בסמינריון ההסברה של נוער הריבונות הציג מנכ"ל הביטחוניסטים אמיר אביבי את הכורח הקיומי של הריבונות ביו"ש עבור עתיד ישראל.
תא"ל במיל אמיר אביבי, מנכ"ל תנועת ה'ביטחוניסטים', השתתף בסמינריון נוער הריבונות שהתקיים תחת הכותרת 'לומדים להשפיע' ובדבריו הציג משנה ביטחונית אידיאולוגית הרואה את ההתיישבות ביהודה ושומרון ככורח לשרידותה וקיומה של מדינת ישראל בעתיד.
בהתייחס לחשיבות הביטחונית של יהודה ושומרון קבע אביבי כי כל קצין צבאי בכיר בעולם, לו יקבל משימה לשלוט על תא השטח שבו מצויה מדינת ישראל, יקבע מיידית כי הצעד הראשון הנדרש הוא שליטה בהרים החולשים על מישור החוף ממערב ובקעת הירדן ממזרח. "כל הסיפור היהודי מתרחש על ההרים. שיח הוויתורים והנסיגות מנותק גם מהערכים ומההיסטוריה שלנו, אבל גם מהמציאות הביטחונית", קבע.
עוד הגדיר אביבי את בקעת הירדן כשטח שבלעדיו קיומה של ישראל בסכנה. "כדי שישראל תהיה קיימת היא חייבת שהבקעה במובנה הרחב תהיה בריבונותה".
אם כן, אמר, יש השואלים מדוע נצרכים שטחי יהודה ושומרון. על כך הוא משיב נחרצות: "אין קיום למדינת ישראל בלי שליטה ביטחונית אבסולוטית על כל מרחב יהודה ושומרון, ואין שליטה ביטחונית ללא מאסה התיישבותית. מי שמחזיק את יהודה ושומרון זו ההתיישבות ולא הצבא. ללא התנועה האזרחית בשטח צה"ל לא יכול היה להחזיק בשטח". בהקשר זה מזכיר אביבי את כישלונותיה של ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן, וכן של רוסיה ואף הכישלון הישראלי בלבנון כדוגמאות לניסיון לשלוט צבאית על מקומות בהם לא הייתה נוכחות אזרחית.
"מדינת ישראל נמצאת בשלוש מערכות על קיומה. המערכה הראשונה היא המערכה האיראנית שנוגעת לכל מה שמקיף אותנו מעבר לגבולות, מערכות של כלי טיס, רקטות ועוד. אלו כלים שעושים שמות באוקראינה ולחיזבאללה יש 2000 כאלה. ישראל תצטרך להתמודד עם האתגר הזה בשנים הקרובות. המערכה השנייה היא המערכה על הדה-לגיטימציה והאנטישמיות, הניסיון לפרק את צדקת הדרך ולטעון שאנחנו אירופאים שהשתלטו על פלשתינה. המערכה הזו מפרקת לגורמים את העולם היהודי. במערכה זו יש לנו תפקיד חשוב גם פנימה וגם מול הקהילות היהודיות. אנחנו במאבק אדיר על צדקת הדרך", קובע אביבי ומוסיף: "המאבק השלישי הוא על כל ארץ ישראל, והוא קורה בכמה זירות, השתלטות פלשתינית על שטחי C , השתלטות הבדואים, השתלטות על אדמות בגליל בצורה מתוזמנת וממומנת. הערבים פועלים בשיטת 'חומה ומסגד' וקובעים עובדות על פי העקרונות של ישוב הארץ בידי היהודים בתקופת הבריטים. יש כאן השתלטות פרועה על הארץ כולה".
במהלך הסמינריון תרגלו המשתתפים דרכי הסברה לקידום רעיון הריבונות במקומות שונים ברחבי הארץ על פי מאפייני האוכלוסייה השונים.
דובר נוסף באירוע הוא איש ההסברה והפרסום אור רייכרט, ששוחח עם בני הנוער על הכלים הנכונים למלחמה במדיות השונות.
רייכרט הדריך את בני הנוער בצעדים הנדרשים לקידום רעיון: הצבת יעד מוגדר למאבק הסברתי, קביעת קהל היעד, כיוון למדיה בה ניתן לפגוש את קהל היעד ומכאן הלאה ליצירת המסר באופן היעיל שיגיע במהירות המירבית לקהל רחב ככל הניתן.
את הסמינריון חתמו ראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, שתיארו בפני בני הנוער בתמצית את ההיסטוריה של מדינת ישראל בהתייחס לאחיזתה בשטחי יהודה ושומרון והגמגום המדיני מול אזורים אלה. בהמשך הביאו בפני הנוער את תכנית העבודה של תנועת הריבונות לשנים הבאות המבוססת על ארבע רגליים יציבות:
ראשית החזון, העמקת הידע בצדקת הדרך שהארץ הזאת שייכת רק לעם ישראל וחיזוק האידיאליים הציוניים. שנית קידום תכנית ירושלים רבתי, שכן ירושלים היא לב האומה ולב הסכסוך. התכנית תתמודד עם הסכנה הדמוגרפית הקשה של 60% יהודים ו40% ערבים. מימוש תכנית 'ירושלים רבתי' תוסיף כ250,000 יהודים לבירה. שלישית קידום החלת הריבונות על בקעת הירדן השומרת על גבולה המזרחי של המדינה וסוגרת את היתכנות הקמתה של מדינה פלשתינית. בבקעה אוכלוסייה ערבית דלילה וחשוב מכך, על בקעת הירדן קיימת הסכמה לאומית רחבה. ורביעית קידום תכנית 'זזים מזרחה' הקוראת לבנייה מאסיבית ביהודה ושומרון כדי להגיע ל-2 מיליון יהודים באזורים אלה, תכנית שגם תיתן מענה ליוקר הדיור והצפיפות במרכז.
קצובר ומטר הדגישו בדבריהן כי התנועה מגבה את שרי הממשלה הנכנסת שיהיו זקוקים לרוח גבית מצידו של העם, ובכך חלקם של בני הנוער משמעותי ביותר. האתגר מתעצם לנוכח חשיפת ערוץ 13 את המסמך החושף את פעילותו המתוזמרת והממומנת של האיחוד האירופי לקידום עובדות ערביות בשטחי C. "זו מלחמה ובסופה ננצח", קבעו.
ראשי נוער הריבונות קראו לנוכחים להשתמש בידע שרכשו בסמנריון הזה ובקודמים לו, הנחו אותם לעשייה ולפעילות בסביבתם הקרובה, במוסדות החינוך ובתנועות הנוער, וחילקו חומר הסברה.
האירוע כולו הסתיים בטקס הדלקת נר שלישי של חנוכה בהובלת ראש רבני 'דרך אמונה', הרב ברוך אפרתי, ובאמירה משותפת של פרק תהילים לרפואתו של הרב חיים דרוקמן.
