התחלה// נולדה בשנת 1983 בשכונת קריית משה בירושלים. "על התפר בין שכונת קריית משה של ישיבת מרכז הרב לשכונת בית הכרם החילונית". החיים היו גם הם על התפר. "אבא שלי למד בישיבה ואמא שלי למדה במכללה. חיינו על התפר בין העולם הדתי לחילוני, גם בתחומי העניין והתרבות". בכל// "כשאמא שלי הייתה בהיריון איתי, היא קראה את כל התנ"ך כדי למצוא את השם הכי יפה. בשיעור של הרב גרשון קיציס במכללה ירושלים היא למדה את הגמרא שאומרת ש'בת הייתה לאברהם ובכל שמה'. כשנולדתי, הוריי קראו לי כך. מאז ועד היום אני מסבירה את שמי לכל מי שאני פוגשת – ובזכות המקוריות של הוריי אני זוכה לפתוח בדברי תורה עם כל אדם". אבא// הלל סרלואי (63), סופר סת"ם וצלם אומן. "הוא אומן גם בעבודת הסת"ם שלו וגם בעבודת הצילום. הוא כתב הרבה ספרי תורה שאני מרגישה שכולם קצת האחים שלי". אמא// הדסה ניר (61), "מורה אגדית, אישה מאוד טובה וחכמה". מתבגרת סוערת// ביסודי למדה בבית הספר נועם בנות ובתיכון למדה באולפנת חורב. "הייתי מתבגרת די סוערת, עשיתי הרבה בירורים של הזהות הדתית שלי בתיכון, ונעתי בין רצון לעזוב את הדת לרצון לעבוד את ה' כל הזמן. כשהבנתי שאני רוצה להיות חילונית כדי שאוכל להתפלל באמת, ידעתי שהמקום שלי בתוך התורה והמצוות. התחלתי להתקרב לחב"ד בגיל צעיר, ובתיכון זה קיבל חיזוק בחסות מורה חב"דניקית לספרות וחברות שקירבו אותי לברסלב". בקו האש// את שנת השירות הלאומי עשתה בפנימייה טיפולית לבנות בסיכון גבוה בדולב. "הדרכתי שם שנה, שהייתה מאוד קשה כי זאת הייתה שנה של פיגועים. חניכה שלנו, רחל טלר הי"ד, נרצחה בפיגוע בקרני שומרון ועוד חניכה נפצעה קשה מאוד. התברר לי שגדלתי בבועה ואני לא יודעת הרבה על העולם". חלום ההוראה// בשנה שאחריה הלכה ללמוד במכללה בבית וגן, שם סיימה תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה. "מאז שהייתי ילדה החלום שלי היה להיות מורה. כששמתי לב שאני אומרת בחרדת קודש את ברכת 'והערב נא', הבנתי שאני צריכה ללכת לתחום החינוך. עד היום אני מרגישה שללמד זה הדבר הכי נהדר בעולם". ספרות מודל 2023// עם סיום התואר החלה לעבוד כמורה לספרות בכמה בתי ספר בירושלים. בעשור האחרון היא מורה לספרות ב'אור תורה' בשכונת רמות. "כאשת חינוך אני כמובן מלמדת על בסיס תוכנית הלימודים של משרד החינוך, אבל אני מנסה כל הזמן שהתלמידות יביאו את עצמן, את מה שהן קוראות ואת מה שהן רואות. זה יכול להיות סדרה בנטפליקס או ספר שהן קראו. לא מדובר במחזה האחרון של שייקספיר. ממש חשוב לי להכיר את מה שהן קוראות וצופות בו, כדי שאוכל לפגוש אותן שם ולשוחח איתן דרך זה". נהר שנפתח// את השיר הראשון שלה חיברה כבר בגיל חמש. "עוד לא ידעתי לכתוב, רק ידעתי קצת לקרוא. את השירים הראשונים שלי חיברתי בעל פה. הרגשתי שזה מגיע ממקום מאוד עמוק ולוקח אותי פיזית. זה היה לי יותר חזק מכל דבר אחר שקרה באותו רגע, כמו נהר שנפתח בתוכי בבת אחת. הייתי