העבודה באיגוד רבני קהילות חשפה אותו לציבור המסורתי. הרב עמיחי אליהו
העבודה באיגוד רבני קהילות חשפה אותו לציבור המסורתי. הרב עמיחי אליהוצילום: איגוד רבני קהילות

חנוכה משיב אותנו בערך 2200 שנה אחורה, אל מול גבורתם המרהיבה של יהודים, שהושפלו על ידי
האימפריה היוונית, אבל עמדו מולה בעוצמה וניצחו.

אני חושב על היהודים האלו, אבות אבותינו שכל מה שדרשו מהם היוונים היה לאמץ את תרבותם. באה
האימפריה השולטת בעולם וטענה בשם ה'טוב'.

הם אלו המייצגים את היופי שבאמנות ואת הנשגב
שבפילוסופיה ואת הורדת החסמים הלאומיים שמפרידים בין העמים. הלא המין האנושי כולו יוכל להתכנס
סביב ערכים של רדיפה אחר האושר, או אחר המשמעות הפילוסופית אם ירצה. אין כפיה לצד מסוים.
למעלה מכך - היוונות מציעה מגוון אמונות לכל דורש. אין עקשנות לדרך מסויימת ואם אדם רוצה להאמין
שזאוס אחראי על ייצור הברקים ופוסידון יושב על תיק רעידות האדמה, זורמים על זה. לא הגיוני ומטופש, אבל

למי זה מפריע? מי מפריע? שוב פעם היהודים.

יהודים לוקחים את האמונה שלהם באופן רציני. הם מבינים שהתודעה היא לא מגרש שעשועים לשעות
הפנאי. שהאלוקים אינו פיקציה של בני אדם שמתאימה לבתי כנסיות. אלוקים נוכח בשדות ובכרמים, בבתי החולים ובבתי החרושת. הם יודעים שיש אלוקים ושיש מגמה לעולם ושיש להם תפקיד גדול ומשמעות עצומה לחיים. לכן כשמשחקים להם עם הזהות, הם מרגישים איום על החיים. כשמזייפים לנו את היהדות, אנחנו
מתקוממים.

לא כולם מכירים את המסורת שהועברה אלינו דרך חכמינו או כותבי ההיסטוריה כדוגמת יוסף בן מתתיהו
וספרו 'קדמוניות היהודים'.

חכמינו מספרים על אחת הגזרות של היוונים: "עמדו וגזרו: 'כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו
יידקר בחרב', וכל כך למה? - כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות )צניעות(, שכל בית שאין לו דלת אין לו
כבוד ולא צניעות, וכל הרוצה ליכנס - נכנס, בין ביום ובין בלילה".

הדבר הראשון שפוגעים בו הוא בפרטיות המשפחתית. הפריצה של החיים האישיים למרחב הציבורי. כשאין אינטימיות משפחתית, אין אפשרות להעמיק שורשים. אין אפשרות לבנות חיים בעלי תוכן יחודי. הכל מתערבב עם הכל. מזכיר משהו אקטואלי? ברור - "בימים ההם בזמן הזה", אבל היום לא צריכים לפרוץ את הדלתות,
מספיק לפתוח את הדלתות הוירטואליות. או הגזירה המעניינת הבאה: "כיתבו לכם על קרן השור, 'אין לכם חלק באלוקי ישראל'". השוורים חורשים את האדמה.

הם הסמל למגע הפשוט עם הכלכלה וצרכי הקיום. דוקא שם ביקשו היוונים לנתק את החורשים מאלוקי ישראל. לנתק את האמונה מן החיים. אולי אם היו היהודים מרכזים את פולחנם בבתי הכנסיות שלהם, היו היוונים רגועים.

אבל היהודים טוענים שאין נתק בין השדה לבית הכנסת. שלחיים כולם יש משמעות ומקורה של המשמעות גבוה מן המישור הקיומי הנהנתי וזה כבר פיגוע בליבת התפיסה היוונית. את היהודים האלו צריכים להכניע כי הם מציעים לעולם חיים עם אופקים אחרים לגמרי. כך הופך העם הקטן הזה לאיום הגדול על האימפריה הגדולה בעולם.

יהודים רבים הלכו עם הזרם היווני. הם אבדו לעולם לעם היהודי. לא נותר מהם זכר. האימפריה היוונית גם היא כבר אינה קיימת. אבל יהודים בכל פינות העולם מדליקים נרות בשמונת ימי החנוכה כבר יותר מאלפיים שנה.

ניצחנו וננצח לעולם. הסלעים הקשוחים בעולם ייכנעו תמיד אל מול הרוח השוחקת אותם.