זה היה שבוע חלומי בשביל מצביעי הימין, אחרי כמעט שנתיים של אכזבות ותסכול. תמונות ניצחון מהכנסת, מבית הנשיא וממשרדי הממשלה השונים מילאו את המסכים. ברכות שהחיינו לרוב, פסוקי נביאים, נאומים נעימים לאוזן ולא מעט הצהרות כוונות של שרים בממשלת נתניהו השישית. אבל אנחנו כבר מלומדי ניסיון – האופוריה של "ממשלת ימין על מלא" לא כאן בפעם הראשונה, ובעבר הנחיתה לקרקע המציאות הייתה כואבת. ישנה אכן תקווה שהפעם יהיה זה אחרת, ולכן המבחן הראשון האמיתי שעמדה בו הממשלה החדשה – בג"ץ חומש – היה נקודת אור ממשית לקראת הבאות.
המשא ומתן הקשוח הצדיק את עצמו
העתירה נגד המדינה בעניין ישיבת הקבע בחומש מתגלגלת כבר משנת 2019. העותרים, פלשתינים הטוענים לבעלות על חלקות בחומש ומיוצגים על ידי עמותות שמאל, מבקשים לפנות את מבני הישיבה ולאפשר להם גישה לחלקות הנטענות ביישוב החרב. העיתוי של הגשת העתירה, בפתחה של מערבולת פוליטית חסרת תקדים, אפשר למדינה לחמוק פעם אחר פעם מתשובה חד משמעית בנוגע למדיניות שלה בחומש. אפילו בממשלה הקודמת היה הנושא לאבן מחלוקת קשה בין איילת שקד ובני גנץ, אך בסופו של דבר – למרות התנכלויות די קשות לישיבה – התלמידים ממשיכים עד היום בלימוד סדיר ויומיומי על ההר.
בשביל הממשלה הנכנסת היה זה יעד שהמדיניות כלפיו ברורה. מפלגת הציונות הדתית דרשה לעגן את שינוי חוק ההתנתקות, העילה העיקרית שעליה מתבססים העותרים, ולאפשר שהיית קבע במקום. ראש ישיבת חומש, שמואל וונדי, אף היה אורח הכבוד של חברת הכנסת אורית סטרוק בטקס השבעת הכנסת החדשה. הצהרת הכוונות הייתה ברורה, אך הפחד הוא תמיד מהיישום.
ביום שני הגיע המועד שקבע בג"ץ לדיון נוסף בעתירה. הפעם הייתה התרגשות מיוחדת באולם, וציפייה שהממשלה החדשה תביא איתה שינוי כיוון. מבחינת לוח הזמנים, מדובר בדיון שהתקיים שלושה ימים אחרי השבעת הממשלה ויום למחרת כניסת השרים למשרדיהם בפועל. לא זמן סביר לגיבוש תוכנית פעולה מסודרת לגבי חומש, אך בהחלט זמן סביר לגיבוש עמדה עקרונית. הרי זו כבר גובשה שבועות קודם לכן, במשא ומתן המפרך – שאף זכה לביקורת לא מועטה – בין יושב ראש מפלגת הציונות הדתית סמוטריץ' למפלגת הליכוד ונתניהו העומד בראשה.
התשובה הרשמית הגיעה בעל פה, תוך כדי הדיון, אך היה בה כדי לסכור את פי המתלוננים על ההתעקשות של סמוטריץ' בשרטוט קווי היסוד לממשלה. בהודעה משותפת לשר הביטחון גלנט, שר המשפטים לוין ושר האוצר סמוטריץ', נאמר לבית המשפט כי "בכוונת הדרג המדיני לפעול בהקדם לשינוי ההוראות החוקיות הנוגעות לאיסור שהיית ישראלים בצפון השומרון. בכוונת הדרג המדיני לפעול להסדרה חוקית מלאה של לימוד התורה במרחב היישוב חומש על מנת שזו תהיה על פי כל דין. שינוי המצב המשפטי צפוי להביא עמו גם שינוי במדיניות האכיפה. עם זאת, גיבוש מדיניות האכיפה דורש זמן נוסף", לשון ההודעה.