מאוד קטנה ולא ידעתי מה עושים. החברים שלי שיחקו בארגז החול ואני חיברתי מילים ולא יכולתי להתנגד לזה". שירים בכריכה// בכיתה א' השירים כבר החלו לעלות על הכתב. "את השירים הראשונים שלי כתבתי בתוך כריכות של ספרים, כי חשבתי שזה מה שסופרים עושים. הייתי רגילה לאבא שלי שכותב כבר את הספר עצמו. לא ידעתי שיש תהליך של הדפסה. רק אחרי שאמא שלי הסבירה לי איך זה עובד התחלתי לכתוב בתוך מחברות". המרצה הגואלת// למרות שקראה לא מעט ספרים מאז שהייתה ילדה קטנה, רק בגיל חמש עשרה התחילה לקרוא שירה וזה עורר אותה להבין מה היא רוצה לעשות. "הרבה פעמים אנשים חיכו שזה יעבור לי. בעולם הדתי שבו גדלתי, בחורה שכותבת בגיל ארבע עשרה זה חמוד, אבל בגיל שמונה עשרה זה כבר מתחיל להדאיג כי מה יהיה עם השידוכים". המפנה המיוחל הגיע בגיל תשע עשרה, כשהגיעה למכללה והשמיעה למרצה שלה, ד"ר דינה לוין, את השירים שלה וזו הבינה שיש כאן משהו. רגע מאושר// בגיל עשרים ואחת, אחרי שנים רבות של קריאה וכתיבה, אזרה אומץ ושלחה מקבץ ראשון של שירים שכתבה לכתב העת 'משיב הרוח'. "הם קיבלו את השירים ששלחתי וזה היה הרגע הכי מאושר בחיים שלי עד אז. בהמשך גם קיבלו אותי לעבודה אצלם ומאז אני חלק מצוות העורכים. אני גם מנחה עם אליעז כהן את סדנת 'מזמור' של כתב העת, ויש לי הכרת הטוב אליו על הנדיבות שגילה כלפיי בתור כותבת צעירה". בית בחיק הלילה// לפני כעשור פרסמה את ספר השירים הראשון שלה, 'בית בחיק הלילה'. "לקח לי המון זמן להבשיל איתו. הוא מסכם עשר שנים של כתיבה ויש בו התפרצות ראשונית של כתיבה עם התנסות בכתיבה קלאסית וגם בצורות כתיבה אחרות". הספר השני// אחרי כשלוש שנים יצא ספרה השני 'סכין שלופה האור', שמתאר את חוויית הגירושין והבנייה שאחריהם. "גירושין הם אסון, מי שאומר אחרת - משקר. אבל אני אמרתי לעצמי את מה שאמרו חכמים: 'נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו'. לקחתי את זה למקום של בירור עמוק ועבודה גדולה. הספר שנכתב באותן שנים מתאר את ההכרעה הזאת". התפוצצות שירה// בנוסף לכתיבה והנחיה היא עורכת ספרי שירה, "דבר שמעסיק אותי רוב הזמן", מלמדת כתיבת שירה באוניברסיטה העברית ומבקרת שירה בעיתון מקור ראשון. "אני האישה היחידה שכותבת על שירה בארץ וזו מחויבות גדולה. אני משתדלת לבוא בעין טובה ולהביא מבט חדש לעולם. כיום יש התפוצצות של שירה בציונות הדתית. קורה כאן משהו גדול מאוד, אבל לצערי זה לא מקבל מספיק ביטוי בתקשורת הדתית. נראה שמה שמעניין אותם בדרך כלל זה לחלק את העולם לתבניות פוליטיות". שוחה בטקסטים// "מה שגורם לשירה לנבוע זה סוד, לפעמים השראה שבאה מבפנים ולפעמים הסתכלות על המציאות. הציבור הדתי שוחה בתוך טקסטים שמעוררים את הנפש ומעוררים לכתיבה - הפליאה שלי היא שלא נוצרת יותר שירה ואומנות בתוך הציבור הזה. לפעמים זה קצת מפחיד אותי, כי אני כותבת בשפה שבה נכתב ספר תהילים. אני מתפללת לקב"ה שאעשה דברים