הרב יונה גודמן מספר שלא מזמן פנו אליו מוועדת נוער בישוב קהילתי מסוים, להתייעץ על בחור 'חלש', שחברו (שהוא קצת כוחני...) לקח ממנו את הטלפון ושלח 'כאילו' בשם בעל הטלפון, הודעה שקרית בווטסאפ בה הודיע לכל שבעל הטלפון החליט 'לצאת מן הארון'.
לדבריו, סיפורים אלו נפוצים. הדגם המוכר יותר הוא מישהו שמתיישב ליד מסך במקום ציבורי, נניח בחדר מחשבים בבית הספר, פותח את האינסטגרם שלו ובסוף שוכח לסגור אותו. מישהו אחר בה וכמעשה של 'ליצנות', שולח בשם בעל החשבון לכל חבריו הודעה שקרית בה בעל החשבון מודה על משהו (שבעצם לא עשה).
"משל למה הדבר דומה", כך הרב גודמן, "למבוגר ששוכח את הדוא"ל פתוח במחשב, ומישהו אחר מתיישב במקום ושולח כביכול בשמו הודעה לכל מכריו שהוא החליט לשתף אותם שהוא מתגרש". מכאן למונח המקורי "פיגוע פייסבוק", המתאר מצב בו מישהו משאיר את הפייסבוק שלו מחובר ומישהו אחר מגלה זאת וכותב בשמו הודעה קשה.
הרב גודמן אינו מבקש לדון בסעד שנדרש לנפגע, למרות שגם זה חשוב, אלא בתפקידנו החינוכי בווידוא שילדינו אינם בין הפוגעים. לדבריו, רבים הילדים שלא יפגעו במישהו פיזית, אך הם חושבים שמה שהם כותבים ברשת, כולל טוקבקים ('תגוביות') זה "סתם, לא באמת" ולכן הם מרשים לעצמם לעשות כן, מבלי להבין שזה יוצר פגיעה לא פחות קשה מפגיעה פיזית.
סוף דבר, כך לדברי הרב יונה, אם ילדינו משתמשים ברשת, עלינו לדבר איתם על שנדרש מהם אף שמה,כדי לחיות על פי ערכי היסוד שאנו מאמינים בהם.