סביב חג החנוכה הקרב וחגיגות הפסטיגל, עלה לאחרונה לכותרות הדיון על מהותו של מוסד הנישואין, כשכתבה ב"וואלה!" היללה את הליברליות המופלגת של מופע הפסטיגל השנה, בו מוצגת הנסיכה ,אנה זק, האומרת שהיא לא יודעת אם תרצה אי פעם להינשא.
מוסד הנישואין היה יעד לחיציה של התנועה הפמיניסטית משלב מאוד מוקדם שלה. הוא נתפס כמוסד המדכא נשים, ופועל בשירות הפטריארכיה כדי לכבול את הנשים, את חייהן, ילדיהן ומיניותן לגבר. ולכן, כחלק מאקט שחרור הנשים, ספג מוסד הנישואין, וסופג עד היום, ביקורת נוקבת מצד פמיניסטיות.
סימון המטרה הנכונה, יגיד לכם כל יועץ לחברות או מרצה לתכנון זמן, הוא כבר שלושת רבעי הדרך אל הפתרון. כדי להצליח באופן יעיל ונכון לשפר את מצבן של הנשים, ולהפוך אותן אחת ולתמיד לחברות שוות בחברה האנושית, יש להבין נכונה מהם הגורמים שהביאו למצבן העגום של הנשים. אבל חוששני שחלה טעות. התנועה הפמיניסטית בחרה את המטרה הלא נכונה לחיציה, היא פשוט התבלבלה בין הבעיה לפתרון.
אין ספק שמצבן של הנשים לאורך ההיסטוריה לא היה מן המזהירים. נשים אכן היו כבולות לבית, כמעט בכל אחת מתרבויות העולם. בדרך כלל הן גם היו תלויות לחלוטין בגבר לפרנסתן. אך לא מוסד הנישואין הוא האשם, אם בכלל אפשר למצוא אשם יחיד ומוגדר לבעיה הזאת. מוסד הנישואין היה הפתרון.
מספיק להסתכל על מצב הנשים הלא נשואות כדי להבין למי משני הצדדים היה אינטרס גדול יותר להשאיר את השני בבית. הגברים יכלו בקלות לנטוש את נשיהם ברגע שאלה נכנסו להיריון (כמובן שלא כולם היו עושים את זה בפועל), לעזוב בלי לכבול את עצמם לשום נטל כספי, ולא לשאת לעולם באחריות למעשיהם. אלא אם כן היה מוסד חוקי, הכולל סנקציות על מי שמפר אותו, שיכריח את הגברים להישאר מאחור ולדאוג לאלה הנושאות תמיד בתוצאות הוללותם. מספיק לראות במי פירוק הקשר הזה פגע יותר מכל כדי להבין על מי הוא הגן מלכתחילה.
הפמיניסטיות יוצרות מצג שווא כאילו הבחירה שעמדה בפני נשים הייתה "תכבלי את עצמך לגבר או שתעופי לחופשי". בפועל, הברירה הייתה להתחתן או לקבץ נדבות. ובינינו, גם כיום, בעולם המאוד פתוח וליברלי שלנו, שבו נשים כבר לא תלויות בגבר לפרנסתן, המעוף לחופשי הוא אחד הדברים שהכי פוגעים בהן. עולם בלי מחויבות, בלי קשר עמוק, עולם בו המיניות ערכה כמחצית השקל, הוא עולם שמנצל בעיקר את הנשים. כי שוב, כמו שהיו תמיד, הן אלה שנשארות כדי לשאת באחריות.
ולכן, המאמץ של התנועה הפמיניסטית על כל גליה לביטול קשר הנישואין, דווקא בתור תנועה המתיימרת לדאוג לרווחתן של הנשים ולהגנתן, הוא תמוה במקרה הטוב ופוגע במקרה הרע. יש פה חוסר הבנה בסיסי של הטבע האנושי, לפיו אנשים זקוקים למחויבות עמוקה, שאם תהיה תלויה בכל אבחה של תשוקה רגעית, היא לא תתקיים או לא תחזיק מעמד לאורך זמן. המחויבות הקשוחה שקשר הנישואין יוצר, שלא הייתה קיימת או לא הייתה כל כך חזקה בלעדיו, מיטיבה בסוף עם שני הצדדים.
בקיצור, כדאי לה לתנועה הפמיניסטית כיום להתעדכן ולסמן את המטרות הנכונות ואת הדרכים הנכונות לשיפורן על מנת להיטיב עם הנשים. כי גם בעולם שלנו, מספיק לראות מי הנפגעות העיקריות מפירוק המוסד כדי להבין למי הוא תרם מלכתחילה.
שירה מלמד הינה רכזת תכנית אקסודוס של מכון ארגמן