדות נמנו קנדה, ארצות הברית, צ'כיה, גרמניה, אוסטרליה, אוסטריה ואיטליה.

לצד הצעה זו, הצליחו הפלשתינים להוביל גם לאישור בעצרת הכללית של האו"ם להצעה לפיה יתקיים באולם העצרת בחודש מאי הקרוב – במקביל לחגיגות 75 שנים להקמת מדינת ישראל – אירוע רשמי של האומות המאוחדות לציון "יום הנכבה".

הצעדים הללו ויוזמות נוספות שעל הפרק, מתרחשים דווקא בתקופה שבה הייתה הידברות בין ממשלת לפיד ובעיקר דרך שר הביטחון בני גנץ לבין אבו מאזן והפלשתינים.

לכך גם מצטרף בעת האחרונה גיבוי הולך וגובר מצד ארה"ב. בשבוע שעבר ערך השליח האמריקני המיוחד לנושא הפלשתיני, האדי עמר, שיחה עם עיתונאים מהמזרח התיכון וציין כי ארצו תמשיך להפעיל לחץ לפתיחת קונסוליה לפלשתינים בירושלים – למרות שממשלת לפיד הבהירה שהצעד הזה לא יקודם.

עמר גם סיפר על המשרד לעניינים פלשתינים שפועל בתוך השגרירות בעת האחרונה ובעצם מהווה קונסוליה דה־פקטו – למרות שהוא עצמו מסתייג מן התיאור הזה. המשרד הזה אגב, הוקם בהסכמה מלאה של ראש הממשלה הקודם נפתלי בנט והנוכחי יאיר לפיד. וכך מגדיר השליח עמר את פעילותו: "המשרד לענייני פלשתינים עובד כעת בפועל בשטח ונותן שירותים ומנהל שיח עם הציבור הפלשתיני. המינוי שלי הוא חלק מההצהרה של ממשל ביידן על רצונו להדק את הקשרים עם הפלשתינים".

הוא נשאל האם יש קשר בין פתיחת המשרד לבין תוצאות הבחירות בישראל והאם מדובר בהצהרת כוונות כלפי הממשלה החדשה וענה: "אנחנו מקדמים מדיניות אמריקנית וזה נראה הזמן הנכון מבחינתנו לפתוח את המשרד הזה. זה לא תלוי באירועים אחרים".

עמר גם התגאה בעובדה שהממשל הנוכחי חידש את הסיוע לסוכנות האו"ם לפליטים פלשתינים והיא התורמת הגדולה ביותר להם. "ארה"ב היא התורמת הגדולה ביותר לאונר"א, נתנו עשרות מיליוני דולרים לארגון ונמשיך להיות מחויבים לו כדי שיסייע לפלשתינים. ממשל ביידן כבר ב־2021 חידש את הזרמת הסיוע לרשות הפלשתינית ולעזה כדי לשפר את החיים. בשנה הבאה אנחנו מתכננים, יחד עם הקונגרס, להגדיל את הסיוע לפלשתינים לקרוב ל־220 מיליון דולרים".

לפלשתינים, האמירות האמריקניות האלה נותנות תמיכה גבית משמעותית, לפחות בתחושה שלהם וסביר מאוד שהם מקבלים את הכסף האמריקני בשמחה, אבל לא מרגישים מחויבים לעשות כל מה שיאמרו האמריקנים ולכך נגיע בהמשך.

רשות בלי תמיכה

חזרה לתוכנית שהציג יו"ר הרשות הפלשתינית במטרה להתמודד מול ממשלת נתניהו ולגייס מדינות ערביות לעמדה שתשפיע על המאבק הבינלאומי הפלשתיני.

