הרב יונה גודמן, כיום המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ובעבר מזכ"ל תנועת בני עקיבא, מספר בראיון לערוץ 7 על הקשר החי בין הרב דרוקמן זצ"ל לבין מוסדות החינוך של בני עקיבא ותנועת הנוער עצמה.
"בשניהם הוא ראה שליחות וייעוד, נדבך נוסף בתקומת ישראל במובן הכי פשוט", אומר הרב גודמן. "הזיכרון הבולט הוא היכולת לראות אותו בעשר בלילה משוחח עם קומונרית שרוצה להתייעץ אתו על נקודה בסניף שלה אי שם, ולאחר מכן שיחה עם הרמטכ"ל ואחר כך שיחה עם שני תלמידים מכיתה י' שמתלבטים בשאלה באמונה ואחר כך הוא עם שר בכיר ואחר כך עם הורים שרוצים להתייעץ, כך עד שתיים בלילה, לילה אחרי לילה במשך שנים. אני מכיר את הרב ארבעים שנה ולא זוכר שזה לא היה המצב. בצעירותי כדי להתייעץ הייתי שם שעון מעורר לשתיים בלילה, הולך לישון וכך ידעתי שיש סיכוי שהוא יענה לי בטלפון בשתיים בלילה".
"זו מסירות נפש במובן הכי פשוט. אין אצלו גדול וקטן. כולם חשובים", אומר הרב גודמן ואנחנו שואלים על המעורבות של אישיות רוחנית תורנית שכזו בחיי היומיום של מוסדות החינוך ושל סניפי תנועת נוער. הרב גודמן משיב על הגשר בין רוח למעשה: "דמות כל כך גדולה ורוחנית גדלותה ביכולתה לרדת לנקודות מעשיות. לגבי תנועת הנוער זה מתחיל ביכולתו ללבוש חולצת תנועה בגיל 88 ולשבת לילה שלם בדיונים על קוצו של יוד, לדון עם קבוצת חברים נסערים שרוצים להעביר החלטה מסוימת ובאותה מידה במוצאי שבת ארגון להעביר שיחה למדריכי הסניף במרכז שפירא".
"ברמת הישיבות והאולפנות, זה היה תלוי בנו. בשאלות יסוד הוא הכריע. התלבטתי אם נכון לדבר כדובר בטקס הזיכרון לרבין ושאלתי אותו, והוא אמר שבוודאי שכן. כשבמוסד מסוים היו הורים שרצו לראות את בנותיהם רוקדות בהכתרת פורים הוא פגש אותם ודיבר איתם. הוא לא היה מעורב בעניינים הכספיים אלא אם כן שאלו אותו שאלות עקרוניות, אבל פעם בחודש הוא היה מבקר כמה מוסדות, מעביר שיחה לתלמידים, יושב על שאלות עם הר"מים והמחנכות וצוות הניהול, וכשהוא כבר באזור הוא גם פוגש שר בכיר, ראש אכ"א או קצין בכיר אחר בלוח זמנים בלתי נתפס".
הרב גודמן מספר מניסיונו האישי. לאחר שבחתונת שלושת ילדיו הגדולים הרב השתתף בחופה ובירך, בביתו הרביעית של הרב גודמן אמר לו הרב דרוקמן שלא יוכל להגיע כי המועד הוא בדיוק מועד חתונת הנכד שלו. "זה התקבל כמובן, אבל בחצות כשנשארנו רק ההורים עם החתן והכלה הוא הופיע. הסתיימה חתונת הנכד והיה חשוב לו לבוא ולברך גם בשתים עשרה בלילה. זה סיפור על הדאגה שלו לכל פרט יחד עם היכולת לכוון את ישיבות ההסדר, הישיבות התיכוניות והפוליטיקה, והכל מתוך נקיות הדעת ומתוך תורה גדולה".
לשאלתנו על מקרים בהם עמדתו לא התקבלה, מזכיר הרב גודמן את אירועי בחירת השם החדש של תנועת בני עקיבא. בפעם האחרונה "היה דיון כמו תמיד על כמה שמות ומישהי אמרה בוא נשמע מה דעת הרב, ולכבוד יום הולדתו התשעים נאמץ את החלטתו. הוא אמר שהוא מוכן לומר את דעתו, אבל רק אחרי שכולם יביעו דעה ויצביעו ויחליטו. הוא משתדל להשפיע אבל לא כופה את דעתו ואכן היו מצבים שבהם הוא פנה לשר הביטחון או לרמטכ"ל, וקיבל תשובה שהם לא יוכלו לעזור. הוא המשיך לנסות אבל הוא ידע לקבל לא".
"זכורים דבריו מלפני חודש באירוע מלאת לו תשעים שנה, כשהוא אמר בשביל מה כל האירוע. זה בסך הכול יום הולדת תשעים. בשביל מה טרחתם? אבל באתי לעולם לעשות טוב ואם ערב כזה ייתן לכם כוח להמשיך לעשות טוב, אני מוכן לערב הזה", מצטט הרב גודמן ומוסיף: "לא במקרה הוא מאחרוני הנפילים שהצליחו לגשר בין גוונים שונים בחברה הישראלית ובציונות הדתית".
בעקבות איזכור המקרים בהם ביקש הרב דרוקמן מקצינים בכירים ורמטכ"לים בקשות שלא נענו, שאלנו את הרב גודמן אודות עמדתו בסוגיית גיוס הבנות לשריון, בניגוד להבטחות הצבא לראשי הישיבות. "הוא אמר את דעתו בלי מורא ובצורה גלויה גם בסוגיות רגישות, אבל לא בשבירת כלים ולא בכעס, אלא באופן שכיבדו אותו כי ידעו שהוא מדבר מתוך פוזיציה של אמת ולא מפוזיציה של תמיכה בגוון פוליטי כזה או אחר. הוא הביע את ההתנגדות העקרונית שלו לשירות בנות בצה"ל וחושב שהן אמורות לעשות שירות לאומי, אבל אם הן מתגייסות לא נכון שתשרתנה יחד עם בנים. בכל מקרה תפקידנו לתמוך במי שהתגייסה ולסייע לה. כשהוא אמר את זה במתיקות ובעצמה שלו, לפעמים דעתו התקבלה".
"המקום שבו אנחנו כציבור נמצאים בו זה הרבה מאוד בזכות שמים ובזכות פועלו. הוא מתאר איך כשהוא היה צעיר הורידו את הכיפות ובמקרה הטוב עברו לברטים והתחושה הייתה שמסתובבים בינינו אחרוני חובשי הכיפות, והוא מספר 'ותראו לאן הגענו' והוא לא אמר שהגענו לכך בזכות פועלו, התמדתו ואמונתו בחינוך. הוא השאיר לנו ים מטורף של שיעורי בית להמשיך את המפעל האדיר הזה".