על שאלת האפקטיביות של גירוש משפחות מחבלים, שוחחנו עם אל"מ במיל' ד"ר משה אלעד, לשעבר מושל ג'נין וראש המנגנון הביטחוני בתקופת אוסלו.
"מאז שישראל נמצאת ביהודה ושומרון היו שני סוגי גירושים, האחד של בודדים וכמעט לא גירשו משפחות. גירשו פעילי הסתה וטרור. לעומת זאת היה גירוש של בני משפחה ממחנה הפליטים עאסכר שליד שכם לעזה", מציין ד"ר אלעד, כיום מרצה בחוג למזרחנות במכללה האקדמית גליל מערבי, המזכיר את סיפורם של האח והאחות בני משפחת עג'ורי שגורשו לאחר פיגוע קשה בתל אביב.
לדבריו הגירוש ההוא, אף שהיה רק של אח ואחות ולא של כלל המשפחה וההורים "השפיע מאוד". לדבריו מהלך של גירוש בני משפחה משפיע באופן דרמטי כי שניתן ללמוד על כך מתגובותיהם של מגורשים שעתרו לבג"ץ בדרישה לחזור לאזור ממנו גורשו. "כשאתה שולח אותם מיו"ש, שזה גן עדן לעומת עזה, לעזה, למקום שבו הם תלושים, נטועים באזור שונה".
"אני טוען שהנושא עדיין לא נוסה, ואם ינסו אותו יש סיכוי טוב שבן או בת למשפחה יחשוב טוב לפני ביצוע פיגוע אם ידעו שמשפחותיהם עלולות להיעקר ולעבור לעזה", אומר אלעד ואנחנו שואלים אם יתכן ואותן משפחות תתקבלנה בעזה בתשואות וביחס של כבוד, והוא משיב כי התשואות הללו יימשכו לתקופה קצרה מאוד ולא מעבר לכך. "זה נכון ליום או יומיים או חודש. כשיסתיימו החגיגות הם יבינו את הצרה שנפלה עליהם. אני אומר זאת מתוך היכרות".
"מדובר באוכלוסיה ערבית מוסלמית עם כל מה שמתחייב לקשר שלהם לשדה לכרם לבית. אלו ערכים שאנחנו כאוכלוסיה מערבית קשה לנו להבין, אבל כשאתה עוקר משפחה אתה הופך אותה לעלה נידח. גם אם הם יהיו בעזה הם ירצו לחזור למקומם, שם הרכוש והנכס שלהם. ראה את כל מה שכתבו הפליטים של 48. זה מלמד על התחושה שלהם. בהתחלה תהיה גלוריפיקציה ואחר כך זה יירגע והם יבינו מה אירע. אני חושב שזו סנקציה שתתאים גם לימינו".
עוד שאלנו את אל"מ במיל ד"ר אלעד אודות יחסו של בג"ץ לגירוש שכזה. זאת על רקע הנחיית בג"ץ לרבין להשיב את 415 המחבלים שכבר החלו להישלח לכיוון לבנון לאחר פיגוע בו נרצח השוטר ניסים טולדנו. לטעמו של אלעד הפעלה נעשתה ללא הכנות מקדימות אלא מתוך תחושת זעם ואולי אם הדבר היה מתבצע אחרת ולא בכמויות שכאלה בג"ץ היה מתייחס אחרת.
"כאן לא מדובר על פעילים בלבד, אלא על משפחה שהורסים או אוטמים את הבית שלהם ומוציאים אותם לכיוון עזה. זה עונש קשה ביותר", הוא אומר ומספר כי "עד היום זה לא עבר את מבחן בג"ץ, חוץ מבג"ץ עג'ורי, שם המאזן בין השופטים היה 8 בעד ו-1 נגד וגם זה לתקופה קצובה בלבד כי בג"ץ אומר שאיש בעוונו יישא ואין מקום לעונש קולקטיבי, אבל אם גופי הביטחון יוכיחו שהיה קשר בין המשפחה למחבל ועזרו לו זה יסייע לתיחום מגורים (המונח המשפטי לגירוש)". במקרה האחים עג'ורי אחותו של המחבל תפרה חגורת נפץ ואחיו שימש כתצפיתן וסייען לאותו פיגוע קשה מאוד ברחוב נווה שאנן בתל אביב. המשלח של המחבל עצמו חוסל במבצע מיוחד של צה"ל, כך שלא ניתן היה עוד להעניש אותו אבל "הייתה סיבה טובה להעניש את האחים".
אלעד מעיר כי מאחר ובג"ץ הגדיר את הגירוש לתקופה של שנה אחת בלבד ההרתעה איבדה מתוקפה, "צריך להשאיר אותם שם", הוא אומר ומציין כי בעקבות המגבלה לתקופה קצרה "השב"כ וצה"ל ירדו מהעניין כי אמרו שהמשפטנים מקשים עליהם".
בדבריו מדגיש אלעד כי לא מדובר בעונש קטלני המהווה תגובה לפועלם של רוצחים. "תנו לזה גיבוי וננסה", הוא אומר ולשאלתנו מספר על המגבלה הקיימת בחוק לגירוש אזרחי ישראל, אך מנגד לקלות רבה יותר לגירושם של ערבים תושבי מזרח ירושלים שמעמדם הוא מעמד תושבות המקנה להם זכויות רבות אך לא זכות לדרכון ישראלי וזכות לבחור ולהיבחר לכנסת. מעמדם כתושבים ארעיים מקל את המהלך השיפוטי המאפשר את העתקת מגוריהם. הדברים, הוא אומר, תלויים בעמדתה של היועמ"שית ובעמדתם של המשפטנים.
בתום דבריו מספר אל"מ במיל אלעד כי את הצעתו העלה כבר במכתבים לשרי העבר ארדן ושקד, אך לטעמו המכשול העיקרי הוא עצלנות שמונעת חקר הכרחי להוכחת הקשר של המשפחה לטרור, אך בעבודה ראויה ניתן יהיה לחשוף קשר שכזו, להציגו בפני בית המשפט ולהביא לגירושם של בני המשפחה.