הפרשן לענייני ערבים המשמש גם כחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, יוני בן מנחם, מספר כי התוכנית כוללת שמונה צעדים: הראשון הוא הגברת מה שמוגדר "המאבק העממי" – ללא שימוש בנשק חם – אך תוך שימוש בכל האמצעים האחרים כמו אבנים ובקבוקי תבערה. השני הוא פעילות מדינית ותקשורתית לפגיעה ב"נרטיב הציוני". השלישי הוא גיבוש של קבוצת מדינות ערביות שתייצר חזית אנטי ישראלית בזירה הבינלאומית ותציג כתשובת־נגד להסכמי אברהם את יוזמת השלום הערבית. צעד רביעי הוא פנייה למדינות אירופה להכרה מלאה במדינה פלשתינית ופעילות לקבלת הרשות כחברה מלאה באו"ם במעמד של מדינה. צעד שישי הוא קידום פיוס בין כל הפלגים הפלשתיניים. הצעד השביעי – ויש לשים לב כמה הוא נמוך מבחינת סדר העדיפויות של אבו מאזן – הוא חיזוק הכלכלה הפלשתינית והמוסדות של הרשות, והשמיני עריכת בחירות חדשות כולל במזרח ירושלים.

אלא שלדברי בן מנחם הציבור הפלשתיני לא ממש מתרגש מהתוכנית "הרחוב הפלשתיני אדיש לתוכניות של יו"ר הרשות, כי מבחינתו אין בהן שום חדש והן משקפת את חולשתה של הרשות, שאיננה יכולה להציג שום תקווה לפלשתינים. הרשות הרי נתפסת ברחוב הפלשתיני כקבלן הביטחוני של ישראל וכשלטון מושחת ודיקטטורי".

זו גם תוכנית שתהיה קשה לביצוע, בין היתר, משום שבחמאס מתנגדים בתוקף לפיוס שמציע אבו מאזן משום שהוא כולל דרישה להכיר בישראל ולגנות טרור נגד יהודים.

אז מה בעצם יעשו הפלשתינים כעת?

"הפלשתינים ימשיכו לנסות להתגרות מדינית כי אבו מאזן רוצה להפיל את ממשלת נתניהו בשיתוף כוחות מהשמאל במדינת ישראל. הוא ימשיך לשמור על קשר בערוצים חשאיים עם בכירים באופוזיציה ויהיה מתואם איתם".

ואיך יגיב לכך בנימין נתניהו? הממשלה הנוכחית – לפחות על פי הרכבה – אמורה להיות הרבה פחות סבלנית לפלשתינים.

"ברגע שנתניהו יקים את הממשלה ביידן יזמין אותו לפגישה והשניים יסכמו את הנושא של היחס לפלשתינים. השאלה החשובה היא כיצד להגיב על המתקפה המדינית של הפלשתינית באו"ם והשקרים והעלילות שהם מפיצים".

"חשוב לדעת שנתניהו לא ייכנס לעימות בשנתיים הקרובות עם ממשל ביידן, כי ישראל זקוקה לנשק האמריקני ולשיתוף הפעולה לשם היערכות לתקיפה באיראן. מריבה עם ביידן על הנושא הפלשתיני, לא באה בחשבון מבחינת נתניהו".

מה בעצם ירצו האמריקנים בנושא הפלשתיני? נראה שהרצון שלהם להחזיר את הפלשתינים לחיקם חזק מאוד.

"ביידן, כנראה יבקש מנתניהו בדיוק את מה שביקש מלפיד וגנץ, וזה לחזק את הרשות הפלשתינית. נתניהו ממילא לא ילך נגד גורמי הביטחון שגורסים שצריך לחזק את הרשות הפלשתינית אחרת ייווצר כאוס גדול בשטחי יהודה ושומרון. נתניהו לא מעוניין למוטט את הרשות הפלשתינית ומי שמצפה לכך יתבדה. הוא לא יכניס את צה"ל לשטחי A. גם אין לישראל שום אינטרס להחליף את הרשות ולנהל במקומה את העניינים".

