עשרות אלפים ליוו השבוע (ד') למנוחות את מנהיג הציבור החרדי־ספרדי הרב שמעון בעדני (94), זקן חכמי מועצת התורה של ש"ס וראש כולל 'תורה וחיים' בבני ברק, שהלך לעולמו בבית החולים שיבא בתל השומר.
"כל מי שהכיר את הרב בעדני או היה אצלו בבית ראה שהוא היה נגיש לכולם, עומד ליד הטלפון ועונה, בלי שמשים ובלי מניירות, כולו חי בפשטות", כך מספיד בשיחה עם 'בשבע' חבר הכנסת אוריאל בוסו (ש"ס). "הוא למד תורה ממש כמו אברך שהתחתן עכשיו ויושב בכולל, תמידים כסדרן ובפשטות אדירה. ויחד עם הפשטות הוא ידע להיות מאוד מאוד חד וקשוב, מכיר את הפרטים ומאוד תכליתי. לא היה אפשר למרוח איתו שיחות על מסביב ופוליטיקות, הוא היה מדוד בזמן וכל מי שהיה סביבו הרגיש שהזמן שלו מאוד חשוב וכדאי להיות ענייניים".
חבר הכנסת בוסו מספר שהענווה הייתה הסמל של הרב בעדני. "ראינו את הענווה שלו לאחר פטירת מרן הרב עובדיה יוסף, כשהוא נשאר המבוגר שבחכמים ולמרות זאת לא הסכים להתמנות לנשיא מועצת חכמי התורה. היה לו ויכוח עם חכם שלום כהן.
הרב בעדני אמר לחכם שלום: אתה הכהן, וחכם שלום השיב לו: ואתה המבוגר. עד שהרב בעדני נסע לירושלים, ישב עם חכם שלום וכך הוא הסכים לקחת את נשיאות מועצת חכמי התורה, הוא ברח מזה ושכנע את חכם שלום. ההתבטלות והענווה שלו כלפי חכם שלום, שאותו הכיר מימי ישיבת פורת יוסף בקטמון וברובע היהודי, התבטאה לאורך שנים רבות. פעם בשבוע, כשהיה נוסע לירושלים לכותל ביום רביעי, היה הולך לפגוש אותו באותה ההזדמנות, כך עשרות שנים. אבדה אמיתית, תלמיד חכם ששייך לדור דעה. הוא מדור שהיה שייך למשהו עתיק יותר".
באב האחרון, לפני קרוב לחצי שנה, הלך לעולמו חכם שלום כהן, ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת החכמים, ומי שנכנס למלא את החלל היה הרב בעדני. בפועל כארבעה חודשים מתוכם היה מאושפז בבית החולים. "באחד הכנסים לפני הבחירות אמרו לו שיש כנס בבני ברק, ולפתע אמר הרב: אני רוצה להגיע. הרב בעדני עמד שם ואמר: רוצה לדבר ולא להאריך - לפני יום הדין צריך להגיד לקב"ה מה עשית למען כבודי ולמען התנועה, לקדש שם שמיים. הוא אמר בנחרצות ולא בתוקפנות, באופן ברור, מה צריך לעשות בבחירות כדי שאף אחד לא יהיה שאנן ויעשה דין לעצמו אם ללכת לעבוד באותו יום. לאחר מכן הוא בירך ממש מבית החולים, כמה ימים לפני הבחירות, את יושב ראש התנועה השר אריה דרעי שהמפלגה תקבל עשרה מנדטים, ולא שמונה כפי שצפו הסקרים. אמר זאת לא בפן הפוליטי אלא כביכול חש וראה את הדברים, וממילא כשראה את תוצאות הבחירות מאוד מאוד שמח שקמה ממשלת ימין שתחזור לשמור על הזהות של מדינת ישראל. וכמובן שזכינו גם לאחר הבחירות להיפגש עם הרב בעדני, התכנסנו כל חברי הכנסת עם כל מועצת חכמי התורה לכינוס בבני ברק, הרב בירך כל אחד ואחד מחברי הכנסת. שבוע אחרי זה הייתה עוד ישיבת מועצת שבה דנו בתיקים והשתתפו בה השר דרעי וחבר הכנסת יואב בן צור".
