בימים אלה מלאו שנתיים להגעתו ארצה של יהונתן פולארד. שוחחנו עם עדי גינזבורג, מי שעמד בין ראשי המאבק לשחרורו ומלווה אותו בשלבי הקליטה בישראל.
על עיסוקיו של פולארד בימים אלה מפתיע גינזבורג ומספר: "בשבע השנים הראשונות בכלא יהונתן היה בצינוק בלי שום אמצעי כתיבה או משהו אחר שיכול היה להעביר אתו את הזמן, וכך הוא התחיל לפתח באופן ראשוני פתרונות מתחום האנרגיה, וחלק גדול ממה שהוא עושה בימים אלה הוא עיסוק בפיתוח סטרטאפים בעקבות מה שעלה בו אז".
לשאלתנו אם מה שנחשב היה אז לסטראטאפים אינו מיושן כיום, משיב גינזבורג ואומר כי מסתבר שלא כל הרעיונות כאלה, ולצד מה שהתיישן חלק עדיין רלוונטי ו"הוא נפגש עם אנשי מדע ואקדמיה בתחומים האלה כדי לקדם את הנושאים הללו כאשר המטרה היא לגעת בבעיות האנרגיה שמשמעותיות מאוד למדינת ישראל". גינזבורג מספר כי במפגשים עם אנשי האקדמיה והמדע נראה שהם בהחלט מוצאים עניין ברעיונותיו של פולארד, אך נצטרך להמתין עוד תקופה כדי לראות אם הדברים יבשילו בשטח.
"נושא נוסף שהוא עוסק בו הוא ניסיון להשתמש בסיפור שהוא עבר, סיפור שאין דומה לו של אדם שיש בכלא על פעילותו למען עם ישראל בסדר גודל של שלושים שנה. זו מציאות שאפשר לכתוב עליה כמה וכמה ספרים. מעניין לראות כיצד במפגשים עם סטודנטים או עם צעירים דוברי אנגלית מתל אביב, אנשים שלכאורה מגיעים מרקע שונה, ובכל זאת השיח שלו שמגיע מתוך אמונה וביטחון בקב"ה והחיבור לשורשים היהודיים שלו, מה שהוא זוקף לזכותה של אסתר ע"ה, מוצא עניין גם שם".
גינזבורג מספר כי כתיבה של ספר עדיין לא על הפרק מבחינתו של פולארד. מעבר לכך, "יש עליו עדיין מגבלות מסוימות. אסור לו לדבר על מידע סודי שלא הותר לפרסום מהתקופה שבה היה בכלא",. לזאת הוא מוסיף ומעיר כי את מה שהוא מגדיר כ"החלק הרעיל" של עברו הוא מותיר מאחור, כלומר אינו עוסק בשאלת מי כשל בטיפול בו, מי פשע ועל מי ראוי לכעוס, אלא מעדיף להתקדם הלאה. "הוא מתמקד בהנצחתה של אסתר שהוא זוקף לזכותה את השחרור, את היכולת לשרוד בכלא בתנאים קשים כל כך וגם את זה שלתפיסתו הוא יצא מהכלא אדם טוב יותר מכפי שהוא נכנס. הכאב הגדול שלהם הוא שהם לא זכו לילדים משלהם כתוצאה מהתנאים הקשים והאכזריים שבהם הוא הוחזק. בישראל גם לרוצח ראש הממשלה יש ילד, אבל כאן התחינות של יונתן ואסתר לא הועילו והשלטונות בארה"ב לא איפשרו להם זאת, והוא עסוק בהנצחה שלקראתה הוא יפנה לציבור".
