לפני שבוע בדיוק ציין העולם את יום השואה הבינלאומי. מנהיגים בכל רחבי תבל נאמו כנגד האנטישמיות והצורך להיאבק בה, נשיא המדינה הרצוג נאם בעברית בפרלמנט האירופי, ואפילו בחלק ממגרשי הכדורגל בגרמניה עלו השחקנים עם שלטי we remember בפתיחת המחזור האחרון של הבונדסליגה.
אבל בפועל, העשור האחרון הוא העשור הקשה ביותר מבחינת מספר התקריות האנטישמיות וחומרתם, מאז סוף השואה. אפילו מדינות שהיו נתפסות כבטוחות ביותר ליהודים, כמו ארה"ב ובריטניה, חוות עליה דרמטית ומטרידה במקרי האנטישמיות בהן. "לפני חודש וחצי נפגשתי בניו יורק עם סטודנטים יהודים. אחת מהן סיפרה לי שהיא נאלצה לעקור את המזוזה מפתח הדלת של חדרה במעונות מחשש שיתנכלו לה על זה שהיא יהודיה. סטודנטים יהודים משנים את שמותיהם כדי שלא ידעו שהם יהודים. בבלגיה קשה למצוא היום בתים עם מזוזות בצד החיצוני של הדלת" אומר יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית.
הפעם ננסה להבין בעזרתו של חגואל, את היקפי התופעה, כיצד הקהילות היהודיות בתפוצות מתמודדות איתה, והאם אפשר בכלל לנצח את האנטישמיות: "צריך לזכור כל הזמן דבר אחד ברור: הניסיון למצוא סיבה לאנטישמיות הוא מכבסת מילים. אין בעלות על השנאה, ואנטישמיות יכולה להגיע מכל צד. הניסיון לבדל בין אנטי ציונות לאנטי ישראליות הוא מכבסה. בסוף הכל זאת אנטישמיות ממש"