עוד לפני שהוקמה הממשלה החדשה התנהל בציבוריות הישראלית קמפיין תקשורתי נגד מה שהוגדר כניתוק הצפוי לישראל מיהודי התפוצות עם התיקון לסעיף הנכד. על עצמת החשש שוחחנו עם הרב הלל ואן-לואן, ראש תחום פיתוח מנהיגות וראש מרכז שליחות בתנועת המזרחי שתקיים השבוע כנס שליחים.
"השאלה היא היחס לאחינו שבתפוצות. הרבה ישראלים לא מודעים לכך שכ-53-54 אחוזים מאחינו ואחיותינו לא חיים בארץ. אנחנו לא שופטים את הסיבות שלהם, אבל אם הם יקרים לליבנו חשוב גם הקשר איתם. זו נקודת המוצא שלנו. כעת אנחנו שוקלים איך מתייחסים לחילוקי דעות בתוך המשפחה. אם יש לי בן משפחה שלא חושב כמוני, האם אני הולך לפיצוצים או להבנה שאנחנו לא מסכימים מתוך אהבה רבה. זה הכיוון שצריך להיות וכך גם בנושאים פוליטיים".
בהיבט הפוליטי אומר הרב ואן-לואן כי "ברור שהקמת ממשלה לאומית ימנית מלחיצה חלק מיהודי התפוצות, כפי שהיו שחששו מהממשלה הקודמת. צריך לגשת לעניין בעדינות ולא לדרוך על מוקשים, אבל לחלוק בכבוד". על החשש ממשלות אחרות כדוגמת הממשלה הקודמת הוא אומר כי כאשר מדובר בשישה וחצי מיליון יהודים הפזורים ברחבי העולם, "יש הרבה תתי זרמים וכל ממשלה שתקום תלחיץ חלק".
"כשפנינו לשליחות אנחנו יוצאים לדיאלוג. הארגון שלנו נותן שירות לעשרה ארגוני גג בציונות הדתית ששולחים שליחים לתפוצות ושם הם עובדים בעיקר מול רבים שרחוקים מאוד מזהות יהודית ומשמירת מצוות או יעד בסיסי ביהדות וכאן השליחות הגדולה להוות גשר".
לדבריו התבהלה שמצטיירת מהשיח התקשורתי מניתוק בין ישראל לתפוצות רחוקה מהמציאות בפועל: "בעולם האמיתי זה הרבה פחות נורא מכפי שזה מצויר בתקשורת. בעידן של מדיה דיגיטאלית כשלכל אחד בפיד יש אנשים שחושבים כמותו וזה מגביר את ההקצנה, אין דיאלוג. בניגוד לכך השליחות פנים אל פנים מאפשרת עבודה והיכרות. בשליחות שלנו בקנדה פגשנו אנשים מכל הסוגים, גם כאלה שתהום פעורה בינינו. מגשרים על התהום הזו במפגש פנים אל פנים ולא ברשתות ובמדיה, ורואים שכל אדם הוא אדם גם אם יש לי חילוקי דעות עתו בעשרה אחוזים מחלקי החיים. כך יוצאים חברים לכל החיים".
על סעיף הנכד בחוק השבות אומר הרב ואן-לואן כי הוא עצמו אינו מתמצא בפרטי החוק ולכן יעדיף שלא להתבטא, אך השאלה רלוונטית לגבי כל נושא נפיץ הנוגע לזהות יהודית ולאומיות ישראלית, והדברים תלויים בסופו של יום בשאלה איך ניגשים אליו. "זה חלק מעבודת השליח בשטח. חלק מהארגונים מכשירים שליחים שנה שנתיים קודם לכן, כדי שידעו איך לומר את הדברים לאחינו שבתפוצות בצורה שתתקבל, איך להסכים שלא להסכים בצורה מכובדת ואיך להדגיש את המשותף שהוא פי כמה וכמה מהמפריד. זה יקרה רק במפגשים פנים אל פנים".
על סוגיית הקריאה לעליה, סוגיה שמצטיירת כרגישה ולעיתים עשויה לפגוע ביהודי התפוצות עצמם ולעיתים לזכות בהתנגדות של המדינות והממשלות השונות, אומר הרב ואן-לואן כי באשר לממשלות הרי שההתנגדות לא בולטת שהרי "מדובר בעולם דמוקרטי ומעברים ממקום למקום הם עניין שבשגרה. על הפניה ליהודי הקהילות עצמם הוא אומר כי בעבר שליחי עליה היו מכריזים על קריאה לעליה מיד כשירדו מהמטוס ובאותו רגע הופכים לבלתי רלוונטיים, שהרי יהודי התפוצות מודעים היטב לקיומה של ישראל ולקיומה של חברת אל על, ובכל זאת בחרו להיות שם מסיבותיהם. לחץ אגרסיבי מדי מתפרש כפוגע.
למרות זאת, הוא אומר, "העליה לארץ היא סיפור הצלחה מסחרר, והשאלה היא איך אנחנו נוהגים עם הרב המוחלט, גם של ציבור דתי לאומי, שגר בתפוצות ולא עולים. האם מתייאשים מהם או מתקרבים? ואם כן, איך עושים את זה כשמציבים אופק לעליה ועם זאת לא פוגעים ברגשותיהם? התשובה היא באותם מפגשי פנים אל פנים. הנתונים הם שבקנדה וצפון אמריקה יש כשישה מיליון יהודים ורק 4000 מהם עולי מדי שנה לישראל. זה פרומיל. נצטרך 500 שנה כדי להביא את כולם לכאן, ועם זאת כל עולה מביא אתו את אלפי הילדים שעוד ייוולדו לו בעתיד".
בדבריו מציין הרב ואן לואן את הסיוע שמקבלים ארגוני השליחים מרשויות המדינה בתקציבים, בפרסומים, בקליטת העליה ועוד. בהקשר זה הוא מזכיר את שר העליה והקליטה החדש אופיר סופר ואת שר התפוצות עמיחי שיקלי שישתתפו בכנס ו"הם בהחלט בעניין", כהגדרתו.