תקופת כהונתו של אביגדור ליברמן כשר האוצר עומדת, מן הסתם, בקריטריונים ההלכתיים להגדרת "שעת שמד", והעמסת סוכר היא כנראה מצווה דתית חשובה לפחות כמו ערקתא דמסאנא. רק כך אפשר להבין את דרישת המפלגות החרדיות להציב בראש סדר העדיפויות הפוליטי את ביטול המס שהטילה הממשלה הקודמת על המשקאות הממותקים ועל הכלים החד־פעמיים במטרה לצמצם את צריכתם – לפני הדאגה לשבת, לפני מיהו יהודי. ש"ס ויהדות התורה התעקשו, הליכוד כמובן נעתר - והשבוע הגיע תורה של הצלע השלישית בקואליציה, הציונות הדתית, להוציא את ההסכם לפועל. שר האוצר מטעמה, בצלאל סמוטריץ', הכריז על כך כהחלטה הראשונה שלו בתפקיד, וכבר בפגישת ההיכרות שלו עם הנהלת המשרד הנחה את גורמי המקצוע להכין "במהירות האפשרית" צווים לביטול המיסים.
נזכיר: באוגוסט 2021, שבועות ספורים לאחר השבעתה, החליטה ממשלת בנט-לפיד להטיל מס קנייה בסך 11 שקלים לקילוגרם על כלים חד־פעמיים המכילים פלסטיק. כמו כן מוסו המשקאות המתוקים בסכום משתנה שנקבע לפי כמות הסוכר או הממתיק המלאכותי שבהם.
המהלך אומנם יצר תמריץ כלכלי מסוים לשמירה על הסביבה ועל בריאות האזרחים, אך הוא פגע בעיקר במשפחות ברוכות ילדים (ובציבור החרדי בפרט), שספגו התייקרות של מוצרים בסיסיים מבחינתן או נאלצו לוותר עליהם. גם בלי דיפלומה בבחינת כליות ולב אפשר להעריך שלא במקרה בחר שר האוצר דאז להיאבק בהתחממות הגלובלית ובהשמנת היתר דווקא באמצעות צעדים הפוגעים במגזר שאותו ביקש שבועות ספורים קודם לכן להעמיס על מריצה ולהשליך למזבלה.
כעת, כאמור, חזרו החרדים לשלטון, ובמסגרת שאיפתם הטבעית והמתבקשת למחיקת מורשת ליברמן וגזרותיו עמדו על כך שסמוטריץ' יקליד ctrl+z ויבטל את המיסים לחלוטין. בתגובה ילדותית משהו, שלמרות החודשים הארוכים שבהם התגבשה נראית כאילו נשלפה הרגע מהמותן (אך באה בכלל מהבטן), הם החליטו לעשות דווקא, שפכו את התינוק עם המים וחזרו לעודד העמסת סוכר קטלנית להם ולילדיהם – וגם את המשך השחתת עולמו של הקדוש ברוך הוא.
את צריכת המוצרים החד־פעמיים בכמויות גדולות בחברה החרדית אפשר להבין. מעבר לכלי אוכל לשימוש חוזר במשפחות ברוכות ילדים ובאירועים רבי־משתתפים בקהילה בוודאי יכביד על הפרט ועל הציבור, ובצד השני - הפגיעה האפשרית בסביבה אינה מוחשית מספיק כדי שתהווה משקל נגד לכך. ואכן, חרדים רבים העדיפו תמיד את כלי הפלסטיק, אף שהיו יקרים יותר גם לפני המיסוי, ולמרות שהשיקול הכלכלי חשוב אצלם, בהיותם חברה ענייה יחסית - לא נתנו לו להכריע.
לעומת זאת, את צריכת השתייה הממותקת קשה מאוד להסביר, שכן היא מסוכנת מאוד ומפילה מדי יום חללים במגזר, ובניגוד למוצרים החד־פעמיים - אינה עומדת בסתירה לערכים אחרים או לשיקולי נוחות. התמיהה מתעצמת ומתחדדת עוד יותר לנוכח המודעות הגבוהה בקרב החרדים לחשיבות בריאות הגוף, עם ובלי קשר למצוות "ונשמרתם" – ויעידו על כך אין־ספור ארגוני החסד הפועלים בתחום זה.
עוד לפני הטלת ה"גזרה", בשנת 2021 היה שיעור המשפחות החרדיות שבהן נהוג לצרוך את המשקים המסוכרים גבוה בעשרות אחוזים ביחס לציבור הכללי - 79% ממשקי הבית במגזר לעומת 51% באוכלוסייה כולה – כך לפי דו"ח שפרסם אז משרד הבריאות. פערים משמעותיים נמצאו גם בצריכת מאפים וחטיפים מתוקים. למעשה, די להיכנס לאולם שמחות אקראי בבני ברק או לקידוש קהילתי במודיעין עילית כדי להיווכח: על השולחנות מונחים בעיקר בקבוקים של השתייה המסוכנת לסוגיה, וכמעט שאין בנמצא מים או משקאות דיאטטיים. גם במקרה זה השיקול הכלכלי אינו מורגש: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים כי ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה חרדית בסעיף זה גבוהה בכמעט 40% ביחס לציבור הכללי, שבוודאי יכול להרשות לעצמו יותר. כסף הוא לא הסיפור.