"אז מה הוא יעשה? נתניהו יצטרך לדפוק על השולחן ולהגיד, אני אטפל בחיזוק הרשות, רק אם ארה"ב תתחייב לעצור את כל הפעילות הבינלאומית של הרשות נגד ישראל באו"ם ובהאג, ולא תפתח את הקונסוליה לפלשתינים".

אבל תצטרך להיות לכך תמורה – ולא בטוח שהיא תיגע רק לפלשתינים.

"יהיה דיל של 'ריסון' בן גביר וסמוטריץ' תמורת ריסון אמיתי של הרשות הפלשתינית. נתניהו ייקח דיל כזה כי אין לו ברירה. הוא לא יכול ללכת כרגע ראש בראש עם ביידן כי הוא זקוק לו בהתמודדות עם הסכנה המשמעותית יותר שהיא איראן".

אנחנו מבינים מה באמת רוצה אבו מאזן?

"לאבו מאזן יש אינטרס שהפיגועים יימשכו. הפיגועים, כשהם ברמה שלא מסכנת את שלטונו של אבו מאזן, משרתים אותו היטב. אבו מאזן מעוניין שיהיה בלאגן בשטחי הרשות, שהפלשתינים יגיעו לכותרות והקהילה הבינלאומית תתערב. מצד שני הוא לא מעוניין באינתיפאדה אלימה – אך לא מאהבת ישראל – אלא מחשש שהתקוממות עממית משמעותית בסופו של דבר תתהפך עליו ותפגע בו".

החשש הזה נובע מאיבוד שליטה בשטח?

"אפשר לומר שאבו מאזן שולט בחלק ניכר מהנעשה בשטחי הרשות, למעט שכם וג'נין ששם הוא איבד את השליטה לגמרי לקבוצות החמושות ואם נסתכל גבוה יותר לג'יהאד האסלאמי".

המזרחן ד"ר מרדכי קידר, חושב שברשות הפלשתינית המצב מבעבע מתחת לפני השטח בצורה משמעותית יותר וישראל בעידן ממשלת נתניהו החדשה צריכה להיערך לבאות.

"מתגבשים ברחבי יהודה ושומרון ארבע או חמש מיליציות שמחכות לרגע שבו אבו מאזן יסיים את תפקידו. דקות אחרי שזה יקרה, אם וכאשר, יפרצו ברחובות קרבות בין המיליציות. מדובר בעצם בקרב שליטה על הרשות בין המיליציות של מי שמסמנים את עצמם כיורשיו: מאג'ד פארג', מחמוד אל־עלול, טאופיק טיראווי, ג'יבריל רג'וב ומוחמד דחלאן. הם כולם דמויות מוכרות מאוד ברחוב הפלשתיני וחלקם גם נושאים בתפקידים בכירים. היום לכל אחד יש את המיליציה שלו והם אוספים כסף, נשק ותחמושת וכמובן לוחמים. הדבר הזה יתפוצץ לנו בפרצוף – אמנם הם יתעסקו יותר בעצמם מאשר בנו – אבל כשהשד יוצא מהבקבוק קשה לנבא מה יקרה", מסביר קידר.

מה מצופה מישראל לעשות כרגע? הרי סביר מאוד שהמערכת הביטחונית מודעת לאיומים הללו.

"המצב הנוכחי בשטח נובע מכך שישראל ממשיכה להנשים את הגוף המסואב שנקרא הרשות הפלשתינית. צריך לפרק אותה ולהעביר את הסמכות לרשויות המקומיות ולהקים – על פי תוכנית שהצעתי בעבר – שבע אמירויות בערים הפלשתיניות המרכזיות ביהודה ושומרון. רק כך ייווצר שלטון פלשתיני המבוסס על מבנה החברה הערבית, שיאפשר ביטחון ושגשוג להם ולישראל".

"את זה צריך לעשות היום כדי לא לאפשר הידרדרות בשטח לאותה מלחמת מיליציות בעתיד. אם מלחמה כזו תיפתח, האזור ביהודה ושומרון יבער. המחשבה הזו צריכה לעמוד היום בפני כל מקבלי ההחלטות הישראלים, משום שהיעדר היוזמה הישראלית, מאפשרת לכל המיליציות האלה לגדול ולגדול".