אין ספק כי מדובר בעמידה מרשימה של ממשלת נתניהו במבחן. הדיבור על ביטול חוק ההתנתקות מסתובב כבר שנים לא מעטות במסדרונות הכנסת, ואף עלה כמה פעמים להצבעה. אך אין דמיון בין יוזמות פרטיות ובין התחייבות של הממשלה עצמה מול בג"ץ לקדם שינוי חקיקה כזה לצד שינוי מותאם באכיפה. זו בהחלט סיבה טובה לאופטימיות.
אך החגיגה הימנית לא הרשימה את שופטי העליון. בניגוד להתנהלות המתונה שלהם בסוגיות אחרות, כאן לא נתנו השופטים הנחה לממשלה בת שלושה ימים בלבד, והוציאו צו המחייב אותה להגיש תשובה סופית כאשר העניין כבר מוסדר בתוך תשעים יום, או לחילופין לפנות את תלמידי הישיבה מחומש. חובה להזכיר בהקשר הזה את הסבלנות הרבה של אותו בג"ץ בסוגיית חאן אל־אחמר. למרות שהעתירה הראשונה הוגשה עוד ב־2009, בג"ץ נתן ארכות ב־2019 בשל תקופת בחירות, ב־2020 בגלל שהממשלה רק הושבעה וטרם גובשה מדיניות, ונכון להיום ניתנה עוד ארכה אחרונה בהחלט שלאחר כל האחרונות. רק לא צווים.
כך או כך, לתשובת המדינה ייתכנו בהחלט השפעות מיידיות על הליכים אחרים בבית המשפט. כפי שנודע ל'בשבע', כמה מתלמידי הישיבה שהוגשו נגדם כתבי אישום בעוון הפרת חוק ההתנתקות קיבלו דחייה בדיון על ידי השופט עד לאחר כינון הממשלה החדשה. השופטים העלו את האפשרות שיבוצע שינוי במצב החוקי ובמדיניות האכיפה, ותהיה לכך השפעה גם על חומרת העבירה. אחרי שהמדינה הכריזה רשמית על השינוי המיוחל, סביר מאוד שהנאשמים הללו ייצאו בזול, ואולי אפילו יזוכו לחלוטין.
המלכוד של הנשיאה
מעטים האנשים שיוכלו להתהדר במספר רב של פסקי דין, הלכות וחוקים שנקראו על שמם עוד בחייהם כמו אריה דרעי. פרט להרשעה העתיקה שלו משנות התשעים, דרעי מככב בהלכת דרעי-פנחסי שבוחשת בקלחת הפוליטית עד היום, שני בג"צי דרעי נקראו על שמו ב־2015 ו־2016, תיקון לחוק יסוד הממשלה נקרא על שמו בשבוע שעבר, והשבוע יידון הבג"ץ השלישי בעניינו.
כשר הפנים הוגשו נגדו לא מעט עתירות לבג"ץ בענייני אזרחות ובעניינים מוניציפליים, אך הבג"צים המדוברים שונים בכך שהם עוסקים כולם בשאלת כשירותו לתפקיד שר. אחרי שבג"ץ דאג לפסול אותו מתפקיד שר בהלכת דרעי-פנחסי המפורסמת בעודו עומד לדין על עבירות שוחד והפרת אמונים, המסע לסילוקו ממסדרונות השלטון המשיך גם אחרי שריצה את עונשו, תקופת הקלון הסתיימה והחשדות החדשים נגדו הוסרו. מי שעומדת מאחורי סדרת העתירות היא בעיקר התנועה לאיכות השלטון, כאשר בכל פעם הצטרפו גורמים נוספים לחגיגה.
העתירה הנוכחית עוסקת בשתי סוגיות, האחת היא חוקתיותו של 'חוק דרעי' והשנייה - סבירות מינויו לשר. בסוגיה הראשונה מבקשים העותרים לטעון שהתיקון לחוק יסוד הממשלה, שלפיו תקופת מאסר על תנאי אינה פוסלת אדם מלכהן בתפקיד שר, נעשה באופן פרסונלי ולא ראוי בשביל דרעי. כזכור, דרעי הורשע לאחרונה בעבירות מס קלות יחסית, ולפיכך לא נגזר עליו עונש מאסר בפועל. הניסוח של חוק היסוד לא היה מבורר דיו בעניין מאסר על תנאי, ומשכך ביקשו לקראת הקמת הממשלה החדשה לתקנו.
