במשטרת ישראל משרתים כ32,000 שוטרים. ככלל, סובלת המשטרה בחוסר באיוש תקנים ובפרט לאור גלי התפטרויות השוטרים בעת האחרונה.
מחקרים ובתוכם סקר מפכ"ל מלמדים על מגמה מדאיגה הולכת וגוברת של חוסר נחת של השוטרים מהשירות בארגון, כתוצאה מכך, אחוז גבוה של שוטרים בוחרים לנטוש.
השוטרים מתמודדים עם שחיקה אדירה, פגיעה בחיי המשפחה, אחוז גירושים גבוה,חוסר ההזדהות עם הארגון, אי קיום ערך הדוגמא האישית של מפקדים, תרבות ארגונית של שקר וכסת"ח, עומס בלתי נתפס של עבודה, חוסר גיבוי ותחושה קשה של כאוס ארגוני.
תדמיתה הציבורית של המשטרה נמצאת בשפל עמוק עד כדי הנתון המדאיג כי המשטרה תופסת את המקום ה 96 מתוך 100 המקומות שהכי כדאי לעבוד בהם.
אמנם, המשטרה משקיעה רבות בנושאי רווחה שונים לשוטרים ובני משפחותיהם, אולם הנטישה וחוסר המוטיבציה לשרת במשטרה ההולכים וגוברים מלמדים כי לא זה המענה שיתמודד בהצלחה (לבדו) עם התופעה. הכסף והשכר הם חשובים, אך לא הם המרכיבים שיחזיקו את השוטרים במשטרה. ואכן, השוטרים מצביעים ברגליים ונוטשים בהיקפים מדאיגים את השרות.
יחד עם זאת, מדינת ישראל ללא משטרה לא תוכל לתקון. הבטחון האישי של האזרחים הינו מרכיב מרכזי ביכולת לתפקד ולחיות במדינה. אז מה עושים?
בימים אלו נפתח חלון הזדמנויות נדיר לשינוי המצב. השר המיועד איתמר בן גביר מכריז כי הוא בא מצד אחד לפעול שלא יהיה מצב בו ניידת בורחת ממיידי אבנים אך מצד שני הוא מתחייב לתת גיבוי לכל שוטר שיפעל על פי הפקודות וערכי המשטרה. באמירות כאלו הוא מביא אתו רוח אחרת לארגון. משב רוח רענן של שינוי, התארגנות מחודשת, ניעור אבק וקביעת שינויי מדיניות מזו הנוכחית שהביאה את המשטרה למצבה העכשווי.
אולם, הסיכוי של איתמר להוביל רפורמה משמעותית בארגון, לשנות את התרבות הארגונית ולהכניס רוח חדשה במערכת, לא תוכל להתבצע רק עם הנחיות מפקדים מלמעלה. אם לא יהיו שוטרים ומפקדים בתחנות שיפנימו, יתחברו למהלך ויובילו את השינוי בשטח, אין סיכוי להצליח במהלך. ומאחר ואין הבור מתמלא מחולייתו, יש צורך בנוסף לחיזוק הכוחות החיוביים במשטרה, ויש רבים מאד כאלה, להכניס לארגון כוחות רעננים חדשים מכל המגזרים שיסייעו לבצע את השינוי הנצרך בתרבות הארגונית וברוח הנושבת בשורות המשטרה.
"מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך" דווקא בחג האורים מקבלת האימרה הידועה משנה תוקף. שוטרים שהתגייסו במסגרת תכנית מאמינים במשטרה, הביאו עמם את עולם הערכים שלהם לשרות והשפעתם ניכרת במקומות בהם הם משרתים. לא מדובר במסיונריות או ניסיון להשפיע מתוך התנשאות חלילה אלא פשוט מתוך התנהלות אישית של אדם חדור שליחות ומוטיבציה מחד תוך הקפדה על שמירת הלשון, צניעות יושר ואמת. הסביבה מכבדת את אלו שפועלים, שמתנדבים, שנשארים לעבוד גם לאחר השעות הפורמליות, שמגלים אכפתיות לזולת ורצון לעזור ולסייע לאזרח.
הכח של הארגון נובע מהאנשים שמשרתים בו. ככל שיותר אנשים ערכיים חדורי תחושת שליחות ירתמו ויצטרפו למשטרה, יחזירו לארגון את האמונה בו ובאנשיו, וירימו מחדש את גאוות היחידה של הארגון ושל השוטר הבודד, הסיכוי לחולל שינוי כל כך נצרך, יגדל ויצליח. זה בדיוק הזמן הנכון לכל מי שמדינת ישראל יקרה לו להיכנס מתחת לאלונקה, להתגייס למשטרה ולהיות שותף למהלך של שינוי, למהלך שיוביל את ישראל למדינה טובה יותר ובטוחה יותר. ספק אם הזדמנות כזו תחזור שנית בשנים הקרובות
נחי אייל ייסד וניהל את התוכנית "מאמינים במשטרה"