הכול פוזיציה
את התוצאות הקשות פוגשים החרדים מהר מאוד: לפי נתונים של רשם הסוכרת הלאומי, שיעורי הסוכרת בציבור זה גבוהים משמעותית לעומת האוכלוסייה היהודית הכללית, והפער הגדול ביותר נמצא כבר בטווח הגילים 34-25 - אז הסיכוי של הצעיר החרדי לחלות גבוה פי 1.5 ביחס לבן גילו הלא־חרדי. בהתאם, גם מספר המקרים של סיבוכי סוכרת קשים במגזר, כמו קטיעת גפיים, פגיעה בלב ועיוורון, גדול בהרבה ביחס לקבוצות אחרות.
במשרד הבריאות תולים את ההרגלים הלא בריאים הללו בפערי תרבות שנוצרים כבר בגיל הרך, כאשר צריכת ממתקים ושתייה מוכרת מוטמעים כגירסא דינקותא - בין במוסדות החינוך, בבית הכנסת, בחוגים ובפעילות לילדים בקהילה, כפרס וכתגמול על הצטיינות בתורה ובמצוות, ובין בהווי המשפחתי וככיבוד באירועים שונים. אבל הקושיה בעינה עומדת: איך השתרשה תרבות זו בחברה המחשיבה את השמירה על הבריאות כערך עליון? מדוע הרבנים ואנשי החינוך נותנים לכך יד? והיכן האחריות האישית של הפרט החרדי על עצמו ועל ילדיו? ובעיקר - כיצד ייתכן שיוזמה חיובית מצד הממשלה, גם אם שלא לשמה, הפכה ל"רדיפה" שחובה לסכל, רק בגלל האדם שעומד מאחוריה? ומה היה קורה לו אנטיוכוס היה גוזר על המכבים שלא לאכול סופגניות? האם היהודים בכל הדורות היו מלעיטים עצמם בשמן כמצווה דתית מחשש להתייוונות?
התזונאית רוחמה פרנקל, מוסמכת לבריאות הציבור ודיאטנית מובילה ומוכרת בציבור החרדי, טוענת כי בעלי אינטרסים כלכליים השקיעו בשנה וחצי האחרונות "הון עתק", כלשונה, כדי להנדס את התודעה הציבורית ולצייר את המיסוי השנוי במחלוקת כמלחמת דת. לדבריה, הדבר נעשה באמצעות חברות לקשרי ממשל וליחסי ציבור במטרה להשפיע על קובעי מדיניות ועל מעצבי דעת קהל בחברה החרדית ומחוצה לה. "לא מדובר בתיאוריית קונספירציה, אני אומרת זאת מידיעה אישית", היא מדגישה. "במצב שנוצר, לא היה סיכוי לקיים דיון ענייני בנושא, כי הכול נעשה מתוך פוזיציה דתית ופוליטית, וכך הוחמצה הזדמנות נדירה לקדם מהלך שמבחינה עקרונית אמור להיות סביבו קונצנזוס מוחלט.
"המיסוי דווקא השפיע לטובה, ונרשמה ירידה משמעותית ברכישת שתייה מתוקה במגזר החרדי", מספרת פרנקל, המייעצת בתחומה למערכות בריאות גדולות. "יש כבר נתונים שמראים את זה, וכדיאטנית שעובדת בקהילה אני נחשפת באופן יומיומי לדיווחים ממטופלים שלי שצמצמו באופן דרמטי את צריכת המשקאות. בסופו של דבר אוכלוסיות עניות, ובכלל זה החרדים, רגישות מאוד לשינויים במחיר. מיסוי השתייה המתוקה, כשהוא בא בשילוב עם מגוון אסטרטגיות, הוכח בכחמישים מדינות בעולם כאמצעי יעיל להפחתת צריכה. אפשר לומר שזו מלחמת דת שנעשית דווקא נגדנו?" היא מתרעמת. "אני רוצה גם להזכיר שליצמן הוא זה שהקים את הוועדה ויזם את המהלך שליברמן בסופו של דבר הוציא לפועל. האם גם אותו אפשר להאשים שהוא נלחם בחרדים? אבל באווירה שנוצרה לא הייתה לנציגים שלנו לגיטימציה ציבורית להשאיר את המס הזה".
