לבית הדין 'לכתחילה' בראשות הרב ניר אביב , הוגשה תביעה כספית של מטפלת כנגד אמא שהוציאה את הילדה מהמשפחתון באמצע שנה מבלי לשלם. התובעת הציגה חוזה בו נאמר שבמקרה של עזיבה באמצע שנה יש לשלם על חודש נוסף.
בתגובה לכך, טענה הנתבעת, שהיא הוציאה את הילדה מהמשפחתון עקב רשלנות התובעת. לדבריה, הילדה סובלת מבעיה רפואית הנקראת 'ריפלוקס' ועקב כך עליה לאכול בדיוק כל ארבע שעות.
כאשר נכנסה הילדה למשפחתון סוכם שהיא תקבל אוכל בדיוק כל ארבע שעות, אבל התובעת התרשלה ולא דייקה בזמנים, כך שביתה לא הייתה רגועה ולא חשה בטוב. בנוסף, במקרה אחד הקדימה התובעת את האוכל בחצי שעה, מה שגרם להקאות ולחוסר שינה בלילה.
בית הדין קבע כי באופן בסיסי יש לפטור את הנתבעת מתשלום על פי דברי הגמרא שהובאו להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט שו ג) שפועל שהתרשל בעבודתו רשאי בעל הבית לפטר אותו בלא לשלם לו את שכרו.
אמנם לאחר שמיעת פרטי המקרה, התברר כי מספר הפעמים שהמטפלת לא האכילה בזמן את התינוקת היה מועט. לטענת המטפלת מדובר רק בחמש פעמים לאורך תקופה של שלושה חודשים. ואף במקרה שהקדימה את הארוחה, היא עשתה זאת עקב שהתינוקת בכתה והייתה נראית רעבה ולא עקב זלזול בסיכום עם ההורים. לטענתה לאורך כל התקופה בהם הייתה הילדה במעון היא דאגה לה מאוד וכל הזמן שאלה ובדקה עם ההורים איך להאכיל אותה בצורה המיטבית.
לכן, השאלה שבה דנו הדיינים היא - האם אי דיוק במקרים בודדים נחשב כרשלנות או כדבר סביר?
למסקנה פסק בית הדין, מכיוון שלדברי האם גם בביתה קורה לעיתים רחוקות שהיא לא מדייקת, אם כן, אינה יכולה לטעון שאי דיוק המטפלת בפעמים בודדות לאורך תקופה ארוכה נחשבת כרשלנות, אלא מדובר בטעות סבירה, לכן הוחלט שמוטל על האם לשלם על חודש נוסף כפי שמופיע בחוזה.
הדיינים התייחסו גם לאמירה של הנתבעת שהיא שוקלת להגיש תלונה על רשלנות כנגד המטפלת לרשויות הרווחה. בית הדין הבהיר לנתבעת שבמקרה שיש חשד לפגיעה יש לפנות לרשויות החוק, אך במקרה שלה שכפי שהתברר מדובר על פעמים ספורות לא מומלץ להתלונן ברווחה.
היות ועצם הפניה לרשויות, אף שבסוף יתברר שלא היה כלום, תיצור פגיעה גדולה בשמה הטוב של המטפלת ולאובדן פרנסתה. במקרה שלפנינו נראה שמדובר במטפלת טובה וחשש רחוק לרשלנות אינו מצדיק נזק גדול שכזה.