בסוגיה הזאת מרחב התמרון של שופטי בג"ץ צר יותר. הם יוכלו אומנם לפסול את החוק, מפני שלהבנתם הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, אך מבחינה פוליטית יעדיפו להימנע מכך. מדובר בחוק יסוד שחוקקה הכנסת ברוב ברור, וביטול של חוק יסוד יהיה אירוע חוקתי פורץ דרך, שעלול לגרור גם תגובות קשות מהמערכת הפוליטית.
אומנם בשנתיים האחרונות בוטל סעיף אחד בחוק יסוד, מה שנקרא "פשרת האוזר", אך שם הטענה הייתה שזהו לא באמת חוק יסוד אלא קומבינה זמנית להחייאת הממשלה. וגם שם, בג"ץ לא ביטל בפועל את החוק שזמנו עבר אלא רק הכריז על "התראת בטלות" להבא. ומעל הכול: אז לא כיהנה ממשלת ימין מובהקת בעלת רוב גדול, שבקווי היסוד שלה נקבעה חקיקה של פסקת ההתגברות. לראשונה בהיסטוריה החוקתית של ישראל חרב של ממש מונפת מעל ראשו של בג"ץ, והוא ייאלץ להיזהר במהלכיו.
לעומת זאת, בסוגיה השנייה עשויות להגיע תוצאות שונות לגמרי. מדובר בסוגיה שהמטריה המשפטית היחידה שהיא מתבססת עליה היא "עילת הסבירות". אל תראו בעצמכם בורים במשפט חוקתי שלא מבינים לעומק את מושגי היסוד בתחום, זה בדיוק מה שזה נשמע: האם לטעמם של השופטים מתאים למנות את דרעי לשר הפנים או לא. על פי תחושת הבטן שלהם, שלמדנו להכיר את נטייתה לכיוון מסוים לאורך השנים, ייחרץ גורלו של דרעי.
כך הלוא היה בשני הבג"צים הקודמים באותה השאלה בדיוק. הן ב־2015 והן ב־2016 הדיון בבג"ץ נסוב סביב סברות מוסריות שהעלו השופטים והצדדים. ב־2015, למשל, התפלפלה השופטת חיות בשאלה האם יש משקל לזמן שחלף מעת ביצוע העבירה, לתפקיד שבו היא בוצעה (גם שר הפנים), לפגיעה באינטרס הציבורי ועוד. סוף דבר היא הכשירה את מינויו, אך השאירה שם הערה שעשויה להשפיע מאוד על החלטתה בתיק שיובא לפניה היום (חמישי). אולי אפילו יש לומר – הערה שתסנדל אותה.
"האמת צריכה להיאמר", כתבה אז, טרם מינויה לנשיאת בית המשפט, "האיזון הנדרש במקרה דנן בין השיקולים הנוגדים הינו מורכב ואיננו נטול קשיים. ניתן אף לומר כי מינויו של דרעי לתפקיד שר מצוי על גבול מתחם הסבירות, אך בהינתן מכלול השיקולים שעליהם עמדנו בפירוט לעיל ובהינתן שיקול הדעת הרחב המסור לראש הממשלה בעניינים אלה, לא מצאנו עילה להתערב בו". כלומר, ב־2015 המינוי היה ממש על הגבול ששרטטה היא בעצמה, כך שההיגיון גורס שתיק מס נוסף שבו הורשע יעביר את דרעי את הגבול ויכריח את חיות לפסול את מינויו.
זה עלול להיות אירוע טקטוני. דרעי לא יוותר, וחיות יודעת שבאבחת החלטה חפוזה היא עלולה לאבד את העוגן המתון יותר של הקואליציה. עוצמה יהודית והציונות הדתית להוטים לבצע שינויים מרחיקי לכת בבית המשפט העליון, יהדות התורה שנפגעה בשנים האחרונות יותר מדי פעמים מבג"ץ כבר שם, גם הליכוד הוכיח שהוא רציני הפעם עם מינויו של יריב לוין לשר המשפטים. לחיות נותר רק דרעי, שתפס לא פעם במהלך המשא ומתן הקואליציוני את עמדת המתון והשקול. כמה ימים לאחר הבחירות אפילו רצה בכלי התקשורת מין הדלפה בשמו שהוא יהיה מגן בית המשפט. דרעי קורא לחיות לדיל, ובקרוב מאוד נדע אם היא תיענה לו או שתלך עד הסוף למלחמת ראש בראש עם הפרלמנט.
לתגובות: [email protected]
***