מקים מפעל התורה הציוני
לפני שבעים שנה הנוער הציוני-דתי לא למד בישיבות, אלא בתיכונים. אנחנו למדנו בישיבת כפר הרא"ה, שהיתה אז הישיבה התיכונית היחידה בארץ. בדרך כלל התלמידים בכפר הרא"ה למדו שנתיים, ואחר כך המשיכו לבתי הספר התיכונים. אבל אנחנו היינו חבורה שמאוד הושפעה מהרב נריה, שדחף אותנו לגדול בתורה.
לא היתה לנו ישיבה ציונית ללמוד בה, אז חשבנו ללמוד בישיבה חרדית. אבל הרב חיים, ויעקב דרורי מההנהלה הארצית של בני עקיבא, ניסו להקים ישיבה גבוהה ציונית. הם חיפשו ולא מצאו תלמיד חכם ציוני שיהיה ראש הישיבה. ישיבת מרכז הרב היתה ישיבה קטנה מאד, והיו שם תלמידי חכמים מעטים שלא היו מתאימים להיות ראשי ישיבה. הם לא ויתרו עד שמצאו אברך מישיבת סלבודקה, רק בראש חודש חשוון קיבלו את הסכמתו.
באותו זמן הבחורים מהחבורה שלנו כבר התחילו ללמוד במקומות אחרים. אני הייתי אז בדרכי ללמוד בישיבה בזיכרון יעקב (ישיבה שאחר כך עברה לכפר חסידים). "חיימק'ה " ויעקב דרורי הגיעו אל הבית שלי, ואני כבר לא הייתי שם. הם הלכו אחרי לתחנה המרכזית, ואני כמעט עליתי לאוטובוס לישיבה בזיכרון. הרב חיים מגיע וקורא לי. מסביר שצריך כל אחד ואחד כדי שהישיבה תקום. וכך, נסעתי עם הטנדר של יעקב דרורי לכרם ביבנה, וכך קמה הישיבה הציונית הראשונה, עם שנים עשר תלמידים.
בזכות הרב חיים היה שינוי בבני עקיבא. במשך הזמן, גם חברים שלא הלכו לישיבות לתקופה ארוכה הלכו לפחות לשנה אחת לישיבה. בני עקיבא המשיכו גם בכיוון התורני, ולא רק באידיאל החלוצי. כל זה בזכותו. הישיבה בכרם ביבנה, עוד ישיבות הסדר שקמו אחריה, ועוד ישיבות תיכוניות. כמובן, הרב נריה פעל ועשה, אבל לרב חיים יש בזה זכויות גדולות. הוא עשה ממש מהפכה.
תורה עבודה וגמילות חסדים
מעבר לזכויות הגדולות שהיו לו על מה שלימד בעצמו בישיבת אור עציון, 'גדול המעשה יותר מן העושה'. הרבה יותר מהזכויות הללו היא הזכות שהוא גרם להרבה מאוד אנשים ללמוד תורה וללמדה. בזכותו קם עולם התורה הציוני.
הרב חיים לא היה רק מקים עולה של תורה, הוא הקים גם עולה של תפילה. התפילה שלו היתה מכל הלב, עם כל הרגש. כל מי שהיה בתפילה שלו בראש השנה ויום הכיפורים לא ישכח את עבודת ה' המיוחדת שלו.
וגם בגמילות חסדים. הוא היה עוזר לאנשים, עונה לטלפונים בשעות מאוחרות מאוד ומטפל בכל מיני מקרים. לאחד בעיה עם הגיוס, אצל האחר צריך עזרה בהשכנת שלום בין בני הזוג. בשעות מאוחרות, לא מוותר. אלה מקרים ששמענו באופן אישי, ורבים הם. השקעה ומסירות ממש מעל הטבע!
אוהב את הבריות ומקרבן לתורה
הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. המהר"ל שואל, למה כתובה ההקדמה 'הוי מתלמידיו של אהרון'? בפרקי אבות כתובים הדרכות מעשיות, מה לעשות, כיצד להתנהג, ולא כתוב בעוד מקום במסכת 'הוי כמו פלוני שהיה עושה כך'!
אלא, מסביר המהר"ל, אהרון מבטא את אחדות ישראל בתוכם, יחד עם החיבור שבינם לאביהם שבשמיים. כהן גדול יש רק אחד, זה מראה שלכל העם יש מרכז אחד.
