בוקר קשה נפל עלינו בעיצומו של חודש טבת, בו לקינו בכפליים. עם פטירתו של מרן הגאון רבי שמעון בעדני זצוק"ל.
אשר זכיתי לקרבתו רבות בשנים, וכל שמחה שערכתי היה מטריח את עצמו להגיע. ואיבדנו דמות כזו שאני לא זוכר כמוה מעולם, בפשטות בענווה, בשקידה ובהתמדה ומעל הכל בכך שהיה זמין לכל.
אם תשאלו את כל מי שמסתובב בבית הרבנים איזה רב הכי קל לגשת אליו? התשובה תהיה תמיד מרן הגאון רבי שמעון בעדני.
רבינו הצליח בכוחות על לשמור על עצמאות לא רגילה תוך כדי סדרי לימוד מוקפדים שלא מביישים תלמיד ישיבה מתמיד. סדר היום שלו התחיל בותיקין והסתיים אי שם בלילה כשאת כל השעות שבאמצע אנחנו היינו זוכים לראות אותו יושב ולומד בכולל שבראשותו ברחוב רבי עקיבא בבני ברק.
כאשר כל העסקנים וכל מי שצריך את רבינו, אם זה לעצה וברכה אם זה להכרעות פוליטיות חשובות, היה יודע שיש מקום אחד שאפשר לתפוס אותו, במקומו הקבוע בכולל. ולא משנה אם זה אמצע הזמן או בין הזמנים או אפילו חול המועד. תמיד אותה מתכונת.
אני יספר בשורות אלו על מספק נקודות שעומדות נגד עיני שמתמלאות בדמעות בכל שניה שאני קולט את האבל הגדול שהרב בעדני כבר לא איתנו.
פעם אחת אני ראיתי שרבינו עוזב את הכולל, היה זה כשניגש אל רבנו אדם שסיפר שלא קבלו את בנו לישיבה פלונית, ויש ראש ישיבה אחד שיש לו השפעה באותה ישיבה. רבינו לא התמהמה ולקח את הכובע ויצא לבדו לביתו של אותו ראש ישיבה כדי לבקש שיקבלו את אותו אחד לישיבה. וזאת מבלי שהכיר אותו רגע קודם, כי בשביל לעזור לשני, רבינו עזב את כל הכללים הקבועים.
ואולי ככה תבינו למה רבינו היה סולד מגינוני כבוד, וכשמביאים לו דף לעבור עליו וכתוב שם התואר שלו בתוספת תואר מכובד כראוי למעמדו, שמתי לב שהוא לוקח את העט שלו ומוחק את התואר. פעם שמעתי אותו אומר "הדבר הכי קשה לי זה כשמשבחים אותי" ואני אומר לכם שזה אמיתי ולא מענווה, הוא באמת מרגיש ככה.
פעם אמר כשדברו איתו על דברים נשגבים שעשה בפתיחת מוסדות, וחיזוק יהדות מקסיקו וברזיל, "זכיתי להקים דברים אבל זה כלום מעט לעומת מה שיכולתי לעשות". ואם עדיין לא הבנתם אז עוד משפט אחד, כשדיבר רבינו מה יקרה אחרי 120 שלו, אז אמר "אם יגידו לי שאין מקום בגן עדן אבקש לחזור לכולל". מדהים!
היו מספר פעמים בהם מקורביו ביקשו להקים לו כולל בתוך ביתו, ולהקל עליו את ההליכה, אך ללא הצלחה. הרב התעקש על כך שברצונו ללמוד עם שאר האברכים, כל היום.
שמעתי על יהודי מוכר בקהילה במקסיקו שלאחר שנים בהם ישב ולמד הוא ביקש לצאת לעסקים. לפני שעשה זאת הוא פנה לרבינו וביקש ברכה להצלחה בעסקים. רבינו היה מגיע מידי שנה למשך שבועיים למקסיקו כדי לחזק את הקהילה המקומית. הרב בתגובה השיב לו: "אני מברך אותך שלא תצליח באף אחד מעסקיך". היהודי נחרד ביותר לשמע ה'ברכה', אך הרב המשיך: "אני מאחל לך שלא תצליח בעסקיך, כדי שתשוב לעסוק בתורה".
ובאמת, במשך שנה לאחר מכן, ניסה היהודי לפנות לעסקים שונים, אך נחל כישלונות בכל פעם מחדש. כעבור שנה הוא הודיע: "התקיימה ברכתו של הרב, אני חוזר ללמוד". כיום הוא משמש כראש קהילה ומחנך תלמידים רבים.
פעם האיר את עיני נכדו של הרב, כי בבית ברחוב עזרא, הבית כולו מלא בשעונים בכל פינה וחור אפשרי, וכמעט אין מקום שאין שם שעון שמכוון לשעה המדוייקת, כי רבינו מקפיד לנצל כל רגע והוא רוצה לדעת כל רגע שאותו רגע הוא מנוצל במלואו, ולכן אין מצב בבית לשרוף זמן, אפילו לא דקה. הכל מנוצל ללימוד התורה.
מידי יום מאות מבקשים ברכות ומקבלים את מבוקשם מליבו הרחום של רבינו, אבל יש דבר אחד שרבינו לא מסכים לברך. אם מישהו מבקש ברכה להצלחה בלימוד, אני כבר יודע מיד מה תהיה הברכה "אין ברכה להצליח בלימוד! אם תלמד – תצליח!".
פעם שמעתי את רבינו אומר בשיחה "ניגש אלי בחור וביקש ברכה שיהיה לו חשק בלימוד התורה עניתי לו הרי אתה מברך, אם תכוון זה יותר חשוב, וזה יותר חזק מהברכה שלי, הבחור הסתכל עלי בתדהמה ועניתי לו שכוונתי לברכת והערב נא וברכת אהבת עולם.
והוסיף רבינו: והערב נא – פירושו טעם, שיהיה לנו טעם בלימוד ותפילתו של האדם מתקבלת רק אם מרבה לחזור ואז הקב"ה משפיע לו ערבות בתורתנו הקדושה" סיים רבינו את הדרשה.
ואת כל זה הפסדנו כעת בסילוקו של צדיק. אוי מי יתן לנו תמורתו, אנחנו יכולים רק להדבק כעת במידותיו ולתפוס כמה שיותר מהנהגותיו כדי לגדול כמוהו.
ד' נתן ד' לקח יהיה שם ד' מבורך.
בדמע,
צעיר התלמידים
שוקי לרר