מערכת העיתון 'הארץ' שיגרה לד"ר גדי טאוב מכתב ובו היא מודיעה על פרידה ממנו וממאמריו מאחר ו"אנחנו מוצאים קושי רב ליישב את הדיסוננס, מצד אחד להיות בחוד החנית נגד ההפיכה הזאת ובמקביל לפרסם מאמרים שנותנים רוח גבית לאותה הפיכה". לדבריהם כעת זהו זמנה של מגננת הדמוקרטיה.
על דמוקרטיה מתגוננת דרך השתקת דעות מתנגדות שוחחנו עם ד"ר טאוב שמרגיש חופשי להתבטא בחריפות כלפי העיתון לאחר הפרידה: "הם לא מגוננים על הדמוקרטיה. הם מגוננים על שלטון המיעוט מפני הדמוקרטיה. הארץ הוא השופר של האוליגרכיה המשפטית, הוא שותף בכיר וממעצבי חומת השקר שליה אין שום דבר מוזר בזה שישראל נשלטת בידי שופטים ולא בידי נבחרי ציבור, ולכן כשהגיע הרגע שבו הציבור מאס בכך הם הקימו את חומת השקר של המלחמה על הדמוקרטיה כדי ליצור אשליה שהציבור נלחם כאן על הדמוקרטיה ולא האליטה נלחמת נגד הדמוקרטיה על המשך שלטונה, ואסור לומר את האמת הזו".
טאוב מספר כי לפני ההודעה שקיבל על תום העסקתו בעיתון נשלחה אליו סדרת שאלות אודות המאמר שביקש לפרסם וכבר מנוסח השאלות נראה היה שמדובר בקדימון לקראת פסילת המאמר "הם כבר עשו לי דברים כאלה".
"כתבתי במאמר שאהרון ברק הפך את חוקי היסוד לחוקה בישראל. הם כתבו שלא נכון, בהחלטת הררי ב-1950 הודיעו שחוקי היסוד הם חוקה. אלו דברי בורות גמורים כי בהחלטת הררי נכתב שהחוקים יצטברו וכשיושלם המהלך רק אז הם יהפכו לחוקה", מציג ד"ר טאוב דוגמא אחת לשאלות שנשאל. "שלחתי תשובות סדורות עם ציטוטים מהשופט לנדוי, קטעים מהחלטת הררי ועוד. עניתי על כל סעיף מהטענות וגם כתבתי לעורך שאני מזכיר שזו רק דעתי וזה בסדר שאתה לא מסכים. זה המאמר שלי ולא שלך. הייתה שתיקה ואז התפרסם העניין עם הונגריה", הוא אומר בכוונו לטענה לפיה הוא עצמו אינו אלא שליח ממומן של הממשלה בהונגריה על מנת להכשיר את רמיסת הדמוקרטיה שם.
"הם מפרסמים משהו שנועד לגרום לקורא לחשוב שאני מקבל כסף ממפלגת השלטון ההונגרית כדי להיות דובר שלה בארץ. הם ציינו שהייתי עמית מחקר במכון מחקר שמסונף לממשלה שם. הם כתבו שיש לי מינוי שם אבל אין לי שום מינוי שם. הוזמנתי כעמית מחקר לשבועיים בחינם. לא קיבלתי כסף או אש"ל. הייתי שם על חשבוני. הם שילמו לי מלון אבל הוא היה כל כך קטן כך שהייתי צריך לשכור עוד חדר כדי שאוכל לכתוב בו. את זה הם מפרסמים כאילו ממשלו של ויקטור אורבן מפנק אותי כדי שאכתוב שבחיו".
"יצאתי להונגריה כדי ללמוד מה קורה שם כי השמאל מחרטט על מה שקורה בהונגריה ומשקר על מה שקורה שם, אבל במכתב הפיטורין שלי הם כותבים גם שהדמוקרטיה מתגוננת וגם שלאור השותפות שלי עם אותו מכון מחקר הם לא יכולים יותר לשאת את הדבר. זה מגוחך. ולאחר מכן הארץ כותבים 'לא ניתן שיסתמו לנו את הפה'. אתה אומר לעצמך שהפרוגרסיבים האולטרה-סובלניים האלה לא באמת יכולים לסבול דעות אחרות. השמרנים והחרדים יותר סובלניים מהם. זו הדת הפרוגרסיבית, דברים איומים ונוראים ועכשיו אנחנו רואים את פרצופם. אני מופתע שהם סבלו אותי עד עכשיו...".
"בעיניהם עכשיו זה מסוכן ולכן אסור להגיד את האמת על הרפורמה ועל משטר השופטים וצריך להקשיב להונאות של קרמניצר, שופר פרבדה", אומר טאוב ואנחנו שואלים איך קורה שמי שמדבר על חופש הביטוי לא רואה את מעשיו שלו. "אני חשוב שהם בהיסטריה כי זה סוף שלטונם. אלו ימיה האחרונים של אליטה יהירה שהתרוקנה מנכסיה ולא נותר כמעט כלום באמתחתה אלא רק הכוח העירום, והם מנסים לכפות את הכוח באמצעות חומת שקר. קוראים את המאמרים שלהם. הם ברמת דשא. אלו אנשים ללא שום מודעות עצמית".
אז איך קורה שלמרות הכול העיתון 'הארץ' נחשב לחובת קריאה עבור כל מקבל החלטות בישראל? "ראשית, הם חיים על אדי העבר. שנית, ממשלות הימין ממשיכות בטיפשותן לעזור להם לממן את עצמם על ידי חובת הפרסום בעיתונות למרות שיש אינטרנט ולא צריך לפרסם בעיתונים. הם ממשיכים לשלם לעמוס שוקן. איפה הראש שלכם? בנוסף, לא פותחים את שוק התקשורת ואנחנו רואים מה קורה כשמנסים לפתוח את השוק הזה. אנחנו רואים את תיק אלפיים ותיק ארבעת אלפים. הכול נובע מחקירת חוק 'ישראל היום'. מהרגע שקם עיתון ימני כל האליטה, כל העיתונות וכל הבירוקרטיה ומערכת המשפט התגייסו נגדו כי אסור להגיד את האמת, ואנחנו רואים איך נראה הפלורליזם של הארץ. אני לא קורא את העיתון הזה. אני רק כותב שם בניסיון להכניס משהו דרך החומה אבל אין לי שום חשק לקרוא את המאמרים המונוטוניים שלהם. נעים לי שאני יכול סוף סוף לומר את דעתי כי זה עיתון מבחיל. אני לא קורא אותו מטעמי בחילה".