עשור למדינת ישראל. תזמורת המשטרה מתייצבת על גג היכל העצמאות בתל אביב, מנגנים שירים של פעם.. כן היו זמנים כאלו.. והשחקנים רוקדים ושרים משירי התקופה.
ומכאן מתחילה ההצגה הזו שכל כולה ביקורת על הימים ההם, בהומור, בצחוק ובשחקנים מעולים. כן. גם האלמונים שבהם כה מוכשרים ומיטיבים לעשות את מלאכתם.
הסיפור מתרחש בישראל, במלאת עשור למדינת ישראל, 1959. אלימלך (שלמה בר אבא המצחיק, המחונן והמוכשר) ואשתו שפרה (איילת רובינסון, שעושה לא רק עבודת משחק מצויינת אלא גם שרה נפלא) הם חברי קיבוץ לשעבר, שמגלים אחרי 25 שנים של חיים משותפים, שייתכן שמעולם לא התחתנו כדת.
כאשר בתם איילה עומדת להתחתן, היא עושה ככל שביכולתה לגרום להוריה להתחתן, על מנת שתוכל להתחתן בעצמה.
איילה אינה מסתכלת על בני הקיבוץ בעין יפה ומתייחסת אל כולם כרפתנים בורים. טוב. היא לומדת פסיכולוגיה לילדים.
כאשר מבינים בני המשפחה שללא הכתובה לא תוכל איילה להינשא לרוברט (יובל סגל) מבקש אלימלך להתחתן עם שפרה, אך זו כבר אינה מעוניינת בכך, מפני שאינה מאמינה שאלימלך באמת אוהב אותה.
איילה ואלימלך עושים הכול על מנת להחזיר את שפרה אל אלימלך, כולל הבאתו של בוקי, מחליף מזכיר המשק של הקיבוץ, על מנת לברר מה קרה לכתובה.
וברקע סיפור מצחיק עד דמעות על השכנה, יפה בירנבוים. מאחר שהיא התאלמנה היא מחזרת אחרי אלימלך ומנצלת כל הזדמנות להביא לאלימלך מי סודה. כן. מהסיפולוקס של אותם ימים.
וכך, מחד אלימלך ואיילה בתו עושים הכול על מנת להחזיר את שפרה אל אלימלך ומאידך יפה השכנה.
אפרים קישון כתב את ההצגה המצחיקה הזו, עם בימוי חדשני ומשכנע. עוד משתתפים יעל טל, רוית יעקב, , עומר עציון, ושלושה נגנים מתזמורת המשטרה של פעם. מצחיק, נוגע ללב ומלמד עוד פרק על מדינת ישראל של פעם. היו ימים וזמנים. שעה וחצי של צחוק, הנאה, שנינות ומחשק מצוין. תיאטרון חיפה במיטבו.