בוסו מעלה לא רק זיכרונות פוליטיים אלא גם כמה זיכרונות אישיים. "הייתי הולך אליו פעמים רבות בפן האישי, מעבר לכך שהיית יכול לקבל ברכה היית יכול גם להתייעץ על דברים אישיים. בתור בחור התייעצתי איתו על ענייני שידוכים, וראיתי כיצד הייתה לו אבחנה של אחד שמכיר את העולם. אצל הרב בעדני תמיד היית יוצא עם תשובה. יש רבנים שאתה שואל ונשאר באוויר, אצלו היית יוצא עם תשובה. הקשר האישי נמשך גם שכיהנתי 14 שנים כממלא מקום ראש העיר פתח תקווה. הרב היה מלווה אותנו בהרבה פרויקטים, הוא היה מגיע לאירועים שעשינו של מלגות לבחורי ישיבות, וגם בהמשך עם כניסתי לכנסת הייתי אצלו כדי להתברך. הוא כאב מאוד את הממשלה הקודמת שרמסה את קדושת השבת, פגעה בעולם התורה ועשתה את גזרת המעונות, הנושאים הללו מאוד הכאיבו לו. חבל על דאבדין".
"אני לא מרן"
על דבר אחד אין חולק, נושא החינוך היה גולת הכותרת של חיי הרב בעדני, ובו הוא השקיע את כל מרצו. "החינוך היה בראש מעיניו של הרב בעדני, איך מעצימים ומגדילים את ילדי ישראל, מאוד הצר וכאב לו נושא החינוך", מספר הרב ציון כהן, רב העיר אור יהודה. "כבר בראשית שנות השבעים הוא היה ביחד עם הרב חיים גריינמן ממקימי 'דור המתיבתות'. הרב פתח 'מתיבתות', מסגרות תורניות בשביל אחינו בית ישראל שבפריפריה, עקב מחסור בחינוך תורני ברמה גבוהה. הרב בעדני בעצם הקים מתיבתות בגילים של כיתות ו'–ח', מסגרות שהיו הבסיס להקמת ישיבות קטנות וגדולות וממילא היו הבסיס לעולם התורה הספרדי הגדול שאחנו מכירים כיום. בזכות המתיבתות שהקים ובהן למדתי הלכתי אחר כך לישיבה קטנה. וכן, רבותיי שהיו במתיבתא וברבות השנים גם בישיבה הקטנה היו מתלמידיו שלמדו אצלו בישיבת פורת יוסף. אני זוכר את עצמי בשנת תשל"ג, תלמיד כיתה ו' משדרות, מגיע לביתו בבני ברק פעמיים בשנה כדי שיבחן אותנו על מה שלמדנו. הוא היה גדול, עניו ופשוט. תמיד האיר פנים, נתן לנו הרגשה טובה וניסה לחזק את חלקיקי התשובות הנכונות של התלמידים, מאוד עודד ודיבר בגובה העיניים עם אהבת ישראל ללא קץ. לא בכדי הוא היה נשיא של כמה ישיבות של בעלי תשובה. הוא היה נגד אנשי החינוך שממהרים לזרוק מהישיבה".
