לבית הדין לממונות 'לכתחילה' בראשות הרב אריאל בראלי הוגשה תביעה הדדית בין זוג מאורסים לשעבר, ששלושה שבועות לפני חתונתם ביטל החתן את החתונה.
מי חייב לשלם על ביטול חתונה? צד הכלה טען שהחתן הוא זה שביטל את החתונה ולכן עליו לשאת את כל הוצאות סעודת האירוסין, המתנות, והקניות לקראת החתונה, וכן, עליו לשלם את דמי הביטול לאולם ולבעלי המקצוע שהושכרו ליום החתונה. בנוסף, דרש צד הכלה לקבל פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב ביטול החתונה.
מנגד, טען החתן שהוא ביטל את החתונה עקב פגמים באישיותה של הכלה ולכן עליה לשאת בכל ההוצאות והתשלומים.
בית הדין בירר לעומק את המקרה והגיע למסקנה שהסיבה שהביאה לסיום הקשר בין החתן והכלה לא הייתה בגלל פגמים חדשים שגילה החתן, אלא שכבר מלפני האירוסין היה ביניהם קושי בתקשורת והקשר ידע ירידות ועליות. בנוסף, התברר שהחתן היה מודע לקושי זה ואף ביקש לדחות את האירוסין כדי להחליט על המשך הדרך, עד ששלושה שבועות לפני החתונה הוא התחרט וחזר בו.
עקב כך פסק בית הדין כי על החתן לשלם על הוצאות סעודת האירוסין ואת דמי הביטול לאולם ולבעלי אירועים. יסוד הדין הוא על פי דברי הרמב"ם אשר הובאו להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן נ' סעיף ג'), שהמוציא הוצאות וטרח בסעודה כמנהג המדינה בשעת חתונה, וחזר בו אחד מן הצדדים חייב לשלם שהרי גרם לחברו לאבד ממון.
אמנם, לעניין כלים וחפצים שקנו לביתם וכן התשלום על הלימודים לקראת החתונה פטר בית הדין את החתן מלשלם שהרי ניתן להשתמש בהם בעתיד ואף שעכשיו יש עיכוב בדבר אין זה אלא כגרמא בעלמא.
וכן, לגבי פיצוי על עוגמת הנפש פטר בית הדין את החתן מלשלם מכיוון שלא נוהגים היום דיני בושת (כפי שמובא בשו"ע חושן משפט סימן א').
סיכום: בדרך כלל אדם שמגלה בעיות אישיות של המיועדת יכול לבטל בלי שמשלם על כך הוצאות, אלא שבסיפור שלפנינו כן מחוייב לשלם כי כל הסימנים היו לפני והוא קיבל רגלים קרות לפני החתונה.