"מטבע העולם, כל אדם, ובוודאי כל ילד, חורג לעיתים (קרובות?) מהגבול שנקבע לו", כך פותח הרב יונה גודמן את דבריו.
"הנקודה היא, שהחריגה נעשית ביחס לגבול שהוצב לו. אם קובעים שהוא צריך לחזור כל ערב עד שעה עשר, לעיתים הוא יחרוג ויחזור רק בעשר ועשרים. אך אם קובעים מראש שעליו לחזור בחצות, האיחור יהיה בהתאם. ואם לא קובעים בכלל גבול, התוצאה בהחלט עלולה להיות קשה".
במילים אחרות, הרב יונה גודמן מפנה את תשומת לבנו לכך שחשוב לקבוע גבול, כדי שגם חריגה ממנו תעשה ביחס אליו.
הרב יונה גודמן מדגיש שהגבול צריך להיות הגיוני. לא נדרוש לבוש של הטליבן, כדי שגם חריגה ממנו תהיה שתחום המקובל עלינו. לדבריו, זה לא יצליח ויפגוש תגובה קיצונית הפוכה. אך אם הגבול נקבע במקום הגיוני, כך לדעתו, הוא יתקבל וגם החריגה תהיה מהיכן שקבענו את הגבול ולא ממקום רחוק בהרבה.
כך ביחס לשעת חזרה בערב, לבוש צנוע, רמת סינון בטלפון, אופי החברה, סוג הבילויים ועוד. הרב גודמן מחדד שאין כוונתו שנעלים עין מחריגות קבועות. לדבריו: "חריגה חד פעמית, גם לנו קורה ואין צורך להתרגש ממנו. אך אם תופעה חוזרת על עצמה, יש מקום לשיחת הבהרה, ולבירור, ולקביעה מחודשת, וחוזר חלילה."
הרב יונה גודמן מסיים ואומר שיש לנו ילדינו נפלאים, ואם נשכיל לחנכם לאור גדול, בצד גבולות ברורים ועקביים, נגיע בע"ה, הם וגם אנחנו, רחוק.