80 שנה אחרי, אותרו נכסים של ראש מועצת פתח תקווה הראשון, אברהם זאב ליפקיס. מי שאיתר את הנכסים באמצעות טכנולוגיה ייחודית הוא עורך הדין עוז שושן שבעברו לא מעט חשיפות ואיתורים מעין אלה.
"הוא היה ידוע בכינויו 'וועלוול'. היה ממקימי פתח תקווה, אישיות מאוד מכובדת, איש חסד גדול שתרם הרבה מההון שלו לצדקה וציווה שהרכוש שישאיר יועבר לצדקה. ישנו בפתח תקווה בית זקנים שהוא תרם את המקום שלו ואת המבנה", מספר עו"ד שושן.
לפני כחצי שנה פנתה לשושן נכדתה של אחותו וסיפרה על מחקר שביצעה על ימיה הראשונים של פתח תקווה ולתחושתה ועל פי מסר שהגיע מבנק כלשהו, יתכן ולאברהם ליפקיס היו מניות או כספים בבעלותו שעדיין לא נפדו.
"היא הראתה מסמכים שהיא גילתה במהלך המחקר, שטרי מכר והסכמים שעליהם חתם. היו הרבה מאוד מסמכים. אמרנו שנתחיל ונראה איך נוכל לסייע. עברו מספר חודשים עד שמצאנו שזאב ליפקיס החזיק מניה שרכש בתחילת המאה הקודמת. מדובר במניה שרכשו יהודים רבים בארץ ויהודים מהגולה שרצו להיות חלק מקניית הארץ. מדובר במניה בגובה לירה שטרלינג אחת והיום, אחרי הפדיון שלה, היא שווה כמה אלפי שקלים. כמו כן איתרנו שהיו לו גם כספים שאנחנו עדיין במו"מ ובשלב ההוכחה שהלקוחה שלי קשורה אליו כדי שנוכל לפדות גם את הכספים האחרים של זאב ליפקיס ע"ה".
ליפקיס עצמו אמנם לא הותיר אחריו צוואה, אך כאמור היה איש חסד וברוח פועלו תרמה שלומית כץ, נכדתה של אחותו, את כספי אותה מניה למחקר והנצחת האישים מימי פתח תקווה הראשונים. כך או כך, לפי שעה לא מדובר בסכומים גבוהים במיוחד.
על הדרך ללקט את המידע אודות נכסים אבודים מספר עו"ד שושן כי מדובר במאמץ משותף ללקט במהירות הרבה ביותר מסמכים ונתונים ולנתח אותם בזמן קצר על מנת לנסות לפענח היכן אם בכלל נותרו נכסים. כאשר מדובר במסמך כתוב בכתב יד לא ניתן לסרוק אותו כפי שלרוב קל יותר במסמכים מודפסים ועם זאת לעיתים שורות מכתב יד בצידו של תיק רפואי שלכאורה אינו קשור לנכסים, יכולות לחשוף איזה נכסים היו לכותב והיכן הם. "אנחנו עוזרים להיכנס לראש של המנוח ולהבין איך הוא חשב ואיפה יכול היה לרשום את הנכסים שלו. לדעת איפה התגורר וכו', אנחנו מתכללים את המידע ושואבים מידע באמצעות בני המשפחה ומאגרים שונים ולאחר הצלבות מגיעים לנכסים. אחר כך צריך להוכיח את הקשר בין התובעים לאדם שהוריש".
עבודת הבילוש אחרי המידע שולחת את עו"ד שושן לארכיונים על מנת להתחקות אחר צעדיהם של אנשים מלפני מאה שנה. "זו עבודת בילוש. לפעמים מגיע אדם שיודע משהו מאוד התחלתי, אבל נאספים עוד ניירות מעוד מקורות משפחתיים. זה מתחיל בלי מסמכים אבל אחרי העבודה הראשונית נאספים נתונים ומתחילה עבודה מול הרשויות לאחר קבלת ייפוי כוח מבני המשפחה. לרוב משפחות לא יודעות להעריך את המידע שיש בידיהם", הוא אומר וקובע כי ליהודים רבים המתגוררים בחו"ל יש אדמות ונכסים בארץ ישראל והדבר כלל אינו ידוע להם.
"יש עדיין קרקעות פנויות שמחכות לבעלים שלהן", אומר שושן. "הרבה יהודים ישנים שנת ישרים, אבל השנים הקרובות הן הזמן להתעורר ולעורר סיפורים ישנים במשפחה, לעסוק במסמכים האלה, כי יש עדיין קרקעות פנויות שהארץ שומרת אותן למי שרכש אותם". האם קרקעות שעליהן נבנו מבני ציבור איבדו את ערכן וחיפוש שלהן לא יעלה דבר? "כל מקרה לגופו, אבל לרוב זה לא סוף פסוק. גם אם הקרקע נמסרה, יחכו לאותו אדם. המדינה מחכה עוד כמה שנים גם אחרי שנדמה לאדם שהוא כבר התייאש".