גם בהמשך חייו, כרב המועצה האזורית שער נגב וכיום כרב העיר אור יהודה, המשיך הרב כהן לשמור על הקשר החם עם הרב בעדני. "ברבות השנים נכנסו להתייעץ לא מעט. הוא לא אהב שקראנו לו 'מורנו ורבנו' או 'מרן'. הוא היה אומר לנו: 'אני לא מרן'. הוא לא אהב תארים, הצטנע מאוד. לאחר שהקמנו את מכון דורות המסייע לזוגות מאותגרי פוריות, באנו אליו להתייעץ, להתברך ולספר על המכון שמביא חיים חדשים, וראינו את ההתרגשות הגדולה והעצומה שהייתה לו. הוא בירך אותנו במאור פנים ואמר לנו: רק מי שלא זכה לפרי בטן יכול להבין את המכון שזוכה להביא חיים לעולם. ידענו לשאול אותו שאלות לא פשוטות בתחום ותמיד היה לו מענה מעניין ומרתק, תשובות מרתקות שאי אפשר לעלות אותן על הכתב בנושא זה כי כל מקרה לגופו. ולא רק לזוגות מאותגרי פריון. הרב בעדני היה נותן ליבו ועיניו להיות מיצר על עם ישראל, דלתו הייתה פתוחה לכל שואל. דווקא בדור של מיתוגים שמחפשים לשייך כל רב, חשוב לדעת: הרב בעדני היה איש של כלל ישראל, הייתה בו פתיחות ואהבה גדולה ועצומה, ליבו פתוח כאולם למען ילדי עם ישראל, ותמיד היה חושב על פתרונות יצירתיים איך לעזור וליצור דרך שאפשר יהיה להתהלך ולהתנהל על פיה. הרב בעדני אמר פעם לאחד מגדולי תלמידיו: ברגע שאני אהיה מנוהל, מי ייכנס ומי לא ייכנס, אז זה הסימן שסיימתי את חיי עלי אדמות. גאון במידות, בפשטות, היה שקדן גדול, יושב ולומד על התורה ועל העבודה, איש שקל להיכנס וקל לשוחח איתו, וגם איש תפילה. חבריי מעידים שכשהרב בעדני, שהיה החזן של ימים נוראים בישיבת פורת יוסף, היה עולה לדוכן, זו הייתה תפילה שפתחה שערי שמיים ובקעה מלב, כעבד הנושא עיניו אל יד אדונו".
על כיסא קש קלוע
חלקו בציבוריות החרדית־ספרדית החל שנים רבות לפני הקמת ש"ס. "עובדה שמלמדת על חלקו החשוב בציבוריות היא היותו הראשון שהקים רשימה ספרדית חרדית, בשנת 1973, שנקראה 'נאמני תורה – עדות המזרח'. אחד המועמדים שלה היה חבר הכנסת לשעבר רפאל פנחסי. רשימה זו רצה בבני ברק בבחירות המקומיות, עשר שנים לפני שקמה ש"ס הירושלמית שהפכה לש"ס הארצית. הוא הקים את זה כמעט לבד, עם הסכמה של הרב שך", מספר שמעון ליברטי, עיתונאי 'הדרך'.
שנים לאחר מכן, כאמור, קמה מפלגת ש"ס ומאז הקמתה כיהן הרב בעדני כאחד מחברי מועצת החכמים. "הרב בעדני מצד אחד תמיד היה שם, שלושים שנה היה ביחד עם מרן הרב עובדיה וחכם שלום כהן, ופעל להרים את הציבור ועולם התורה הספרדי. ההנהגה שלו תמיד הייתה שם, הוא לא ברח. לא אמר: 'עזוב אותי, שהוא יעשה', הוא לא היה כזה, תמיד עבד וטרח. מצד שני, כמה שהיה תמיד בעניינים, תמיד הצליח לברוח מכל השלטים הגדולים ובעיקר הצליח לשמור על עצמו בביתו בבני ברק בפינת הרחובות עזרא–בן יעקב, יושב על כיסא קש קלוע. רק לפני שלושה חודשים הייתי אצלו וראיתי אותו יושב באותה הגומחה ליד הספרייה, מקום שכל מי שרצה היה יכול לבוא ולהיכנס, לא היו שום מגבלות או שעות".
מרבית חייו של הרב בעדני הוקדשו כאמור להרבצת תורה. תחילה כמדריך וכמשגיח, בהמשך כר"מ וכאחד מראשי ישיבת פורת יוסף, ולאחר מכן כראש כולל 'תורה וחיים' ברחוב רבי עקיבא. "בסוף שנות החמישים כיהן הרב בעדני כראש ישיבת פורת יוסף קטמון, ולאחר מכן הקים בבני ברק כולל מאוד רציני שהרבה אברכים למדו בו. אף פעם הרב בעדני לא אמר משהו ברור מדוע עזב את ירושלים ועבר לבני ברק, אבל בגדול אז בבני ברק לא היה שום מוסד ספרדי בפני עצמו, ומי שהקים את אור החיים, הרב משה פרדו, לחץ עליו שיבוא. הרב בעדני, שראה שבירושלים יש כבר ישיבות ורבנים, נעתר לבקשתו. אגב, אחד מתלמידיו מאותה התקופה כמדריך בישיבת פורת יוסף הוא הרב משה מאיה, רבה של יד אליהו וחבר מועצת חכמי התורה".