פרנקל מספרת כי בשיחותיה עם חברי הכנסת היא שאלה מדוע הם מתעקשים להחמיר את מגפת הסוכרת במגזר. "הם היו קשובים והתרשמתי שהם מבינים את העניין, אבל התשובה שקיבלתי מכולם הייתה שמכיוון שהמיסוי נולד בחטא והפך למלחמת דת – מבחינתם יש לבטלו. חלק מחברי הכנסת הסכימו איתי שבהמשך יהיה נכון לדון שוב בהטלת מס, אך הפעם לעשות זאת בצורה נכונה ויעילה יותר, באופן מדורג ובשילוב חינוך והסברה. ובכל זאת אני תוהה, האם הם שאלו דעת תורה לפני שהחליטו לפעול לביטול המס? האם הם הסבירו לרבנים ולאדמו"רים את המשמעות של הצעד הזה בהגברת ההשמנה והתחלואה בציבור שלנו, שחד־משמעית מנוגדת ל'ונשמרתם'? וגם אם נצא מנקודת ההנחה שהם שאלו, כמו שהם נוהגים בכל נושא אחר - מי הציג בפני הרבנים והאדמו"רים את הדילמה ואת הנתונים? האם היו שם גם רופאים ואנשי מקצוע?
"הרי השתייה הממותקת אצלנו בציבור נשפכת כמים בכל אירוע, כל כינוס, כל קידוש, כל ליל שישי, כל זיץ, כל חבורה, כל חדר מורים", מתארת התזונאית החרדית בכאב. "קיימת תפיסה ציבורית מוטעית שאם שותים מעט בשבת ומדי פעם באירוע אז זה לא מזיק, אבל צריך להבין שכשמדובר במשפחות גדולות ובחיים קהילתיים - אירוע כזה קורה לפעמים כמה פעמים בשבוע, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו קופצים בערב אחד בין בר־מצווה, חתונה ושבע ברכות.
"אני חושבת שזה עוול נורא שנכנענו כך לבעלי אינטרסים כלכליים שמשחקים בציניות בבריאות של כולנו", מסכמת פרנקל. "מדובר בטעות שחלילה עלולה לעלות בחיי אדם ממש". היא מודה כי "אכן הייתה טעות בתהליך שבו התקבלה ההחלטה על המיסוי, ונכון היה קודם להכשיר את הלבבות בהסברה ובחינוך ורק לאחר מכן להטיל את המס", ומביעה תקווה כי הנושא אכן יעלה לדיון מחודש בקרוב בתמיכת חברי הכנסת החרדים – הפעם באופן שקול ורציני, מלווה בהשקעה להגברת המודעות לנושא.
מתיקות התורה
בינתיים דעת התורה היחידה שנשמעה בעניין - או בעצם דעת הדרך ארץ שקדמה לתורה - הייתה מפי הרב בן ציון מוצפי, פוסק הלכה ודרשן חשוב בציבור החרדי הספרדי, שתקף את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על שמיהר להתניע את ביטול המס, וכינה אותו "טיפש", "חמור" ו"טמבל". הרב מוצפי, המזוהה עם ש"ס, התייחס לעניין בשיעור שמסר השבוע בבית הכנסת מוסיוף בירושלים, בלי להזכיר כי מפלגתו שלו היא שדרשה זאת. "החמור הזה הולך מוריד את זה על המשקאות הממותקים", אמר. "חד־פעמי – אני מבין אותך. בסדר. אז תוריד את זה. אבל דבר ראשון משקאות ממותקים על הבוקר? מה קרה?"
בהמשך חזר בו הרב מוצפי מהביטויים הקשים נגד סמוטריץ', אבל לא מהמסר עצמו. "אנחנו פה, המדינה שלנו, אתה יודע, היא מספר אחת בקטיעת איברים", אמר הדרשן. "ממה זה בא? ממחלת הסוכרת. כבר עברו את המיליון של חולי סוכרת, מה זה, למעלה מעשרה אחוז מהאוכלוסייה חולי סוכרת. וזה עוד הידועים. יש כאלה שיש להם סוכרת שקטה, שלא גילו אותה. ואחר כך מה. מחלת הסוכרת הזאת, בר מינן, זה ממה בא? שאוכלים סוכר, שותים סוכר, שותים מתוק, אוכלים מתוק, כל דבר – מתוק, מתוק, מתוק. אז זה גם משמין וגם מביא מחלות נוראות. סוכרת זה מגפה נוראה". הרב מוצפי קרא לציבור לקבל בעצמו אחריות על הפחתת הצריכה ואמר: "צריך זהירות. שאדם ישמור בבית כמה שפחות. לשמור. חוליים – צריך לשמור. 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'. לכן צריך להיזהר בזה".
כמה טבעית ופשוטה היא דעת התורה.
קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות
לתגובות: [email protected]
***