גינזבורג מספר על החיבוק הגדול שבו מתקבל פולארד ברחוב הישראלי, כאשר יש מי שמעט נרתעים ממחסום השפה, ולהם הוא מצטט את דבריה של אסתר בתקופת שהותו של יהונתן בכלא, כאשר נשאלה אם אפשר לשלוח לו מכתבים באנגלית עילגת, ותשובתה בשמו של יהונתן הייתה שכאשר מגיעים אליו מכתבים שכאלה הוא יודע שהם נכתבו מהלב. כך גם במפגשים ברחוב הישראלי. בהקשר זה הוא מעיר כי פער השפה נובע מהאיסור המוחלט שהטילו השלטונות בארה"ב על הכנסת חומר קריאה בעברית לתאו או לקיום שיחה בעברית עם מי שהגיעו לפוגשו שם.
האם פולארד "מתרגל" לישראל, או שהמציאות כאן עדיין מרגשת אותו? "התחושה מכל שיח היא שהמקום ממנו הוא בא טעון כולו ב-35 שנות הציפייה לישראל. הוא לוקח דברים מאוד אישי, גם כששמחים וגם כשהוא רואה מציאויות קשות", אומר גינזבורג ומציין את שחרורו בשבוע שעבר של המחבל כרים יונס, רוצחו של החייל אברהם ברומברג הי"ד. המחבל צפוי היה להשתחרר בשחרור מוקדם כחלק מהפעימה הרביעית בתקופת קלינטון, ובעסקה זו דובר על אפשרות שחרורו של פולארד כמחווה אמריקאית, אך "הוא אסר עלינו לדחוף לקיום העסקה כאשר מבחינתנו היה ברור שהיכולת לצאת מהכלא תלויה בכך, ואם לא הוא עלול לצאת מהכלא כשאינו בחיים. האישי והלאומי מחוברים אצלו".
גינזבורג מספר על דבריו של הרב שמואל אליהו על חשיבות עניינו של פולארד עבור דור שלם שקיבל בזכות המאבק לשחרורו ערכים של הכרת הטוב, ערבות הדדית, התגייסות למאבק נגד עוול, מלחמה גם על הבלתי מושג, ערכים חשובים לדור שלא חווה את המאבקים לעלייתם ארצה של יהודי ברית המועצות וסביב מלחמת ששת הימים.
עוד אנחנו שואלים את גינזבורג אודות אותם גורמים שמבקשים לקעקע את הקונצנזוס סביב פועלו של פולארד. האם פרסומים מטעמם פוגעים בו ברמה האישית. גינזבורג מציין בתשובתו כי "אין הרבה נושאים בהיסטוריה של ישראל שהצליחו לרכז קונצנזוס רחב כמו פולארד. 112 חברי כנסת חתמו על קריאה לנשיא ארה"ב לשחרר אותו".
עם זאת הוא מספר על השמצות שפוזרו לאורך השנים ומציג דוגמא אחת מאדם בכיר שפרסם פרסום מסוג זה על מניעיו של פולארד. בעקבות הפרסום התקשר אליו עדי גינזבורג ושאל אותו אם לקראת פרסום דבריו הוא קיבל מידע גם מגורמים ישראליים או שהוא מסתמך רק על אנשי מודיעין אמריקאיים, והגורם המדובר הודה שהאפשרות השנייה היא הנכונה. גינזבורג מצידו שאל "מה ההבדל בין מה שעשית לבין מפקד בצה"ל שיחזור על תעמולה של בכירים בצבא הסורי נגד חייל שלו. אתה חוזר על דברי אנשי תעמולה של הצד השני".
על האופן בו מקבל פולארד התבטאויות ופרסומים מסוג זה, אומר גינזבורג: "אסתר הייתה לוקחת קשה מאוד את הדברים האלה. לעומתה הוא גידל עור עבה כך שזה לא נוגע לו. מי שהיה 35 שנה בין רוצחים אנסים ופדופילים במציאות שבה אנשים סביבך מסיימים את חייהם בקטטות שונות ומשונות, זה שמישהו מחליט לדבר לא יפה משפיע עליו. כואב לו הרבה יותר כשהוא נתקל בעוולות ובאזלת יד בתחומי הביטחון, מה שעליהם הוא מסר את נפשו".