בהנחה שנתניהו לא ילך לצעד כזה, מה אנחנו צפויים לראות מהצד הפלשתיני וגם מתומכיו בחודשים הבאים?

"ככל שרמת המשילות של הרשות הפלשתינית הולכת ומתדרדרת בשטח – וזה מה שקורה בפועל – העולם מתגייס כדי לחזק אותם בכלל ואת אבו מאזן בפרט. זה, אגב, כולל את אותן יוזמות בינלאומיות כמו הפנייה להאג והאירוע לציון "יום הנכבה" באו"ם. הכול נעשה כדי לאפשר להם יכולת קיום כגוף שמנהיג את הפלשתינים ושומר על עצמאותם".

הממשל האמריקני יכול להוות מנוף לחץ על הפלשתינים להפסיק את הפעילות נגד ישראל או להוריד את עוצמתה משמעותית?

"הממשל האמריקני לא סופר בנושא הפלשתיני את הצד הישראלי. המינוי של האדי עמר לשליח המיוחד לנושא הפלשתיני היה צריך להיתפס בישראל כיריקה בפרצוף. מדובר באדם שהיה בעבר פעיל BDS ופעל עם ארגונים פרו־פלשתיניים. הוא שונא ישראל בהגדרה. מתן התפקיד הזה היה צריך לעורר תגובות במערכת המדינית אצלנו. גם פתיחת המשרד לעניינים פלשתיניים בשגרירות זו יריקה בפרצוף".

"הפלשתינים מתכוונים להמשיך במעשי הטרור שלהם ובפעילות המדינית האנטי ישראלית שלהם. האמריקנים יכולים להשפיע אולי על הרשות אבל לא על האזרחים. זאת בעיקר משום שכשהם מתגאים במימון, הם לא מציינים שהוא לא מגיע כמעט לאזרחים הפלשתיניים אלא בעיקר למנגנון של הרשות כדי לשמר את השחיתות שהציבור הפלשתיני מסתייג ממנה".

האתגר הפלשתיני יעמוד לפתחו של בנימין נתניהו וממשלתו העתידית. נתניהו ידע לתמרן בשנות שלטונו האחרונות, גם לחיוב וגם לשלילה מול האמריקנים בנושא מבלי להזדקק לנגיעה ממשית בנושא הפלשתיני. השוני המשמעותי הוא שאף פעם לא היה מדובר בהרכב של ממשלת ימין על מלא כפי שיש לו כיום. מרבית ההערכות במערכת הביטחון הן שאסור לייצר זעזוע ברשות הפלשתינית שכן האלטרנטיבה עלולה להיות מסוכנת פי כמה מהמצב הנוכחי.

השאלה המרכזית, שלפי שעה נתניהו לא נדרש לה ולכן לא השיב עליה – היא איך יוכל להתמודד עם הפלשתינים בזמן שבו יש כוונה להרחיב את ההתיישבות, לפרק את המנהל האזרחי, צעדים שכולם יעוררו את השטח.

ארה"ב תנסה לחתור לסיכומים עליהם מדבר יוני בן מנחם – חיזוק הרשות ואבו מאזן בתמורה להשתקת הפלשתינים בזירה הבינלאומית עד כמה שזה ניתן. שני הצדדים אגב, יכולים לסכם, אבל לא יכולים להבטיח לקיים. הכול תלוי ברמת הנפיצות בשטח וברמת החוצפה הפלשתינית בזירה הבינלאומית שגם כך חצתה את כל הקווים האדומים. עם כל זה תצטרך להתמודד הממשלה החדשה ובמקרה הזה, במצב בשטח והטרור הפלשתיני מחד – וההתנהלות הבינלאומית והדה־לגיטימציה לישראל מאידך – לא יינתן לה אפילו יום אחד של חסד בנושא הזה.

***