טובים עם הכוח הזה". מתנה ועול גדול// לאחרונה זכה ספרה השלישי, 'מפחדך בשרי', בפרס יהודה עמיחי לשירה. "ספר שעוסק כולו באבא שלי שחלה בסרטן לפני חמש וחצי שנים וברוך ה' החלים. הספר מתאר את המחלה שלו ותפילות שכתבתי בזמן הזה. התחושות בעקבות הזכייה הן של פליאה גדולה, הודיה עצומה ומחויבות גדולה לספרות ולשירה העברית. להמשיך להביא משהו אמיתי. זה לא רק מתנה אלא גם עול גדול". החצי השני// נשואה בשנית למעוז כהנא. "זכינו ברוך ה' לחתונת קורונה קטנה ומקסימה". אם זה לא היה המסלול// "כשהייתי ילדה נקרעתי בין התשוקה שלי לתיאטרון ובין כתיבה. אני זוכרת את הרגע כשהייתי בכיתה ח' שבו הבנתי שאם אלך על מסלול התיאטרון לא אוכל לשמור על ההלכה כמו שאני רוצה לשמור אותה. לכן ויתרתי על התיאטרון ובחרתי בכתיבה". במגרש הביתי בוקר טוב// היום מתחיל בשש בבוקר. "אני מעירה את הבת שלי, מכינה אוכל ומספיקה כלים וכביסה לפני שאני יוצאת לעבודה. משם והלאה – זה מאוד מגוון. השנה אני מלמדת תורה במדרשת מתת בכרמיאל, לשם אני נוסעת ברכבת, מלמדת כתיבת שירה באוניברסיטה העברית, וגם לומדת במכון מנדל למנהיגות ותרבות. בוקר אחד מוקדש אצלי לכתיבה, סיימתי לערוך ספר שירה והתחלתי לערוך ספר נוסף. אני מרגישה בת מזל, כי אני עושה המון דברים בתחום הכתיבה וכולם מעניינים אותי. חלק גדול מהיום שלי מוקדש לסובבים אותי ולתחזוקת הבית – בישול, כלים וכביסה. אני שמחה בזה, אבל זה קונפליקט תמידי בין הרצון לקרוא ולכתוב ובין חובות הבית והדאגה והאהבה לבני ביתי". פלייליסט// "אני שומעת הרבה מוזיקה ישראלית ונפעמת מהאופן שבו שירי משוררים מולחנים בעברית. זה משהו ייחודי לשפה שלנו ולתרבות שלנו שאין בעוד תרבויות. אני גם מאוד אוהבת את הפופ הבריטי הישן". השבת שלי// "מתחילה כבר ביום רביעי בערב במחשבות לקראתה, וביום חמישי בהכנות עצמן. אני מכינה עוגות שמרים מעולות ומשתדלת שהכול יהיה בשפע והבישולים יגיעו מהלב. השבת מעניקה לי הרבה זמן עם הילדים והרבה רצון לשמוע את החוויות של השבוע. לפעמים יש לי בשבת זמן לקרוא, ואני לא מוותרת על השלמת הקריאה בחת"ת, אם לא הספקתי במשך השבוע". דמויות מופת// האדמו"ר הזקן מחב"ד, בעל התניא, "אני מאוד מחוברת אליו ולתורה שלו, שמראה שאפשר לעבוד את ה' גם כשיש יצר הרע", והסופרת הבריטית וירג'יניה וולף, "שבכתיבה שלה על האתגרים העומדים בפני נשים שעוסקות בכתיבה היא מתארת הרבה דברים שאני מתמודדת איתם גם כיום". מפחיד אותי// "לאבד את הטוב שיש לנו בגלל קטנות מוח או קטנות לב. שבגלל אידאולוגיה או רצון אמיתי לקודש נאבד את הקשר העמוק והחי עם חלקים בקדושה עצמה ובעם ישראל". משאלה// "שנקשיב יותר, נדבר פחות, נהיה סבלניים זה כלפי זה, ושנדבר פחות בסיסמאות. שנזכה להיפגש באמת". כשאהיה גדולה// "אעשה את כל מה שאני עושה עכשיו. הזכות הכי גדולה בעולם היא להתפלל, ללמוד וללמד. אחרת לא הייתי עוסקת בזה". לתגובות: yosefpr@gmail.com ***