יכול אדם לומר: יש אנשים שלא מתנהגים יפה, לא סימפטיים, איך אני אוהב אותם? התשובה היא, 'הוי מתלמידיו של אהרון'. תזכור שעם ישראל הוא עם אחד. החבר שלך זה אתה בעצמך, הוא לא מישהו אחר. כמו שאתה אוהב את עצמך, כך אתה צריך להתייחס לחברך. אדם שיש לו רגל פצועה, ויש בה כאבים ופצעים מאד לא נעימים, האם הוא יכול שלא לאהוב אותה? ההכרה שעם ישראל הוא עם אחד, זו ההכרה שמבטא אהרון במהותו. זוהי התורה של מרן הרב, זהו החינוך שספגנו מהרב צבי יהודה, וזו היתה הדרך של הרב חיים. הוא היה אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
במשך תקופה הוא עסק בקירוב רחוקים. הבית שלו היה מלא בבעלי תשובה בשבתות, בחגים, בליל הסדר. לא פעם כשהיו באות אורחות אל ביתו, היה משאיר את חדר השינה שלו לאשתו עם כל האורחות, והוא הלך לישון בחדר אחר. איזו הכנסת אורחים!
ואוהביו כצאת השמש בגבורתו
הרב חיים היה גם מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים ועונים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים. זוהי מדרגה מיוחדת במינה. הרב צבי יהודה היה מדגיש שהם נעלבים מאוד, אבל בכל זאת לא משיבים. 'שומעים חרפתם', וזה כואב להם, ובכל זאת הם לא משיבים ועונים. עושים מאהבה ושמחים בייסורים. זה היה הרב חיים.
והסיום בגמרא: 'שמחים בייסורים'. בשנים האחרונות היו לו התמודדויות עם כל מיני מחלות וקשיים, והוא התגבר עליהם. גם כשכבר היה בכסא גלגלים, הגיע לכל כך הרבה מקומות, אילו כוחות מיוחדים! זה לימוד גדול עבורנו, צריך להתגבר ולעשות גם דברים קשים.
על האנשים האלה נאמר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'. האנשים הללו הם כמו שמש. הרב חיים היה ממש שמש בדור שלנו.
לשון נקיה
היתה לו לשון נקייה. אפילו כשהיה צריך לגעור, לא אמר שום ביטוי חריף או פוגע. אף על פי שאנשים אמרו נגדו דברים שקשה לשמוע אותם, הוא היה יכול להגיד 'לא יעלה על הדעת דבר כזה'. זה היה נחשב ביטוי חמור.. את הדברים האלה למד ר' חיים ממו"ר הרב צבי יהודה, שדיבר הרבה מאוד על החשיבות של לשון נקיה.
כל מי שעוסקים בצרכי ציבור
המשנה אומרת במסכת אבות 'כל העוסקים בצרכי ציבור לשם שמים - זכות אבותן מסייעתן, וצדקתם עומדת לעד.
לרבי יוסף קארו היה מגיד רוחני, שלימד אותו. הוא היה מופיע אליו ואומר לו דרשות והלכות. פעם אמר המגיד לר' יוסף קארו: אל תצטער שאתה מטפל בצרכי ציבור, ועל ידי כך זה אתה מתבטל מדברי תורה, אלא 'אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך', כי שניהם טובים. לא פשוט לעסוק בצרכי ציבור וגם להמשיך לעסוק בתורה. אבל ר' חיים הצליח. הצליח להיות ראש ישיבה וגם להיות בכנסת, לעסוק כל הזמן בצרכי ציבור ועם זה להרביץ תורה.
זכינו שהיתה בתוכנו אישיות כזאת מיוחדת. הרב חיים דרוקמן היה אדם עם המון עוצמות רוחניות, הוא הקיף כל כך הרבה תחומים ביחד. אני הייתי קרוב איתו מאוד, גם מבחינת הדרך וההשקפה. היינו ממש באותו כיוון, למדנו יחד במרכז הרב, וככל שעוברים הימים יותר ניכר החיסרון שלו. אבל בעזרת ה', זהו התפקיד שלנו יחד, למלא את החיסרון שלו באהבת ה', ובאהבת התורה ובאהבת ישראל וארץ ישראל בשלימות.
במלאות 30 יום לפטירתו של זקן רבני הציונות הרב חיים מאיר דרוקמן זצ"ל תתקיים מחר (רביעי) עצרת מרכזית לזכרו בהשתתפות משפחת דרוקמן, רבנים, שרים, אישי ציבור ומוקירי דרכו.
העצרת תתקיים בבנייני האומה בירושלים בהובלת עיריית ירושלים, משרד החינוך, משרד המשימות הלאומיות והאגף לתרבות תורנית.
במרכז העצרת יתקיימו חמש מליאות זיכרון והנצחה בהובלת ממשיכי דרכו ובהם תלמידיו, גופים, קבוצות וארגונים אשר קשורים לפועלו של הרב דרוקמן זצ"ל.
מליאת החמ"ד תתקיים בנושא "הננו לחינוך הממלכתי דתי" בהנחיית אלישיב רייכנר, מחבר הספר "הנני" על הרב דרוקמן זצ"ל, ובהשתתפות שושנה נגר, דוד חטואל, מתן מושקוביץ, הרבנית שולמית שילר, הרב יוני סמואל, מוטי ארבל, יוכי סימנטוב ושוש נגר.