בשנה גדושה להיטים קולנועיים כמו 'וואקנדה לנצח', 'אהבה בשחקים: מאווריק' ו'אווטאר: דרכם של המים', הסרט האירי הצנוע והמינורי 'רוחות אינשרין' עבר כמעט מתחת לראדר.
לא מדובר בסרט שובר קופות, אפילו ממש לא, למעשה, נכון לאתמול, הוא הכניס פחות מעשרה מיליון דולר בארצות הברית ובקנדה ביחד. גם אם מחברים את כל ההכנסות שלו בכל רחבי העולם ביחד, מקבלים סכום "רק" 30.3 מיליון דולר. סכום שאמנם נשמע כמו הון תועפות עבור אדם מן השורה, אבל במונחים הוליוודיים מדובר בסכום סימבולי למדי. 'דרכם של המים', לצורך העניין, כבר חצה את רף ה2 מיליארד דולר.
אבל, על אף שבזמן אמת הוא כאמור לא הצליח להוציא קהל מהבית, את חבריה האקדמיה הוא דווקא כן הצליח ואלו העניקו לו לא פחות מתשעה מועמדויות לטקס האוסקר הקרוב שיערך בחודש מרץ.
הסרט, שלכבוד הטקס המתקרב עשה גם קאמבק לבתי הקולנוע, מועמד כמובן ל'סרט הטוב ביותר', אבל גם ל'במאי הטוב ביותר' עבור מרטין מקדונה, 'השחקן הראשי הטוב ביותר' עבור קולין פארל, 'שחקן המשנה הטוב ביותר' לברנדן גליסון, 'שחקן המשנה הטוב ביותר' לבארי קיון, 'שחקנית המשנה הטובה ביותר' לקרי קונדון וגם בקטגוריות תסריט מקורי, עריכה ופסקול.
אבל, בעוד הסרט המוביל כרגע בהימורים הוא סרט המדע בדיוני והתזזיתי 'הכל בכל מקום בבת אחת' שגרף לא פחות מ-11 מועמדויות, הרי ש'רוחות אינשרין' הוא ההיפך הגמור מכך. או, אם תרצו, "כלום בשום מקום אף פעם".
הסרט אמנם מתרחש בשנת 1923 באי הסמוך לחוף המערבי של אירלנד, כאשר מלחמת אזרחים משתוללת באירלנד, אך זוהי רק אפיזודה קטנה שמוזכרת בסרט פה ושם בעזרת קולות של תותחים רועמים בעוד הסרט עצמו עוקב אחר שני חברים ותיקים פאדרייק (קולין פארל) וקולם (ברנדן גליסון), אשר מוצאים את עצמם בפרשת דרכים כאשר קולם מחליט לפתע לסיים את החברות שלהם.
בדקות הראשונות קל להבין למה 'רוחות אינשרין' לא הצליח בקופות כשיצא. הוא סרט איטי יחסית, שלוקח את הזמן להתענג על נוף והבעות פנים, וממצה עד תום את מערכת היחסים שלכנות אותה עלילה יהיה עלבון כלפי עלילות באשר הם.
אבל, כאשר נכנסים לאט לאט לאווירה ומרפים מהציפייה שלנו מהקולנוע לספק לנו בידור קליל ולא מחייב, גם משהו ביחס שלנו לסרט נפתח. הדמויות הפלקטיות מההתחלה מקבלות נפח ומשמעות, והשאלות שהם עוסקים בהן, כמו אותה מערכת יחסים שהגיעה לקיצה, מתגלות גם הן כשאלות קיומיות. לא רק של הדמויות שעל המסך, שמשוחקות להפליא על ידי פארל וגליסון, אלא גם שלנו.
וכך, למשך שעה וחמישים ושלוש דקות, הופך אי קטן ודמיוני באירלנד של לפני מאה שנה, למעבדה קטנה בה בוחן הבמאי זוכה האוסקר מרטין מקדונה ביחד עם הצופים שאלות כמו איזה אדם אנחנו רוצים להיות ומה נשאיר אחרינו.
ופתאום, גם הבחירה במקום ובזמן הספציפיים האלו מוארים באור חדש. מלחמות ושאלות קיומיות תמיד יהיו, כמו אומר לנו מקדונה, זו הבחירה שלנו מה לשים במרכז ולמה להתייחס כרעשי רקע.