"לא מזמן ביקרתי עם חברים לעבודה במוקד 105. המדובר במוקד לאומי, בין-משרדי, שנועד לסייע לילדים או למבוגרים שעדים או חווים בעצמם אלימות בעולם המקוון", כך פותח הרב יונה גודמן את דבריו השבוע.
הוא ממשיך ומציין: "אחד הדברים שבלטו הוא שבישראל, שיא הפוגעים באחרים באינטרנט ושיא הנפגעים בעולם מקוון זה, הם בגיל חטיבת ביניים".
הרב גודמן רואה בנתון זה דוגמא להטרדות ברשת שמאפיינות גיל זה. לדבריו, דווקא החוק כאן יכול לעזור להבהיר לילדים את חומרת המעשים. כשהחוק אוסר להעביר תמונה לא צנועה הלאה, יש כאן אמירה. הרי הצעיר אומר: "אני רק מספר 51 שקיבלתי תמונה לא צנועה של מישהי בקהילה, ורק העברתי הלאה למספר 52", והנה: זה מצדיק חקירה משטרתית ופתיחת תיק. הרב גודמן אינו מתמקד בעצם התיק במשטרה, אלא מציע לראות בו ביטוי שיכול לסייע בהסברת חומרת המעשים, הנחשבים בעיני צעירים רבים כ-"סתם, זה לא באמת".
הרב גודמן רואה בעניין כולו ביטוי לאתגר הייחודי של גיל זה. לדבריו: "הם מצד אחד גדולים, וכבר יכולים לצאת מהבית בערב שבת. אך הם צעירים מדי מכדי להיכנס לפעילות נוער, וכך נותרים להסתובב ללא רועה. הם גדולים מדי מכדי להיות חניכים בקייטנה, אך קטנים מידי בכדי להיות מדריכים, ונותרים ללא מסגרת בקיץ. אף בחנוכה הקרב: הם גדולים מידי למופעים או פעילויות לילדים, וקטנים מדי לטיולי נוער ייחודיים. לעתים הם גם לא ששים לבוא למפגשים משפחתיים".
הרב גודמן מסיים בקובעו שעלינו ללמד את ילדינו, בפרט בגיל זה, שעליהם לבחור בין מעשים מועילים ובונים ובין מעשים הרסניים. בחירה הנדרשת גם במרשתת וגם בחיים כולם.